כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    "אפס ביחסי אנוש", ביקורת

    3 תגובות   יום שני, 30/6/14, 13:20

    ''

     

    צריך להסיר את הכובע בפני טליה לביא, שיצרה את אחד מן הסרטים הישראליים הכי מצחיקים אי-פעם, ושכבר מתחיל לקבל אותות של סרט קאלט. "אפס ביחסי אנוש" לכאורה בנוי על אותם תשתיות כמו לא מעט סרטים אחרים, והוא מתעסק בנושא אהוב מאוד על הקולנוע הישראלי - הצבא, אך הוא ממריא לגבהים אחרים לגמרי, וממקם את עצמו בליגה שונה לחלוטין. כמו עם "מי מפחד מהזאב הרע" מהשנה שעברה, גם "אפס ביחסי אנוש" הוא סרט חכם מאוד ומצחיק בצורה בלתי רגילה, לא משנה מה היא ארץ המוצא שלו. אבל ללא ספק יש הרגשת גאווה קטנה שסרט כה נהדר נעשה במחזותינו. 

     

    כשזה נאמר, ולפני שאמשיך להרעיף שבחים, כמה מילים על עלילת הסרט. "אפס ביחסי אנוש" מחולק לשלושה פרקים, כולם סובבים סביב משרד שלישות בבסיס שיזפון. הפרק הראשון עוקב אחרי סיפורה של דפי (נלי תגר), שמעבירה את ימיה בבסיס הנידח בייאוש וביגון רב, וכל מה שהיא רוצה הוא לעבור לציביליזציה, או במילים אחרות - לקירייה. בינתיים דפי נאחזת בחברתה הקרובה ביותר, גיבורת הפרק השני - זהר (דאנה איבגי, כפיים). זהר מקבלת את העובדה שהיא תקועה במשרד דפוק באמצע חור, ומנסה להוציא מזמנה שם את המיטב, בעיקר בשבירת שיאים בשולה המוקשים ובמעשי קונדס קטנים. על הדרך היא גם מנסה להיפתר מבתוליה. הסיפור השלישי עוקב אחרי רמה (שני קליין), הקצינה הממונה על משרד השלישות, שחולמת על קריירה צבאית מפוארת ומנסה לשמור על הסדר במשרד, לרוב ללא הצלחה. 

     

    בדרך כלל אני נגד חלוקת סרטי קולנוע לפרקים, אך טליה לביא מחלקת את סרטה באופן מבריק. כל פרק הוא סיפור אחר, אבל גם קשור ומתקיים בזכות הפרק שקדם לו והפרק שיבוא אחריו. וכל הדמויות הראשיות, למעט אחת, תופענה גם בפרקים האחרים. הסיפור גם אינו נע במעגלים, והוא תמיד הולך קדימה ותמיד יש קשר סיפורי הדוק. כך שמהבחינה הזו, כבר לביא מצליחה לבנות תסריט מהודק וחכם, ואז מגיעות הבדיחות, הסיטואציות, הדיאלוגים, ואי אפשר שלא למחוא כפיים ולהודות שטליה לביא עשתה זאת, ובגדול. "אפס ביחסי אנוש" הצחיק אותי כמו שהרבה מאוד סרטים מן התקופה האחרונה לא הצחיקו אותי, ותמיד עשה זאת עם הרבה תחכום, ובזכות הטון הקומי המושלם של הסרט והטיימינג הנהדר שלו. לביא יוצרת מעין ממלכה שוממת ולכאורה מאוד משעממת, ומפריחה בה חיים בזכות סיטואציות הנעות בין מצחיקות עד דמעות לסוראליסטיות במקצת, ובתוך כל אלו, מנסות לשרוד הדמויות שנראות לעיתים כמעט חסרות ישע, כלואות הן פיזית והן נפשית בשירות הצבאי שלהן, במשרד הצפוף עד להתפקע, ובבעיות הפרטיות שלהן עצמן, גדולות כקטנות. 

     

    והסרט הזה כולו הוא כוח נשי מרהיב. בימאית ותסריטאית ושורה של שחקניות מדהימות אחת אחת. דפי היא אחת הדמויות היותר קיצוניות ומוקצנות בסרט, לעניות דעתי, ונלי תגר מגלמת אותה בכישרון רב. שני קליין מפיחה חיים בצורה יוצאת מן הכלל בדמותה הקשה רמה, ותמרה קלייגון פנטסטית בתור אירנה, חיילת רוסיה מתבודדת, מוזרה וקשוחה שעושה חיים קשים לכולם ושהצחיקה אותי ברוב הזמן שהיא הייתה על המסך. אבל מעל כולם דאנה איבגי, שבאמת עושה כאן תפקיד ענק. דמותה, זהר, סובלת את השהייה הממושכת בבסיס, אך מצד שני לא מפחדת להתבוסס בחרא של עצמה, שקועה עמוק במעיל הצבאי הענק שלה, בכיסא המשרדי שלה ומול המחשב. היא דמות שמתמודדת עם הבעיות שלה בצורה מאוד ילדותית ולכאורה יש בה משהו מעצבן, אך לא יכולתי שלא לשמוח בכל רגע שהיא הייתה על המסך. זה שילוב ענק בין קולנוענית לשחקנית (שתיהן אגב כבר עבדו יחדיו, בסרטה הקצר של לביא - "חיילת בודדה", ששימש השראה לסרט זה), שיוצרת כאן דמות חד פעמית. 

     

    אפשר להמשיך עוד הרבה. הצילום המקסים של ירון שרף, הבימוי המלא ביטחון והמדויק של לביא, אבל האמת היא שאתם לא באמת צריכים את כל אלו - אתם פשוט צריכים ללכת ולראות את "אפס ביחסי אנוש". יש בו הכל מהכל: הוא מהנה, מצחיק מאוד, אך לא שוכח להיות רציני, יש לו מה להגיד, אבל הוא לא זורק לכם את האמירה והמסר מול הפרצוף, הוא חכם בעשייה הקולנועית שלו, הוא משוחק נפלא והוא מציג בו קולנוענית מבטיחה מאוד, שאני כבר מצפה בקור רוח לסרטה הבא. 

     

    (והחלטתי שעד שאני לא רואה סרט לפחות פעמיים, אני מתחיל להירגע עם ציוני ה-5 שלי).

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/14 04:55:
      הסרט הזה פשוט גדול. סרט השנה שלי.
        12/7/14 22:29:
      הפעם הרושם שלנו קצת שונה
        2/7/14 23:59:
      אתה כותב ביקורות ביום שאני עוזב. אני אהרוג אותך. אגב, נראה סרט נפלא, ביקורת מצויינת כרגיל.

      ארכיון

      פרופיל

      רוי יודקביץ'
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין