כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    בהחלט מזנק בעליה - כמה מילים על הסרט "זינוק בעליה"

    2 תגובות   יום שלישי, 19/8/14, 02:21

    בדיוק בסוף השבוע בו כתב בני ציפר "עוד לפני שנים קיבלתי פטור רפואי מלא, ללא הגבלת זמן, מהחובה לצפות בסרטים ישראליים, פלסטיניים, קופרודוקציות ישראליות-פלסטיניות, סרטים ישראליים המתחזים לפלסטיניים ולהפך" הלכנו לראות את הסרט "זינוק בעליה". אולם הקולנוע היה מלא כך שישנם עוד כמה עשרות אנשים שלא קיבלו את הפטור של ציפר. וטוב שכך.

    ''

    אחד המוקשים שצריך לדלג מעליהם בהחלטה ללכת לסרט בעשר בלילה הוא מוקש ההירדמות. חישוב מהיר של פוטנציאל הפיצוץ משאיר אותי לא פעם בבית. להירדם אני יכול לבד, לא צריך להתפנק ב 1+1 בשביל זה. היתה זו האחיינית שבאה לארוחת ערב (בזכותה בלי בשר) והציעה להישאר כבייביסיטר. מכיוון שישנתי בצהריים ההחלטה היתה מהירה ותוך דקות זינקנו לדרך.

    הסרט הזה, כמו אבטיח קר על חוף היום, הוא מרענן ומדליק. קומדיה ישראלית קלילה עם שחקנים נפלאים. סיפור על משפחה ירושלמית. זוג הורים (שלמה בראבא ועידית טפרסון) לשני ילדים (איתי טיראן ומלי לוי גרשון) שמנסים להזיז את הילדים הבוגרים לכיוון ה"נכון". על הכיוון ה"נכון" הזה בנוי הסרט.

    למורת רוחם של ההורים ובעיקר של האבא, כל ילד הלך לכיוון אחר. הבן מוצא את אהבתו שלא בעדות אשכנז (רותם זיסמן כהן) ומבקש להתחתן איתה. הבת מחפשת אהבה במחוזות הרומנטיקה הערבית (יוסף סוויד) וחולמת על האביר שיבוא ויאסוף אותה כל הדרך אל האושר.

    זהו בהחלט לא סרט בשביל בני ציפר. יש בו את השסע העדתי בין אשכנזים לספרדים. את השסע הלאומי בין יהודים וערבים. את הקונפליקט בין אתיקה רפואית מקצועית ובצע כסף. את הפער בין מבוגרים וצעירים. בין סטרייטים להומואים. בין תרבות המערב (האבא שמחפש לתקן פגמים חיצוניים) ובין תרבות המזרח (מורת הנהיגה (רומי אבולעפיה) שלא מבינה את הצורך בשיפוצים חיצוניים). יש את הנכה על כסא הגלגלים (יוסי מרשק) שחולם שהוא רץ ומולו הבחורה שלא רצה מימיה. ובתוך כל זה יש אהבה ואופטימיות ואמונה שהכל יהיה בסדר.

    על שתי דמויות כדאי להרחיב. על האבא ועל הבת.

    ''

    הדמות הכי מורכבת והכי מצחיקה היא כמובן האבא ולכן יפה לראות את תהליך השינוי שהדמות עוברת. בראבא הוא כוכב הסרט והדחיפה שהוא צריך לקבל היא הכי חזקה ויש אפילו שימוש באמצעים שונים ש"עוזרים" לו להגיע לשינוי המיוחל (צריך לראות את הסרט בשביל להבין במה מדובר). בראבא הוא קומיקאי והתפקיד תפור על מידותיו. אותי הוא נורא הצחיק.

    מלי לוי שמגלמת את שלומית, הבת המעופפת של בראבא, מציגה משחק מפתיע ומושלם. הדמות שלה צריכה דחיפה שתוציא אותה מהריחוף ומהפנטזיות. היא על הגבול שבין מודעות וחוסר מודעות. היא יודעת שהיא מתלבשת באופן מוזנח אבל עושה זאת מבחירה מודעת. היא יודעת שהיא יפה אבל לא מאמינה שהיא יפה. תמימות שבא לנו לחבק ולגונן עליה מפני הרוע בעולם (אנחנו הרי מכירים את המציאות יותר טוב משלומית). להבדיל מבראבא, שהדמות שלו היא קומית, התפקיד של מלי לוי יותר דרמטי על גבול הקיטש. וזו הגדולה שלה כשחקנית. היא לא נופלת לאובר דרמה מהסוג שקיים בסרט ערבי של שישי בערב וגם לא הופכת עצמה לבדיחה.

    OK, חלק מהמבקרים קטלו וחלק לא אהבו. יש להם קטע כזה לא להיות מרוצים. אז באמת התסריט אולי לא ממש סגור והתפקיד לא ממש מותאם והשחקנים לא תמיד יודעים מה רוצים מהם. יכול להיות שזה נכון אבל זה לא רלוונטי. הסרט הזה הוא קומדיה. הוא אבטיח קר ביום חם. הוא מרענן ומצחיק וזה הכי טוב לעכשיו.

     

    לינק לטריילר: http://youtu.be/A4-29yPi5lA

     

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/14 08:24:
      אתה כותב שוטף מצחיק ומרתק ועכשיו גם אם לא היה לי בתכנית לראותו עוררת את סקרנותי...אז אלך בטח שאלך:)
        18/9/14 21:01:
      המקום הזה מפרגן לכל מי שכותב דברים טובים על שלמה בר אבא. גאון עם ניצוץ טירוף

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין