כותרות TheMarker >
    ';

    orenjada

    רק לרשום את מה שאני חושב, לכך הבלוג נועד ולכך הוא משמש. טונה של טלוויזיה, הרבה קולנוע, קצת שטויות מסביב ועוד פחות מכך על הכול ועל כלום. מי שרוצה שיחזור, מי שלא לא. אין הרבה מקומות בהם אפשר לפרוק את מה שאני חושב בלי לדפוק פרופורציות, בינתיים נוח לי. אהבתם תחזרו, לא אהבתם אל. לא באתי להוכיח כלום לאף אחד או לגרום לאחרים לראות "מה ומי אני באמת", כולה בלוג על הכול ועל כלום. אני אוהב לכתוב, זה הדבר היחיד שגורם לי להרגיש טיפה יותר. אה, ואם אני לא כותב בקצב יותר מהיר או אפילו יותר מדי שטויות אז אל תהססו להזדיין בסבלנות או מינימום להגיב. ביי בינתיים

    0

    מעשה בטבעת - ביקורת

    0 תגובות   יום שני, 12/5/14, 22:37

    תשמעו מנגינה, רצוי בראש, ותחברו אותה לעלילה. לא עלילה הכי מקורית בעולם או (כביכול) הכי מעניינת בעולם. אבל זו עלילה שהתרחשה בעבר, מתרחשת בהווה וסביר להניח שתמשיך להתרחש גם בעתיד. עלילה על נשים שאין להן שום מילה לגבי החיים שלהן עצמן. זונות קוראים להן במילים קשות, זונות, זוהי לא מילה קלילה, לא כמו שקל לרשום אותה. זנות זה עלבון לנשמה – היא שורפת מבפנים את כל מה שאת, היא לוקחת ממך את החיים, את הגוף, את הנשמה. ומה שאישה מבפנים טובע לאט לאט עד שהיא בעצמה כמעט ושוכחת איפה הוא, מוחבא וגלמוד, עצב חבוי.

     

    בעיירה אירופאית מלאה באנטישמיות חיות אם ובתה, בעלות מסעדה יהודית בעיר שאט אט הולכת ונהפכת לגיהנום בחיים, האם מחליטה לשלוח את בתה אסתר לבואנוס איירס, שם – כך אומרים – יש אפשרות ליהודי לחיות בכבוד, בלי לפחד מהעולם שבחוץ.

     

    איש נחמד עם פיאה לא קשורה עוזר לאם להוציא את אסתר לעולם ללא אנטישמיות אך עם גיהנום מסוג אחר, האם שלא מודעת לעניין כמובן שעוזרת לו ואף נותנת לו דמי עלות על הדרך אך בלי לדעת מה היא עושה שולחת את הבת שלה להיות זונה בעולם בו לנשים אין ברירה אלא לחיות בחשכה או למות מכדור בראש.

     

    אסתר בהתחלה נלחמת אך אט אט נבלעת לעולם התשוקה המזויף הזה, נלחמת בסממנים המזויפים של חיים בצד מוות רקוב מבפנים, בלי יכולת לברוח, בלי יכולת לדעת מה יביא עליה העולם בסופו של דבר.

     

    אסור לשכוח שאסתר היא עדיין ילדה וכבר בגילה הצעיר חווה השפלה גדולה, יותר מדי גדולה.

     

    ההצגה 'מעשה בטבעת' סקרנה אותי כשראיתי את התקציר שלה, מבוססת על פרק אחד של ספר של אילן שיינפלד ומבוימת על ידי דליה שימקו זה כבר סוג של עניין. אז זרמתי, בסוף ישבתי בתיאטרון הקטן להצגה בגובה העיניים שדי גרמה לי להתבייש שלגברים בעבר, ולצערי גם בהווה, יש כל כך הרבה כח בגלל שהם גברים. אבל זה מה שהצגות צריכות לעשות, לתת לך סוג של סטירה כדי שתבין איך העולם היה בנוי פעם ואיך הוא עדיין בנוי היום. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אורן קרבל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין