כותרות TheMarker >
    ';

    הגיהנום הוא הזולת - בעיקר ביקורות סרטים

    הגיגים - מחשבות תוהות ותועות, לפעמים טועות...

    בתמונה - מנהטן דרום

    היא

    3 תגובות   יום ראשון, 12/1/14, 22:31

    ''

    זה לא בדיוק סרט עתידני, אבל הוא מתרחש שנים מעטות קדימה. כמה מאיתנו כבר די חיים את הסרט הזה, או ממש קרובים לזה ומבינים איך הבמאי והתסריטאי הגיע לרעיון הלא כל כך מופרע הזה. 

     

    יש אנשים שמעדיפים מערכות יחסים וירטואליות. להתכתב עם אנשים, בפייסבוק, במיילים, בוואטסאפ, בסמסים, לא רוצים לדבר, לא רוצים להיפגש. טוב להם עם הריחוק הזה. הם לא צריכים את כל העניין הזה של המגע והחלפת הנוזלים עם הזולת, או אפילו עם עצמם. כיף להם ככה. להתכתב זה כיף. הם יפתחו מערכות יחסים ארוכות, מפותלות, מסובכות, או כנות וישירות ואמיתיות עם אנשים שנהנים לכתוב וכותבים יפה. אנשים שמביעים את עצמם ברהיטות וחוש ההומור שלהם עובר בין השורות גם ללא צורך בסמיילי. (במקרים מסויימים הם יתפשרו ויתכתבו גם עם אנשים שכותבים פחות יפה, אבל לפחות זמינים להתכתב שעות רבות, בשעות הקריטיות.)

     

    אפשר לחיות ככה שנים, עם חבר לעט אחד ומיוחד (נדיר, לפחות אחד חייב להיות פסיכי) או כמה בו זמנית או כמה ברצף, להתכתב שנים ולא להיפגש. בישראל זה קצת יותר קשה.

     

    בסרט הזה לוקחים את האופציה הזו צעד אחד קדימה. במקום בנאדם שלא תמיד זמין אליך כשאתה לבד ורוצה לדבר, בואו נכתוב תוכנה שתתקשר עם הבנאדם. יהיה לה קול אנושי ובינה מלאכותית ואינטואיציה והיא תתקשר איתך דרך המחשב שלך. המחשב בבית, המחשב בעבודה, הסמארטפון. רק טאבלט חסר לו. הסרט הזה לא קיבל מימון מחברת אפל ולכן הטכנולוגיה שלו פחות מחרמנת ממה שיכלה להיות. בעתיד הקרוב נקליד הרבה פחות ונסבול פחות מדלקת התעלה הקרפלית, נדבר אל המכשירים שלנו, נכתיב להם וניתן להם פקודות כמו ל-סירי. 

     

    כל מה שקשור לסקס אפיל בסרט מתרכז בקולה של סקרלט ג'והנסון. סמנתה היא מערכת ההפעלה של חואקין פיניקס', תיאודור. הוא עובד בעבודה מגניבה למדי בה הוא כותב מכתבים לאנשים במקום קרוביהם שלא מסוגלים להביע את עצמם בצורה מקסימה כמותו. יש לו לקוחות ותיקים ביותר שהוא מלווה לאורך שנים רבות. אני מניחה הנחה שרוב האנשים היו מעדיפים לקבל מכתבים אורגינליים מאהוביהם, אפילו אם כושר ההתנסחות שלהם לא עילאי ולא מכתב מקצועי ששילמו עבורו. 

     

    לא רואים את סקרלט, רק שומעים (ההחמצה הגדולה של הסרט בעיני). היא לא נשמעת רובוטית, היא נשמעת אנושית לחלוטין, אבל היא בתפקיד רובוט. 

     

    מפה לשם, מהר מאד, הם מתחילים לנהל רומן. לה אין גוף, אבל זה לא באמת חשוב. השיחות שלהם הן העיקר. מי צריך גוף כשיש עם מי לדבר? יש לה קול ואינטליגנציה ואינטואיציה וחוש הומור, זה מספיק בשביל להתאהב. אי אפשר לחבק אבל אפשר לחלום שמחבקים. אפשר לעשות המון דברים ביחד. אפשר לטייל וללכת לישון ביחד ולהתעורר ביחד. אי אפשר להתרבות, נו, לא נורא. בעולם כזה למערכת ההפעלה יש סיכוי טוב יותר להתרבות, כלומר לשכפל את עצמה בצורה משוכללת יותר וזה לא בהכרח רע. ישות אקולוגית. 

     

    אבל לא לעולם חוסן. מערכות יחסים הן, לעיתים קרובות, לא דבר נצחי. יש בעיות, הדרכים מתפצלות. זה לא ספויילר כי לא הייתם מצפים שכל הסרט הם יהיו בזוגיות שרק הולכת ומשתפרת, זה נוגד את המוסר האמריקאי שלא יעודד את הציבור לא להתרבות. 

     

    יש גם ידידה-שכנה, איימי (איימי אדמס), היא לא וירטואלית ואפשר לחבק אותה ולראותה. לפני כמה ימים ראיתי את 'חלום אמריקאי' בכיכובה, שם היא בתפקיד הסקסית ונראית אחרת לגמרי. פה היא לא סקסית, היא השכנה המשעממת. 

     

    הסרט מתרחש בלוס אנג'לס. היה לי הרבה זמן לחשוב, שוב, אני הולכת להיות בסן פרנסיסקו ולא להגיע ללוס אנג'לס? זה הגיוני? מתי תהיה לי שוב הזדמנות להגיע לשם? למה לא? למה כדאי? מה יש לי לעשות שם? טוב, נראה כבר שם.

    היה לי זמן לחשוב על זה כי הסרט הזה ארוך מדי. אין הצדקה ל- 126 דקות. מפרגנת עד 110 דקות ואפילו לא הייתי צריכה לשירותים ולא הפסדתי שיחות חשובות ושום דבר לא חיכה לי אחרי הסרט.  הייתי מעדיפה שאיימי אדמס תהיה הקול וסקרלט תהיה הידידה, רק לראותה. לא הבנתי את הקטע של השפם המכוער הזה של פיניקס. אף אחד לא מוריד חולצה בסרט הזה. 

     

    אפשר עם פופקורן, אפשר בלי פופקורן. עדיף לבד מאשר עם מישהו שלא כל כך מחבבים.

    הכי כיף לדייט ראשון אחרי התכתבות ארוכה כמו הנצח. במקרה הזה זה כן יכול לחרמן קצת. 

    לא מומלץ אחרי גירושים טריים. 

    אפשר גם לחכות שיגיע ל- DVD ולא נורא אם תנמנמו. באיזשהו שלב בסרט חשבתי, זה כל כך סרט לנשים, הם מדברים יותר מדי על רגשות, למה אין אזהרה לגברים שזה ממש לא סרט בשבילם. מהבחינה הזו זה כן סרט מד"ב כי הגבר מוצג כבעל רגשות ונטיה לבכות לעיתים קרובות, מתוך בחירה. 

    כמו כן, הפסקול לא עושה חשק לרכוש אותו מיד בתום הצפיה, אבל כן יכולה להתעורר גחמה לרכוש את הדיסק של היפיופה שחטאה גם בשירה. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/4/14 20:46:
      פארודיה על הסרט https://www.youtube.com/watch?v=AQi-5IAKm2A
        15/1/14 19:06:
      אני עד עכשיו לא מבין איך אנשים משתעממים מהסרט הזה, בעיני הוא פשוט היה מרתק.
        13/1/14 17:27:
      חחחחייכת אותי עם הביקורת. כפי שאת כותבת רבים וגם טובים כבר מנהלים חייהם פחות או יותר כמו בסרט. :)

      ארכיון

      פרופיל

      מיכל-:
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין