כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    רעש וצילצולים

    ביקורת על קרימזון פרוג'קט בהיכל התרבות, 5/3/14

    רעש וצילצולים

    2

    מוזיקה  קרימזון פרוגקט, הופעות חיות

    2 תגובות   יום חמישי, 6/3/14, 10:39

    אני לא מאמין שפעם אהבתי את הסגנון הזה. זה המשפט הראשון שעלה לי בראש כשנפתח המופע של הקרימזון פרוג'קט בהיכל התרבות. כן, הייתי עמוק בפרוג, ומי היו מלכי הפרוג אם לא החבורה המטאמורפית של רוברט פריפ, פיטר סינפילד וחברים אחרים שבאו והלכו עם השנים, אבל הפתיחה הזו - של גיטריסט טאצ'-גיטאר שמענה גיטרה אומללה וחסרת ישע על פני חמש דקות שנדמו כנצח - בלי קצב, מנגינה, או כל דבר אחר - הזכיר לי שבעצם עם השנים התלהבתי פחות ופחות מקינג קרימזון, ובכלל ממוזיקה אקספרימנטלית, ועכשיו, כשמאוחר מדי, נזכרתי מדוע.

    הליינאפ היה מבטיח - הרכב על עם יוצאי הקינג קרימזון, שביחד מורכב מ-2 מתופפים, 2 בסיסטים ושני גיטריסטים - נשמע חלומי. הרי בשבילי מספיקים שני מתופפים מסונכרנים כדי לקבל זקפה, וגם שני בסיסטים? וואו. אז התעלמתי מהפתיחה, שאחריה  עולים שאר חברי ההרכב, ופותחים בקטע תיפוף מסונכרן הפותח קטע שגם הוא הולך ומתבדר, אבל שהוביל לקטע השלישי - dinosaur - אחד הבודדים האהובים עלי יותר מהתקופה המאוחרת של ההרכב.

    מכאן ואילך, למעט כמה איים מוזיקליים שביצבצו בבליל הצלילים הבלתי קשורים שנוגנו לחלל האולם, הכל הדרדר. חוץ מעוד כמה קטעים שהכרתי ושנשמעו כמו שיר ובהם red, three of a perfect pair ו- frame by frame, indiscipline ועוד קטע של רוברט פריפ - כל השאר היה קקופוניה דיסהרמונית מוחלטת, שנוגנה ברעש גדול, והותירה אותי עם אזניים מצלצלות ושאלה מרכזית: למה? למה הם באו עד לכאן ובמקום לנגן קינג קרימזון עסקו בקידום הפאוואר טריוז שלהם? למה אהבתי את זה אז ולמה הלכתי לשמוע את זה היום? האם הייתי כזה פלצן בצעירותי שהקשבתי לזה רק כדי "להיחשב כמבין" בין כל הגדולים, או שבאמת נהניתי לשמוע אוסף נגנים שמנגנים, איש איש לעצמו, קטעים ארוכים שאינם באים לכדי סנכרון אפילו פעם אחת במהלך היצירה? לא יודע.

    בשלב כלשהוא הם ביצעו גרסה משלהם ל"ציפור האש" של סטראווינסקי ואני ממש הרגשתי את איגור האומלל מתהפך בקברו. הרי הפתיחה של ציפור האש שימשה את להקת yes כפתיחה להופעותיה החיות, ולמה הם היו צריכים לקחת ממני גם את הזכרון המתוק הזה?

    אבל ללא ספק הקטע הנוראי ביותר היתה השעה התמימה שבמהלכה התפרק ההרכב לשני power trios - האחד בהובלת הגיטריסט אדריאן בילו והשני בהובלת הבסיסט טוני לווין, כשכל טריו כזה מנגן חומרים חדשים ונוראים מקודמו (ובשלב מסוים אמר טוני לוין: עכשיו נאלתר. WTF?  מה בדיוק קרה פה עד עכשיו?). במהלך כל הבלבול המוזיקלי הזה הביך כל אחד מההרכבים שוב ושוב את הקהל, היות ואיש לא היה מסוגל להבחין בהתחלה, אמצע וסוף סדורים לקטעים האלה, בכל פעם שאחד ההרכבים הגיע להפסקה מתודית בנגינה - והיו הרבה כאלה - הקהל התחיל למחוא כפיים (למה בכלל?) רק כדי לגלות שבכלל מדובר בהפסקה באמצע היצירה. לא מביך..?

    היות והמופע החל באיחור (איך לא?) לא יכלו האורחים, בהתאם למדיניות העוצר הדרקונית של היכל התרבות,  לתת הדרן, שלפי השמועות היה אמור להיות מורכב מקטעי קרימזון אמיתיים משנות ה-70 ולהמתיק את הגלולה המרה, ואני נשארתי עם הרבה מר וקצת חמוץ.

    אבנר, שאצלו אין שטחים אפורים, סימס לי "זוועה" ועזב אותנו קצת לפני עשר. נפתלי שישב לידי הצליח לנקר ולהירדם, לא ברור לי איך, ואולי כדי לא להעיר אותו ואולי כי רציתי להמשיך ולהיחשב "מבין" ואולי כי ציפיתי כל הזמן שיגיעו כבר לעניין נשארתי עד הסוף. רק שמוליק נהנה, אבל הרי תמיד, לאורך 35 שנות ההיכרות בינינו, היו לנו ויכוחים על מי אוהב את המוזיקה היותר טובה. אתמול זה הוכרע: זה לא הוא.

     

    וא-פרופו דינוזאורים הנה טוני לוין ואדריאן בילו מימי קינג קרימזון האחרונים עם "דינוזאור", הקטע היחיד שבאמת נהניתי ממנו:

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/3/14 20:35:
      וואוו...נשמע רע...כשעושים פרוג רע אז זה ממש רע...ואני התבאסתי שלא הייתי בהופעה
        7/3/14 18:27:
      ואני חשבתי שהסאונד ב88FM היה הבעייתי...

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין