כותרות TheMarker >
    ';

    קופץ בהופעה

    \"הכי חשוב זו יציבות תעסוקתית\",
    הבהירה את עמדתה.
    ככה, בדקתיים הראשונות
    של ההיכרות.
    ואני חשבתי לעצמי, שהכי חשוב לי לחיות.
    ולחוות. ולתת. להיות בן-אדם ולא לדרוך על אחרים. ליהנות. לאהוב. למצות. להשאר גמיש. לא להתאבן. גם לא להסתאב. ועוד אלף דברים לפני \"יציבות תעסוקתית\", גועל נפש.
    אולי אפתח חנות ממתקים?

    זכות הצעקה

    0 תגובות   יום ראשון, 24/8/14, 17:10

    בדיוק בשביל הערבים האלה אני הולך לכל-כך הרבה הופעות. בציפייה לרגע בו ניתק הגוף מהמוח ומכריז על עצמו כעל טריטוריה עצמאית, הנשלטת בידי המוזיקה ובידיה בלבד. משם והלאה אני יכול רק לבקש, שלא ייגמר לעולם.

    זה קרה לי בסט זריחה של טייסטו בניצנים לפני אי-אלו 20 שנה, שבסופו הוטלתי אל עשור של קרחנה במועדונים

    ''

     

    בהופעה של קוואמי במסיבות הסגירה של הברזילי ("אני מאבד את הקצה" מצליח להוציא לי את הקרביים בכל האזנה מחדש)

    ''

     

    במסיבה בפינגווין, כשלפנות בוקר פירק אותי ה d.j עם BANG BANG, להיט מועדונים רלוונטי תמיד

    ''

     

     שבסופו התברר לי ש(אלוהים יודע כמה זמן כבר) אני לגמרי לבדי על הרחבה ושוב אתמול, בהופעה של נקמת הטרקטור בבארבי.

    יש אמנים (עידן רייכל וריטה מצד אחד ומרסדס בנד, נניח, מהעבר השני), שאתה יודע מראש איך תיראה כל הופעה שלהם. זה טוב? זה רע? אני יודע? זה בעיקר זה.

    לאחרים, כמו ערן צור או נקמת הטרקטור יש מסת חומרים בלתי נדלית ומגוונת, שיכולה ללבוש ולפשוט צורות ודגשים, כך שכל הופעה שלהם יכולה להיראות, להישמע, להתנהג ולהרגיש אחרת לגמרי. בהתראה של יום הם יעמידו הופעת ישיבה מנומסת בזאפה לכבוד יום האהבה (איכס! אהבה!!! בלעעעע!), או מופע נותן בראש בבארבי העצבני מדי, מלוכלך מדי ומואר מדי, ועם זאת חסר-תחליף. למשל ארבעת ערבי הגיטרות הגדולים של ערןצור, אני ממתין בסבלנות לחמישי. מי עוד היה יכול להרים ת'יוזמה? אה, ואני מזמין כאורחים את רון בונקר (שוב), עמית ארז הקסום, וניצן חורש (אלקטרה) האנרגטי . מותר לי להזמין, לא?

    את כל זה ידעתי מראש, ואני גם מכיר היטב את עצמי ויודע ב-ד-י-ו-ק מה עושה לי את זה. "בשבעים כמו בשבע", ייאשה אותי אימא שלי כבר מזמן במשפט צופה פני אסון, שלא אטעה לחשוב שיש לי סיכוי להשתנות. כך שהיה לי לא מעט זמן ללמוד. אז כשהושקה סדרת ההופעות החגיגיות של הנקמה (הופעות כרונולוגיות המכבדות אלבומים שלמים, כר פוטנציאלי נרחב להופעת עומק, ולא לאוסף להיטים מדכדך), ועוד עם אירוח של ערןצור המרגש תמיד בהופעה הראשונה, מיהרתי להזמין כרטיסים והתפללתי לאלוהי להופעה מהזן המפרק.

    מה שקיבלתי מהאלוהים שלי בתמורה (בטח עשיתי משהו נכון בזמן האחרון, רק שלי עצמי אין צל של מושג מה) הן שעתיים שחרגו מכל ציפייה מוקדמת. בארבי גדוש אנשים ואנרגיות חיוביות קיבל את פני הנוקמים. ערןצור עלה ברגע הנכון, לא לפני שהטרקטוריסטים ביצעו את פרפרי תעתוע (טל"ח) שלו, בעוד הוא משקיף מהצד, מתמוגג. אחר כך הם חגגו ביחד את כרמלה גרוס ווגנר, עפיפונים (שקיבל טוויסט משמח לכיוון הפחות בנאלי), תמונה אימפרסיוניסטית ועוד משהו - מה לעזאזל זה היה?

    דרך אגב, זה לא הוגן (או ריאלי) לצפות ממי שהמוח שלו שחרר פיקוד לטובת הגוף (אני. אני. אני!!!) לזכור זוטות כמו אילו שירים נוגנו מתי, והאמת שזה גם לא כל-כך משנה. אלו רק האימהות הפולניות שלנו שהתעקשו שלא ניגע בקינוח לפני שנסיים את האוכל. מה שחשוב הוא ליהנות, וזה בדיוק מה שנ"ה באו לעשות אתמול (וכך עשו).

    הלילה הזה היה כולו עליות, אנרגיה, הלמות תופים, אור לבן, חיוכים - שנמרחו על פני הקהל ועל הבמה, מחיאות כפיים אינסופיות - שהוליכו לשני הדרנים, מיקרופון שהשתלשל מהבמה לקהל והזמין לצרוח שזכות הצעקה לי זכות הצעקה לי זכות הצעקה לי זכות הצעקה (אני, גם בתוך כל האקסטזה המיוזעת, עדיין התביישתי לשאוג דרכו), ושיא שרדף שיא ("ג'ונגל פיתוח", "אדון הסליחות") עד לסוף הטוב והמזכך ב"אופניים וספר" הוואלסי, לקינוח מושלם של החוויה.


    בוא ילד, שב ותשמע משהו הלילה.

    והילד הזה, הוא אני.


    ''
     

     



    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ברק33.3
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין