כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: המבול

    0 תגובות   יום שני, 31/3/14, 21:58

    ''

     

     

    בכל דור, קם במאי שהופך אפוסים קולנועיים למומחיות האישית שלו. ד.וו. גריפית, ססיל בי. דה-מיל, דיוויד לין, סטיבן ספילברג, תמיד יש במאי שרוצה לעשות סרטים גדולים מהחייים על סיפורים שרוב הקולגות יעשו במכנסיים רק מהמחשבה לשלוט בכמות הניצבים הנדרשת, או להתעסק עם דרישות האולפן לשמור על הסרט באורך, במחיר ובדרוג הגיל הרצויים. דארן ארונופסקי הוא לא שם שהייתי מצפה להוסיף לרשימה, אבל "המבול" הוא נסיון ראשון שלו לתרגם את הגישה האפית של סרטיו הקודמים, עם סיפור שנועד להכיל אותה. הוא אמנם נוהג להתעסק בסיפורים אישיים, אבל לקחת את אחד הטקסטים האפוקליפטיים הקדומים ביותר ולתרגם אותו למסך הגדול, זו הצהרת כוונות משמעותית.

    הסיפור מוכר. נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, את האלוהים התהלך נח. כאחד מצאצאיו האחרונים של שת, אחיהם הצעיר של קין והבל, ראה נח כיצד צאצאי קין זנחו את דרכי הבורא ומלאו את הארץ חמס. בני האדם רעים מנעוריהם, משחיתים את הארץ בכדי לבנות ערים, חוטפים, רוצחים, אונסים, לפעמים בסדר הזה. נח מגדל את משפחתו בדרכים, משתדל להימנע ככל הניתן ממפגש עם אנשים אחרים, כי מפגש כזה פרושו סכנת חיים מיידית.

    באחד הלילות, חוזה נח בשנתו במסר אלוהי. הקדוש ברוך הוא מאס בתחלואות האדם ומתעתד להטביע את הארץ במבול גדול שישמיד הכל. על נח מוטלת המשימה המפורסמת לבנות תיבה ענקית שתכיל שניים מכל מין של בעל חיים יבשתי, על מנת שיוכלו לאכלס את העולם לאחר שיכלו המים ולהתקיים כפי שחיו בגן עדן. רק הבדל אחד יהיה, לפי פרשנותו של נח. בעולם החדש, לא יהיו בני אדם שיהרסו הכל. נח ומשפחתו נועדו להיות האנשים האחרונים ולאחר מותם, יתקיים העולם כפי שנועד להיות.

    רגע, משהו פה לא מסתדר. כשצפיתי בסרט, הייתה לי תחושה שהוא נאמן באופן יוצא דופן לרוחו של הסיפור המקראי. משהו בתחושה שעבודת האל קודמת לכל, מזכיר את הגישה השלטת בתנ"ך, לפיה האדם הוא בעל בחירה, אולם הבחירה בדרך האל היא תמיד החכמה והמוסרית ביותר. כשחזרתי הביתה, קראתי את פרשת נח בספר בראשית, בה לא עיינתי מאז שלמדתי לבגרות. להפתעתי, אף על פי שהייתי צריך לחזות את זה כשהתברר שיש למתושלח כוחות על, סרטו של ארונופסקי סותר את הסיפור המקראי בתוך עשרה פסוקים.

    חלק גדול מהסרט עוסק בדילמה של נח על תפקידו בהשמדת האנושות. הוא מאמין שגם אם יורשה לעלות עם משפחתו הקטנה לתיבה ולשרוד את המבול, אין הם אמורים לפרות ולרבות לאחר מכן. ספר בראשית מתיחס יותר מפעם אחת לכך שנח מצווה להכניס לתיבה גם את אשתו, שלושת בניו ונשותיהם. הסרט מזכיר אישה אחת, ילדה שאומצה בידי נח וגדלה כבת משפחה, אולם חלקים גדולים ממנו מוקדשים לפרשנות של נח לחזיון לפיה אין למין האנושי זכות קיום אחריו. זה רק אחד מהמקומות בהם ארונופסקי ושותפו לכתיבה, ארי הנדל, חרגו מהסיפור המקראי, אולם בניגוד לפרטים אחרים שפשוט מוסיפים על הנאמר בספר בראשית, פה מדובר בסתירה ישירה של הטקסט המקורי.

    זה חלק מהמשחק כשיוצרים אפוס. לא מסתפקים בחומר כמו שהוא, אלא מטפיחים אותו ויוצרים הפרדה ברורה בין טובים ורעים, לצד תרוצים להוסיף אפקטים מרשימים וסצנות מרובות משתתפים. מרוץ המרכבות ב"בן חור" נמשך יותר מדי זמן לעיניים מודרניות, אבל הוא מאוד הרשים את הקהל בזמנו. לורנס איש ערב צועד דקות ארוכות במדבר, אבל זה מדגיש את מימדי הסיפור והמהפכה שהוביל. לא תמיד זה נחוץ, אבל התוספת מבהירה למה הקולנוע מסוגל ואפילו אם חורגים משמעותית מהתקציב, או משטחים את הסיפור, העיקר שידעו שהושקע מאמץ.

    העניין המוזר הוא שאין באמת צורך להוסיף פרטים לסיפור נח. קודם כל, הוא מתרחש בזמן קרוב יותר לבריאת העולם, דבר המיוצג בהמבול בצורה יפה בידי כוכבים הנראים בברור גם ביום, רמז לגילו הצעיר של היקום. נראה שמדובר בתקופה בה ההשפעה האלוהית עוד מורגשת היטב בתודעה. בנוסף, הסיפור עוסק בצדיק האחרון בעולם, שמצווה לבנות כלי שיט שיכיל זוג מכל היונקים, העופות, הזוחלים והדו-חיים שבעולם, בזמן שהכח העליון שברא את היקום, מוחה את החוטאים מעל פני האדמה באמצעות שטפון ענק. לא ברור בשביל מה להוסיף ארכי-נבל, או נפילים עשויים אבן שחושדים בבני האדם מאז המלחמה הגדולה. הסיפור לא מספיק אפי גם ככה?

    אודה באמת, אני חושב שהנפילים וכוחות העל הם תוספת מוצלחת לסיפור. אמנם אין להם קשר של ממש למקור, אבל הם נותנים תחושה של קדמוניות שרוב האפוסים התנ"כיים נעדרים. הנטיה בהפקות כאלה היא להשתמש בתפיסות מוסריות ותרבותיות שמוכרות לקהל מודרני ולהסתמך על עדויות ארכאולוגיות קבועות לשם עיצוב התלבושות והתפאורה. שמתם לב שסרט המתרחש לפני אלפיים שנה, מעוצב בדיוק כמו סרט המתרחש לפני שלושת אלפים שנה? לשם השוואה, זה כמו שסרט שעלילתו ממוקמת ב-2014, יהיה משופע מרכבות, מסעות צלב והדמויות הראשיות בו ידברו יוונית ביזנטית.

    אני נותן לארונופסקי קרדיט על כך שהוא מתיחס לתנ"ך כמו לסיפור מיתולוגי. נכון, הרבה אנשים מאמינים שמדובר בתעוד של התרחשויות אמיתיות, אבל עם כמות הנסים שהסיפור מעיד עליהם, מותר ליוצרי הסרט לתת חופש לדמיון למען הרושם והיראה.

    רוב הזמן, התוצאה אכן מרשימה. כפי שציינתי, דארן ארונופסקי נוטה לביים כל סרט כמו אפוס על הדבר החשוב ביותר בתולדות האנושות. בין אם זה מתמטיקאי שמגלה משמעויות מיסטיות בקבוע המתמטי פאי, נרקומנים במסע הרס עצמי, מתאבק שמנסה להחיות את תהילת העבר, או בלרינה שחוששת מתהילת העתיד. ארונופסקי תמיד מתיחס לדמויות כעולם ומלואו ומביט על סיפוריהן האישיים כפיסת היסטוריה שתשנה את העולם. פעם אחת, האפיות הייתה גדולה על הסיפור. ב"המעיין", הפעם הקודמת בה ארונופסקי והנדל היו אחראים על התסריט, מרוב נסיון להעביר מסר רב-חשיבות על החיים, היקום וכל השאר, אני חושב שאפילו השחקנים לא הבינו על מה הסרט. העובדה שהמבול נכתב בידי אותו צמד, הדאיגה אותי לפני הצפיה. הם פשלו פעם אחת והסרטים של ארונופסקי שיותר התחברתי אליהם, היו דווקא השניים שלא כתב.

    התוצאה מצד אחד מרשימה. זה סיפור שקשה מאוד לא להפוך לחוויה קולנועית סוחפת (משחק מילים לא מכוון). שילוב של צילום יפה, מגוון טכניקות בימוי, כולל לפחות שני שוטים בהשראת תחריטים של גוסטב דורה, שחקנים שמבינים היטב את התפקיד וחופש יצירתי, הובילו לסיפור שאכן נותן תחושה גדולה מהחיים. אני לא אדם מאמין, אבל אחרי הסרט, תהיתי עד כמה שאננות אנושית יכולה להוביל להשמדה ההמונית הבאה. כמובן שאז נזכרתי ב"רכבת הקרח" והבנתי עד כמה תרחישים מסוג זה רחוקים מהמציאות.

    מצד שני, יש בהמבול יותר מדי מרכיבים. הוא לא זקוק לעוד ועוד קונפליקטים שמגיעים על חשבון הבנת יעודו של המבול והבחירה דווקא בנח. לא נראה שהוא בכלל תוהה מה הופך אותו למיוחד מכל האנשים בעולם, הוא פשוט מקבל את המשימה ושומר את המחשבות לדרמות משפחתיות. סצנה המזכירה את הפתיח של "היה היה", היא היפה ביותר בסרט, אבל כל השאר מאוד לא אחיד. האפקטים טובים וראסל קרואו וג'ניפר קונלי עושים עבודה טובה בתפקידים הראשיים, אבל הסיפור מתרחק יותר מדי פעמים לקווי עלילה משניים שכאילו הוכנסו רק בשביל שיהיה לקהל יותר קל להתחבר לסיפור. אני לא בעד תוספות כאלה, כי יוצר גדול באמת ויש לארונופסקי את היכולת להיות כזה, מסתדר עם החומר שניתן בידיו ולא נזקק לעוד ועוד תוספות בכדי לרפד את הסיפור. עד כמה שהסרט מרשים ותואם את אופי הבימוי של ארונופסקי, הוא עושה פה ושם פניות לא נכונות לאמצעים עלילתיים שלא תורמים ורק מסבכים סיפור שגם ככה אמור להיות גדול מהחיים.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין