כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: 12 שנים של עבדות

    ביקורת על 12 שנים של עבדות

    ביקורת: 12 שנים של עבדות

    2

    סרטים  

    2 תגובות   יום חמישי, 16/1/14, 19:16

    ''

     

     

    יש נושאים שהקולנוע נרתע מלעסוק בהם. נושא העבדות בארצות הברית הוא סבוך ובלתי אפשרי להעביר את התחושה של העדר חופש וזכויות אדם בסיסיות, בסרט אחד. מדובר במצב בו אנשים מתייחסים לאנשים אחרים כאל רכוש ולא כאל אינדבידואלים חושבים ומתרצים זאת בעזרת דעות קדומות, שקרים והשלכה פסיכולוגית של פחדים ודפקטים אישיותיים אל האדם שממול. העבדים לא היו מקשה אחת, הדבר היחיד שמשותף לכולם הוא צבע העור. בעלי העבדים נתפסים לרוב כאכזרים וחשוכים, אולם בטוח שהיו ביניהם גם אנשים טובי לב שחינוך מבית ותפיסות חברתיות של התקופה, מנעו מהם להפנים עד כמה הם עושים דבר איום ונורא. זה נושא מסובך ואולי בגלל זה, נעשו עליו כל כך מעט סרטים מוכרים.

    סיבה נוספת עשויה להיות העדר עדויות אישיות מהצד הסובל. היסטוריונים רבים עוסקים בתקופה ויש רישומים וזכרונות של בעלי האמצעים, אבל לעבדים לא היה קול והמעטים ביניהם שידעו לכתוב, לא הורשו להעביר את חוויותיהם לכתב. זו לא השואה, בה הקורבנות והניצולים מיומנים בקרוא מגיל צעיר וגדלו בתרבות שעודדה אותם לתת ביטוי לתחושותיהם ולתעד את קיומם למען הדורות הבאים (אם יהיו). לעבדים בארצות הברית, לא הייתה שום גישה לאמצעי תיעוד עצמיים. הם היו לא יותר מרישום במאזן החשבונות של בעליהם ונדרשה מלחמת אזרחים בכדי להביא אותם למצב בו יכלו לבקר את האדם הלבן מבלי שיוצאו להורג (וגם זה משתנה מאיזור לאיזור).

    זה מה שמיוחד ב"12 שנים של עבדות". הסרט מבוסס על זכרונותיו האמיתיים של מי שחווה את העבדות על בשרו. סולומון נורת'אפ חי את רוב חייו כאדם חופשי. הוא התגורר עם אשתו וילדיו בסרטוגה, ניו יורק ונגן בכינור בארועים של החברה הגבוהה, תוך שהוא מתפרנס בכבוד מכשרונו. כך היה המצב עד שהולך שולל בידי שני אדונים שחטפו אותו ומכרו אותו כעבד לכל דבר. ללא מסמכים שמעידים אחרת, בשניה בה חצה סולומון את קו דיקסון-מייסון, הוא הפך בעיני כולם לרכוש. הוא הועבר לניו אורלינס, להימכר לבעלי אחוזות לבנים המעוניינים בחיזוק לכח האדם שברשותם ואולי גם למעט בידור מוזיקלי.

    סולומון מתגלגל בין אחוזות ואדונים, חלקם מיטיבים איתו ומכירים במעלותיו, חלקם מתעמרים בו ורואים בו סכנה בשל נטיותיו לחשיבה עצמית ולשמץ של כבוד. אף אחד מהם לא חושב על האפשרות לתת לסולומון לשוב אל ביתו. בין אם הם חשים כלפיו חיבה או שנאה, בעיני כל הלבנים שבדרום, אדם שחום עור הינו בהמה אותה ניתן ללמד עבודות שדה ולא יותר. הוא אינו ראוי לבטא את דעותיו או את רגשותיו, אינו שייך באותם מבנים בהם מסתובב האדם הלבן ואין לו רשות לדבר אם לא פנו אליו קודם.

    האכזריות וחוסר הצדק אליהם נחשף סולומון הם אמיתיים. הוא תאר אותם בעצמו במה שהפך לבסיס לסרט. כל הצלפה והשפלה ועבודה בשמש הקופחת ללא מחסה, הכל היה באמת. זה קרה לפני פחות ממאתיים שנה, כשכבר היו בנמצא אוניות קיטור, הבית הלבן כבר נבנה וארצות הברית מזמן הייתה מדינה מאוחדת ולא אוסף של מושבות המתמרדות נגד הוד מעלתו מלך אנגליה. כל הדברים האלה הושלמו לפני שאדם כמו סולומון נורת'אפ היה מסוגל להלך חופשי דרומית לפנסילבניה.

    את הסרט ביים סטיב מקווין, שכבר עסק בחוסר צדק על רקע לאומני בסרטו הראשון "רעב" ובמורכבות של הנפש ב"בושה". המשותף לשני הסרטים האלה ול-12 שנים של עבדות, הוא מייקל פסבנדר שמספק בסרט החדש הופעה נהדרת, אולי הטובה בקריירה שלו. בעוד את "בושה" לא אהבתי, פסבנדר הוא אחד הדברים שנותנים ל-12 שנים של עבדות את העומק הדרוש כדי להבין עד כמה, סליחה על משחק המילים, אפילו בעבדות לא הכל שחור ולבן. הוא דמות שלילית בהחלט. אדם שתיין וקנאי שאינו מרחם על עבד סורר, גם אם העבד לא עשה דבר. עם זאת, הוא רגיש ומלא חרדות אותן הוא מתקשה להסתיר, במיוחד כאשר אישתו מנסה להשפילו לעיני כל.

    השחקן הראשי בסרט הוא צ'יווטל אג'יופור, המגלם את סולומון. עד כה, התפקיד המשמעותי היחיד בו ראיתי אותו, היה כנבל ב"סרניטי" ובעוד שם, הוא היה טיפוס מפחיד על סף הפסיכופת מרוב דבקות במטרה, ב-12 שנים של עבדות הוא החיבור בין הצופה לבין סבלם של העבדים. כמי שהגיע מחברה נאורה יחסית, סולומון חושב במונחים של זכויות אדם וביטוי עצמי המוכרים לנו. אמנם ידוע שגם בצפון ארצות הברית, מצבם של השחורים לא היה מזהיר, אולם הסרט אינו נוגע בכך ומתמקד בעיקר בהבדל בין החיים הנוחים והחופשיים אליהם הורגל סולומון, לבין הפיכה לתת-אדם בגיבוי החוק בעקבות צעד אחד שגוי אותו הוכשל לעשות. אף על פי שכמעט כל סצנה בסרט מתרחשת בתקופת העבדות של סולומון, הצגתן דרך נקודת המבט שלו, מספקת ראיה מודרנית ו"לבנה" יותר של המתרחש. אנחנו חשים את התסכול והרצון לברוח כי הם מוצגים לנו בעזרת דמות שמכירה את הדברים האלה ומבינה כמה נורא לאבד אותם. העבדים האחרים אינם מדברים על מה שמצפה מחוץ לאחוזה או על עמידה איתנה אל מול מנהלי העבודה, כי דאגו לשבור את רוחם לפני שבכלל למדו לדבר.

    זו אולי הבעיה הגדולה של הסרט. למרות שהוא בברור מזדהה עם סולומון ורצונו לחזור לחיים שהשאיר בסרטוגה, חסרה איזו אותנטיות דרומית, או הדגשה חזקה יותר של האנושיות של העבדים האחרים. אין להם אינטרקציה עם סולומון יותר משיש להם עם מנהלי העבודה הלבנים. הם כמעט ואינם מדברים והסרט אינו מציין את שמותיהם. הם העבד שקוטף כותנה בשדה, או השפחה שתולה כביסה. נדמה כאילו זכות הדיבור בסרט, או עצם קיומו של אופי, שמורים אך ורק למי שמכיר את טעם החופש. היחידה שזוכה לתפקיד של ממש, היא פטסי, אותה מגלמת לופיטה ניונגו. היא היחידה מלבד סולומון שחיה את העבדות וניתן להגדירה כדמות של ממש.

    מוזר לטעון את זה, אבל אולי הבעיה היא במוצאו של הבמאי. סטיב מקווין אמנם בעל שורשים אפריקאים (דרך כמה דורות שחיו בגרנדה), מה שלכאורה אמור לאפשר לו להזדהות יותר עם העבדים, אבל הוא נולד וגדל באנגליה. בעוד במאים לבנים אמריקאים כמו קוונטין טרנטינו ("ג'אנגו ללא מעצורים") וג'ונתן דמי ("חמדת"), יצרו סרטים בהם הרגשתי כאילו אני ממש צועד בדרום הגזעני ומזדהה לחלוטין עם הדמויות השחורות, עד כדי שנאה ופחד אינסטינקטיביים כלפי הלבנים בסרט, סטיב מקווין לא מייצר את אותה רמה של אמינות. הוא מציג את העבדות כדבר נורא ואת סיפורו האישי של סולומון כטרגדיה לכל דבר, אבל התחושה היא של סיור מרוחק בדרום ולא של חיים בעומקה של ארץ גזענית. סולומון נורת'אפ הוא אמנם הדמות הראשית, אבל נדמה שאינו נמצא בדרום יותר זמן מאורך הסרט. נדמה כאילו העבודות שוברות הגב, הצלקות מהצלפות השוט, ההשפלות מצד הלבנים, חוסר האונים הנלווה לאבדן כל הזכויות שהגנו עליו, הכל הפסקה ברצף החיים שלו. כמה שהוא סובל, אי אפשר שלא לחוש שהסרט מתעלם מסבלם של אלה שאין להם אפילו את האפשרות לטעון שנחטפו והינם למעשה אנשים חופשיים.

    גם היצוג של הלבנים בסרט לוקה בחסר. ציינתי שמייקל פסבנדר מצוין, אולם שאר השחקנים חוורי העור הם דמויות חד-מימדיות שאין להן תפקוד מעבר לאינדיקציה עד כמה עמוק הבוץ בו סולומון נמצא. אני לא יכול שלא לחוש שבמאי שמכיר מגוף ראשון את דרום ארצות הברית ואת האווירה של המקום, היה מספק חוויה אותנטית שהייתה מעבירה טוב יותר את תחושת הזמן שעובר. הסיבה היחידה שאני מבין שסולומון נמצא שם במשך שנים ולא מספר חודשים, היא שם הסרט. להוציא קצת שיער אפור, הזמן שעובר אינו ניכר עליו ויש מעט מאוד רמיזות לקראת הסוף לכך שכדור הארץ השלים יותר מסיבוב אחד סביב השמש מאז תחילת הסיפור.

    לצד הבעיות, מדובר סרט טוב מאוד. כפי שציינתי, קשה לדחוס שנים של יחס משפיל כלפי אוכלוסיה שלמה לסרט אחד, אבל סטיב מקווין מקבל קרדיט על המאמץ. הסרט עשוי היטב מבחינה טכנית, כולל פסקול משובח שאינו משתלט על האווירה ומפציע רק כשיש בו צורך, תוך שילוב שירים מהתקופה שמעבירים את הלך הרוח בו נמצאות הדמויות. מקווין בחר לצלם חלק מהסצנות באופן שמהווה אתגר אמיתי עבורו כבמאי, אבל מעבירות טוב יותר את חוסר האונים של הדמות הסובלת, או את האינטנסיביות של הסצנה. התסריט לא מרומז במיוחד, יש סצנה בה מופיע מי שאני חושד שהוא ישו. לא מטאפורה לישו, אלא מר מנצרת בכבודו ובעצמו, כאחת הדמויות בסרט. השימוש בנצרות כטיעון מוסרי מרובה בסרט ומייצג את הלך הרוח של התקופה, אם כי הוא גם מוסיף לבידוד של סולומון משאר הדמויות השחורות. עצם זה שהוא מדבר בשפה של הלבנים, אמור להבליט אותו, אבל העדר קול לעבדים אחרים, עושה את הסיפור למאוד אישי.

    12 שנים של עבדות רחוק מלהיות נטול פגמים, בין אם ביצירת האווירה ותחושת הזמן, לבין אם בהתעלמות מאנושיותן של הדמויות הפחות משכילות. עם זאת, אלה פגמים שהבחנתי בהם באיחור. בזמן הצפיה, הייתי עסוק בלהתרכז בסיפור על אבדן הדבר האחד שמפריד בין אדם חופשי לרכוש של אחרים והמאבק האישי להחזיר עטרה ליושנה, בתוספת רגשות קשים כלפי מי שהביא למצב הזה מלכתחילה. הסרט מבין שהמערכת דפוקה מהיסוד ושאפליה גזעית היא חטא בלתי נסלח, אבל נמנע מלעסוק בעונשם של רשעים. הוא מתמקד יותר ברצון לגאולה למי שיודע להעריך אותה. למרות שהעלילה מתרחשת באמצע המאה ה-19, לא מעט ממנה קיים גם היום. אנשים עדיין מאבדים את זכויותיהם במרמה או בהפיכה שלטונית ושוויון הזדמנויות הוא עדיין דבר רחוק מהשגה במקומות רבים מסביב לעולם. כשאישי ציבור בארץ ובחו"ל מתבטאים בגזענות כלפי מסתננים/פליטים מאפריקה, או אפילו כשאישה חברותית בתחנת אוטובוס שומעת סיפור על שוד שארע ונדהמת לגלות שהשודד היה יהודי, חלק גדול מאיתנו עדיין היו מזדהים יותר בזמן אמת עם סוחר העבדים מאשר עם העבד עצמו.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/1/14 21:26:
      תודה. סרט מסקרן
        18/1/14 16:15:
      הסרט מוצג כסרט אימה ואין בו שום ביקורת כלפי המדיניות האמרקאית בדרום ארה"ב אלא כלפי אנשים אינדיוודואלים העלילה לא מתפתחת הסרט ארוך ומייגע אין התעסקות בנושא של העבודות אלא כיצד מתבצעות העבדות .חלש ומאכזב ציפיתי מבמאי בעל שורשים אפריקאים שלא יתחנף ויראה בסיום הסרט שהאדם הלבן הוא שהציל את גיבור העלילה .

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין