כותרות TheMarker >
    ';

    בשביל הזהב

    ביקורת: קפטן אמריקה: חייל החורף

    ביקורת על קפטן אמריקה: חייל החורף

    ביקורת: קפטן אמריקה: חייל החורף

    0

    סרטים  

    0 תגובות   יום ראשון, 6/4/14, 19:40

    ''

     

     

    מכל גיבורי-העל המוכרים יחסית, קפטן אמריקה נתפס בעיני במשך שנים כפחות מעניין. מעולם לא הייתי קורא נלהב של קומיקס מהז'אנר. בתור ילד ומתבגר העדפתי דברים קצרים יחסית, כמו סופר שלומפר ואסטריקס, לא דמויות שעלילותיהן נפרשות על פני עשרות, אם לא מאות, גליונות, בטרם יעברו ריבוט שיתעלם לחלוטין מהסיפורים שקדמו לו. מנקודת המבט שלי, קפטן אמריקה היה בריון בתחפושת מטופשת, מונע בידי כח הצדקנות האמריקאית וחמוש במגן גדול, שזה אפילו לא נשק, אלא משהו שמשתמשים בו כדי לא למות.

    הפיכת הנוקמים למותג קולנועי המניב לפחות סרט אחד מדי שנה, שנתה את דעתי. הסרט הראשון בו הופיע כריס אוונס בתפקיד סטיב רוג'רס, החייל שהפך בזכות המדע לקפטן הנודע, גרם לי לראות לראשונה את הצדדים המעניינים של הדמות. הוא פטריוט לא כי זה התפקיד שלו, אלא כי זו רוח התקופה בה גדל. הייתה אז חלוקה ברורה בין הטובים לרעים (הרעים היו אלה עם הגולגלות על המדים) וארצות הברית רצתה להיות מיוצגת בידי בלונדיני גבוה ושרירי שכל הנשים יפלו לרגליו, לו רק היה לוקח הפסקה קצרה מהצלת המולדת. צבוע שכך דמיינו סמל ללחימה בנאצים? מאוד, אבל הסרט לא הסתיר את זה ודאג שנכיר את סטיב רוג'רס האדם, הרבה יותר מאשר את קפטן אמריקה נער הפוסטר.

    השנים חלפו, הנוקמים כבר נאספו כולם על אותו מסך והגיע הזמן להכין את היקום הבדיוני לסרט ההמשך. איירון מן ותור כבר המשיכו במעלליהם, אבל מה קורה עם סטיב רוג'רס? סטיב נשאר בוושינגטון, קרוב למטה הראשי של ארגון ש.י.ל.ד. אשר בשרותיו הוא מבצע משימות ברחבי העולם. התנהגות מוזרה של הסוכנת נטשה רומנוף, הידועה גם כאלמנה השחורה, מביאה את סטיב לדרוש ממנהל הסוכנות, ניק פיורי, הסברים מדוע לא משתפים אותו בפרטים קריטיים אודות המשימה. פיורי מסכים לגלות לו מידע שטחי אודות פרויקט אינסייט – השלב הבא בהגנה על העולם, שנועד למנוע מראש פעילות עוינת, דרך אלגוריתם ממוחשב.

    סטיב לא מרוצה מהשליטה חסרת התקדים שהפרויקט יעניק למערכות הגנה אוטומטיות, אולם אין לו את הסמכות לשנות את דעתו של מזכ"ל מועצת הבטחון העולמית. פיורי מסביר לו על חשיבותה של חשדנות ומוביל את סטיב ונטשה לחיפוש בעקבות האמת ומתנקש המכונה "חייל החורף", שספק גדול האם באמת קיים.

    גודל העלילה ש"קפטן אמריקה: חייל החורף" עוסק בה, אינו מתאים לאורכו האמיתי של הסרט. משום כך, הוא מגרד רק את פני השטח ממה שעשוי להפוך למוטיב עלילתי מרכזי בסרטי הנוקמים הבאים. מעניין שזו הדמות שמניעה את העולם כולו לקו העלילה הזה, מאחר ונדמה היה שהסרט הראשון הוא רק תרוץ להציג את דמותו של קפטן אמריקה ולהביאו לימינו (אם כי, הוא הכיל מקור כח שנעשה משמעותי ב"הנוקמים"). למעשה, גם אם לא ראיתם את הסרט הראשון, חייל החורף יספק לכם את כל המידע הנחוץ בשתי סצנות וחצי שעיקרן תקציר הפרקים הקודמים. מצד שני, אין כמעט התיחסות ישירה לעלילת "הנוקמים" מ-2012, אז מומלץ להשלים אותו לפני הצפיה בחייל החורף.

    כריס אוונס אינו מהשחקנים המוכשרים בהוליווד, אולם הוא מתאים לדמות הראשית בסרט, לא רק במראה, אלא גם באופי. יש לו את היכולת לדבר על הרוח האמריקאית ועל רדיפת צדק מהסוג המיושן, מבלי להישמע מאולץ. בהחלט עושה רושם שהוא מבין את הדמות ומתעל לעבר המסך את אופיו של מי שלחם למען המולדת בשנות הארבעים של המאה הקודמת ומנסה להתרגל לעידן הרשתות החברתיות והריגול המסובך שאחרי המלחמה הקרה. למעשה, דמויות אחרות מבקרות אותו מדי פעם על הגישה הלא עדכנית בה הוא נוקט – נכנסים, מבצעים את הפקודות וחוזרים עם מינימום אבדות. בימים שאחרי ארועי ניו יורק (ואני לא מתכוון דווקא לאלה מ"הנוקמים"), אי אפשר לסמוך על אף אחד ומידע נע בכזו מהירות, שכל פאשלה קטנה מתועדת ומבוקרת לפני שהספקת להסיר תיוג. למעשה, באופן אירוני, הפחד מפרסום גרוע מציל את סטיב לפחות פעם אחת בסרט.

    המגן, אותו אביזר שגרם לי לזלזל בדמות בעבר, מתגלה כאן כנשק יעיל לכל דבר. הוא לא רק מגן על האוחז בו, אלא משמש גם לתקיפה ולהשלכה כמו פריזבי ענק שיכול לחדור מתכת אם הושלך בידי אדם חזק במיוחד, נגיד קפטן אמריקה. קטעי האקשן עשויים טוב, במיוחד אלא שמתבססים על קרבות פנים אל פנים, בהם כוראוגרפיה מרשימה שומרת על רמה גבוהה של אדרנלין. כך זה לפחות בקטעים בהם מבינים מה קורה. לצערי, קפטן אמריקה: חייל החורף לוקה באחת המגפות הנוראיות של סרטי אקשן מודרניים, מצלמה רועדת. יותר מדי פעמים קשה להבין מה בדיוק קורה, כי המצלמה נעה במהירות בלי קשר לתנועת הדמויות על המסך. זה הופך כמעט כל סצנת לחימה לפחות מוצלחת, מאחר ויש דיליי של חצי שניה בין התרחשות לבין היכולת של המח להבין מה הלך. כשהמצלמה יציבה, האקשן מוצלח, אבל ההחלטה להזיז אותה כמו גיבון צעיר ששתה ארגז רד-בול, פוגעת בהנאה.

    דמויות המשנה גנריות, אבל עושות את העבודה. אנתוני מקי מגלם יוצא צבא שמנסה להתמודד עם טראומות משדה הקרב, אבל בו זמנית מתקשה להתרגל לחיי האזרחות. זה מיד הזכיר לי את תפקידו המצוין והלא מספיק מוערך ב"מטען הכאב". הוא פחות מרשים כאן, אבל בהתחשב בכמה שהעומק של הדמות שלו לא מנוצל, אשמח לראות אותו מקבל בעתיד טיפול לעיגול אופי.

    סקרלט ג'והנסון חוזרת לגלם את נטשה רומנוף ולמרות שהיא טובה בתפקיד, אני באמת מתקשה לקבל אותה כרוסיה. אני מבין שהעדר המבטא המקורי הוא חלק מהדמות, אבל בהתחשב בכך שהסרט מציג אותה כבת 30, קשה להאמין שהייתה סוכנת ק.ג.ב בעברה. הגיע הזמן לרענן את סיפור הרקע, שיתאים יותר לעידן פוטין. סמואל אל. ג'קסון תמיד טוב בתור ניק פיורי, אפילו שהוא חוזר על השטיקים האופייניים לו ונמנע לחלוטין מלהוסיף משהו לרפרטואר. רוברט רדפורד החליט לצוץ בתפקיד אלכסנדר פירס, האיש החזק באמת ב-ש.י.ל.ד. וכמו ברוב התפקידים שלו, נראה שהוא בעיקר מנסה לחשוב איך היה מביים את הסצנה בעצמו. נכון שהוא נחשב לאגדה, אבל אני מחזיק בדעה שרדפורד מוצלח יותר מאחורי הקלעים מאשר מול מצלמה. הכל אצלו נראה מאולץ ורק טקסט סביר מציל את הדמות של פירס מלהיות לחלוטין לא אמינה. את ההופעה הכי טובה בסרט, אגב, נותן שחקן שבכלל לא מופיע על המסך, אלא נוכח רק בקולו.

    כסרט אקשן גנרי, קפטן אמריקה: חייל החורף מהנה ותו לא. זה לא סרט שיגרום לכם לחשוב, הוא לא כתוב או מבויים בצורה יוצאת דופן ורוב השחקנים מתאימים לדמויות, גם אם נדרשים מהם בעיקר אתגרים פיזיים ולא דרמתיים. האפקטים מוצלחים, אם כי פחות מרשימים לטעמי מבסרט הראשון. חייל החורף עצמו הוא שילוב בין טרמינייטור לסנייק אייז מ"כח המחץ", מה שאומר שברגע שרואים אותו על המסך, כבר עשה חצי מהעבודה בכל הנוגע ליצירת רושם. בתחומים אחרים, כמו מקוריות או הגיון פנימי, הסרט הוא כנראה החלש ביותר שהופק תחת מותג הנוקמים ואני סופר בזה גם את "איירון מן 3". לפחות שם היו השלכות למעשים מטופשים, פה זה פשוט חלק מהרקע. באופן כללי, בתור ארגון ביון סופר חשאי, ש.י.ל.ד. ממש גרועים בלעשות דברים בשקט.

    הפרסונה הקולנועית של קפטן אמריקה היא הסיבה שאני בכל זאת מחבב את הדמות. סטיב רוג'רס הוא לא סתם פטריוט עם שרירים, אלא אדם מתוסבך, בעל קשיי הסתגלות וטראומות שמלוות אותו משדה הקרב. הנאמנות שלו אינה נטולת מחשבה ובניגוד למה שנרמז בסרט הראשון, הוא לא מהסס להשתמש בכח בכדי להשיג את מבוקשו, גם אם מדובר בעיניו במוצא אחרון. יש בחייל החורף דיאלוגים העוסקים בהעדפת איום וקביעת עובדות בכח על פני דיפלומטיה, אולם הוא בוחר בפשרה, לפיה אלימות היא דרך יעילה לטווח הקצר, אבל מישהו ישלם בסופו של דבר מחיר על תרומה למעגל. זה לא הסרט העמוק, האפל, היצירתי, המרשים, או המבדר ביותר מבין סרטי הנוקמים, אבל הוא עושה את העבודה בהכנת הקרקע לקו עלילה נרחב יותר.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אביעד שמיר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין