כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    0

    עולם של פיתויים - חיים עומר מחוברות - אמהות ובנות- אריאלה פרידמן

    0 תגובות   יום שלישי, 25/2/14, 12:03

    עולם של פיתויים - חיים עומר

    מחוברות - אמהות ובנות - אריאלה פרידמן

     

    לא חשבתי לכתוב על הספרים הלאה, עד שקראתי את סיומו של הספר הראשון, שכותרת המשנה שלו היא "איך לשמור על ילדינו בעידן השפע", אפילוג הספר הוא סיפור הישרדותו של הסופר אמיל אז'אר, בזכות תושיתה של אמו. (הסיפור המלא - בסוף).

    אם להיות הורה זה המקצוע הכי קשה שיש, הרי שלהיות הורה בעידן שלנו, הדבר קשה עלאחת כמה וכמה. זהו דור בו נראה שנפרצו כל הגבולות - בוטלו ההיראכרכיות בין הורים לילדים, השפע הגודש אותנו בצורת צריכה מוגזמת (קניות הן העיסוק המועדף על בני הנוער בימינו) שידורי הטלויזיה הרב ערוצית המלאים בתכנים לא מתאימים, ובעיקר חוסר השליטה, הנובע בין השאר מהגישה הרציפה של הילדים לאינטרנט, ולסכנת הטמונות בו.

    ספר זה, הוא למעשה המשכו של הספר הקודם של עומר, פסיכולוג ותיק שחיבר ספרי פסיכולוגיה רבים:"חיזוק הסמכות ההורית". עומר לוקח את ההורים יד ביד ונותן להם עצות פשוטות, בגובה העיניים, שאמורות לעזור להם במשימה הלא קלה, גידול ילדים ומתבגרים. ספריו של עמר תורגמו לשפות רבות, והוא בר סמכא בנושא של סמכות והשגחה הורית.

    לפי עומר, השגחה על הילדים היא לא בחירה של ההורים, היא חובתם. כשמופיעים סימנים מדאיגים, חובתם של ההורים היא להדק את ההשגחה. עומר מלמד לא להיגרר לויכוחים, לא להיכנע, ולא הלגיב בזעזוע לפורובקציות של הילדים והמתבגרים. אחת העצות שהוא מציע, היא למצוא תומכים: אנשם שיש להם קשר עם הילד, שעשויים להוות אמצעי ליצור קשר איתו: סבים, דודים, בני דודים, אחים בוגרים, גיסים, חברים, חברים לעבודה ואף שכנים, עשויים  להיות אוזן קשבת לילד, ולאפשר תקשורת ותמיכה לשני הצדדים בזמנים קשים.

    אולי לא ידעתם, לפי עומר, קיומן של ארוחות משותפות כחלק משגרת החיים גורמת לכך ש"ילדים נתנים בסיכון נמוך לנשור מבית הספר, לעשן סיגריות, להיסחף לחברה רעה, להשתמש בסמים ובאלכוהול,ולסבול מדיכאון וממחשבות אובדניות, כמו שחלב אם מחסן את התינוק נגד מחלות ושנות, ארוחות משפחתיות מחסנות ילדים ומתבגרים מפני סכנות רבות שמזמן להם תהליך הגדילה" (עמ' 31) חסל סדר ארוחות מול הטלוויזיה.

     

    מחוברות - אמהות ובנות - נכתב ע"י אריאלה פרידמן שהייתה שותפה לעריכת אחדת מספרי המפתח בפמיניזם בישראל "מין, מיגדר, פוליטיקה". בספר זה היא שמה במרכז את אחד הקשרים המרכזיים בתרבות, הקשר בין אם לבת. אמנם היחסים בין אם לבת עומדים במרכזם של סרטים רבים: מילדרד פירס, סונטת סתיו, גלויות מהקצה, תנאים של חיבה, אמא יקרה, עקבים גבוהים, לחזור, ולאחרונה אוגוסט, מחוז אוסייג', למרות זאת, זהו קשר שלא דובר בו מספיק.

    העשייה של פרידמן רחבה והיא מקיפה סדנאות לנשים, הוראה וטיפול, מחקר וכתיבה. העבודה שלה עם נשים היא עבודה מעצימה, והיא אוהבת במיוחד את תהליך ההארה שמתרחש כשנשים משתחררות מהכבלים והסטריאוטיפים, והופכות את החולשה לכוח, ואת העיוורון המיגדרי למודעות מעצימה. במשך עבודתה עם נשים, גילתה שהנושא שמעלה בה את האמוציות הכי חזקות, הוא האם, יותר מאשר כל נושא אחר.

    הנשים מביאות לקשר הזה צורך חזק בקירבה ובאינטימיות, אשר מלווה ברגשות עזים של אהבה, פגיעה, דחייה, תמיכה, דאגה ואשמה. לפי פרידמן, האתגר ביחסים האלה הוא ליצור הפרדה בריאה בין השתיים, ולאפשר לכל אחת לפתח ישות נפרדת ועצמאית.פרידמן כותבת על הקר הזה מהזווית הכפולה של אם ושל בת, ומקיפה את הקשר הזה בספרה מכל אספקט אפשרי כמעט: תחילה היא מתארת את העוצמה והמורכבות שלו, מצביעה על התפתחות הקשר הזה לאורך מחזור החיים, פרק מיוחד מוקדש ל"בנות שלא קל איתן" (כל אם כמעט תחשוב שהבת שלה שייכת לקבוצה זו), היא מ צביעה על דומות ושוני בקשר הזה בתרבויות שונות.

    הספר מהווה נדבך חשוב בחשיבה ובכתיבה הפמיניסטית, כיון שהוא חוקר את הקשר הראשוני ביותר, קשר שבעצם קובע רבות לגבי האם והבת, וככזה אין ערוך להשפעתו על התפיסהה של האם והבת כל אחת את עצמה, והסוציאליזציה שלהן לתוך החברה. תפיסות רבות שלנו ינקנו מהאם: התפיזה שלנו של יחסים, זוגיות, הגוף, אמהות, קריירה, ושל נושאים חשובים נוספים. לכן כל שינוי בתפיסות הללו, מחייב הבנה מעמיקה שלהן קודם.

    כאמור, פרידמן כותבת את הספר מאספקט כפול - של אם ושל בת. בחברות הפאטריארכליות הוטלה על האם המשימה הקשה והמרושעת מכולן: לגרום לכך שהבת תאמץ את הקודים וההתנהגויות המתאימים לחברה, כדי לשמור על כבוד המשפחה,וכדי להבטיח להן זיווג הגון.

    הפרק החביב עלי בספר הוא ניתוח יצירות ספרותיות מהאספקט של אימהות ובנות,למשל "סיפור כתוב במניפה" של ליסה סי. ו"תפוחים מהמדבר" של סביון ליברכט. ליסה סי מתארת את קשירת הרגלים בחברה הסינית: על האם הוטל, בחסותן של נשות המשפחה, לקשרו את רגליה של הבת הקטנה בתחבושות בד חזקות, כדי להשיג את האידאל הרצוי- כף רגל שאורכה שבעה סנטימטרים, שיא היופי בחברה הסינית. (כנראה שעם רגלים כאלה אי אפשר לברוח). במהלך התהליך עצמות כף הרגל נשברות, זהו כאב בלתי נסבל לבנות, ואחת מכל עשר אף מתה במהלכו.

    והאפילוג מתוך "עולם של פיתויים"

    בספרו האוטוביוגרפי "הבטחה עם שחר" מתאר הסופר רומן גארי (שם העט של הסופר ממוצא יהודי אמיל אז'אר א.פ.ב.), את יחסיו עם אמו ואת הדרך הייחודית שבה גידלה אותו: עידוד של עצמאות לוחמנית, לצד קשר אמיץ עימה. במלחמת העולם השנייה הצטרף גארי לחיל האווי רשל צרפת, ולחם כנווט וכטייס. בדרכים מתוחכמות הצליחה אמו להעביר לו דרך קבע מכתבים ממקום מגוריה בצרפת. מכתבים אלה היו למשענת ולמגן עבור גארי ברגעיו הקשים ביותר. הוא מתאר כיצד פירפר בין חיים ומוות בבית חולם צבאי וברגעי הדימדומים נהג לפתוח את מכתבי אימו ולחפש בהם קטעים מסוימים, כדי לשאוב מהם כוח ולהמשיך להתמודד. זרם המכתבים לא פסק, עד תום המלחמה, ... (הם) ליוו אותו אותו בטיסות המסוכנות וברגעי המשבר, כאשר עוד חבר ועוד חבר נפלו בקרב. לדבריו הוא נלחם לא רק כדי לנצח את הנאצים, אלא גם כדי לגמול לאימו על דאגתה ועל אהבתה. עוד לפני תום המלחמה הוא הגיע לחופשה בצרפת המשוחררת, ואץ להיפגש עימה .בהגיעו לכפר שבוה היא התגוררה התפלא לגלות שאימו מתה כמעט שנה קודם לכן. כשהיא הבינה שסופה קרב, היא החליטה לכתוב לבנה מכתבים מתוארכים לשבועות ולחודשים הבאים, והפקידה אותם בידי אדם שהעברים לבנה, למרות קשיי ההתקשרות בשנה האחרונה למלחמה. היא חשה שבנה זקוק ללווי שלה בשעותיו הקשות. היא החליטה שעילה להמשיך ולהשגיח על בנה הלוחם גם אחרי מותה (עמ' 207-208)

     

    אסנת פיינזילבר ברדה

    מרצה לספרות ולקולנוע

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל