כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    הדוד וניה בספריה

    0 תגובות   יום רביעי, 27/8/14, 13:24

    עליס בליטנטל

     

    ''

     

    ''

    הדוד וניה ב"הספריה"

    צ'כוב זוכה לתחיה

    ביצוע צעיר, מרענן ומשובב נפש של הקלאסיקה של צ'כוב.

     

    מחזותיו הגדולים (תרתי משמע) של הרופא הכפרי והמחזאי אנטון צ'כוב נודעים באריכותם, בפלפולי שיחות, לעיתים מייגעים עד מתישים. בימים בהם אורך הצגות הממוצע הוא כשעה וחצי, הרי קלאסיקות באורך של פעם – לא בדיוק הולמות את קצב הזמן. והנה, הפתעה. תיאטרון הספריה ברמת גן, מיסודו של של "בית צבי" שיזם גרי בילו המנהל המיתולוגי, העז להפיק פנינה תיאטרלית אהובה זו, (הפעם באורך שעתיים ועשרים כולל הפסקה. לא נורא), כשהבימוי, המשחק והיופי הרב האצור בה – עושים אותה ממה שהוזכר קודם - למשהו מלא קסם וקרוב לשלמות.

     

    אין ספק, מחזור התלמידים שסיימו השנה את בית צבי, משתבח בקבוצת שחקנים שעתידם לפניהם אופטימי. והם, בעזרתו של הבימאי ולשעבר המורה שלהם סלבה מלצב, מעמידים הצגה שהיופי האסתטי של עיצוב הבמה הכה יוצא דופן ומרהיב (גם הוא של סלבה מלצב), המשחק הכנה של כולם, והסיפור שתמיד אצל צ'כוב נסב אודות האנשים הקטנים הגרים בכפר – מדבר ללב כל צופה.

     

    עיקרו של הסיפור נסב על הדוד וניה, המנהל את אחוזת אחותו שנפטרה, והורישה אותה לבתה סוניה. הכנסות האחוזה – הודות לעמלו ויגיעתו, מאפשרים לכל גיבורי המחזה לחיות נטולי דאגה באשר הם. אך האורבניזציה המכלה את היער שהיה רוב רובה של האחוזה, וכעת נשארו ממנו רק שרידים, גורם לדוד וניה המודאג להזמין את גיסו, הפרופסור החשוב בעיני עצמו, ואוהב להתפייט בפילוסופיות אווריריות, כדי לדון במצב. וניה (דניאל ורטהיים המעודן והאצילי) מתוודע בביקור זה לאשתו החדשה הצעירה, היפהפיה המהממת של הפרופסור - ילנה, ומתאהב בה.

     

    גם הרופא (נתנאל בסיל המשכנע) הנקרא לטפל במחלת הפודגרה של הפרופסור, ומגיע לאחוזה – נופל גם הוא בפח האהבה לילנה. אך בניגוד לווניה, הרי הוא  נוטל את היוזמה, ועוגב פיסית, בחושניות, על ילנה (יפעת אהרוני היפהפיה). מערבולת הרגשות שורה גם על סוניה העדינה (סהר סופר שמשחקה השובה את הלב מקבל דגש נוסף בעזרת קולה הכה מיוחד ורב רגש). היא אוהבת את הרופא, שכלל לא מעונין בה.

     

    הפרופסור המבוגר ומלא ההדר והחשיבות (יותם קוזניץ, שחקן שהשמיים הם הגבול ליכולת ביצועיו) מכריז על כוונתו למכור את האחוזה, מה שמבהיל את כולם. חיי הכפר השלווים הופכים לפקעת רגשות עד כדי נסיון רצח. למרות שהאצולה הכפרית משתדלת להקפיד על כללי הטקס, אותם מסמלת "מאמאן" (נטשה מנטל האצילית והמרשימה אף כי עם מלל לא רב, אך בעיקר במבטים, במחוות, בהופעתה ובדגש על לבושה והפאות שהיא מחליפה), הרי הסכר נפרץ בגלל מערבולת סערת הרגשות שהתעוררה.

     

    השחקנים הצעירים היפים, שהפכו זה עתה למקצועיים - ונעוריהם הם סוד הקסם שלהם, גם אם שחקנים מבוגרים ובשלים יותר היו מעניקים יותר כובד ראש להצגה, אך כאן – דווקא הרעננות והטריות מעניקים יתרון לסיפור שבהפקות קודמות אולי חסר לו הקסם שיש בו הפעם.

     

    זוהר בדש  כ"וופלה" חמוד ומלא רגששרון קרוק כ-מרינה האומנת, מרתקת בחום האנושי ובכנות משחקה; ואפילו איוון לוריא כמשרת מצליח במינימום של טקסט אך עם שפת גוף מרשימה, ללכוד את תשומת הלב.

     

    אך הגיבורה הראשית בהצגה היא התפאורה הכה מופלאה, שנדיר לראות כמותה על הבמות, אותה עיצב סלבה מלצב. העצים שברקע הבמה, שמאחוריהם שפע מראות, שמרחיבות את גודל הבמה לכפול ויותר, מרחיבים את הדעת ומעניקים לצופה את תחושת הרוחב הקיימת במרחבים האין-סופיים של אזורי הכפר הרוסי. התלבושות הכה מקסימות המעוצבות בידי נטשה מנדל, משחקי התאורה המשתנה ומגיבה לשינוי בשעות היום או הערב, שעיצב בכל כך הרבה כשרון סשה סיקירין, והמוסיקה המופלאה הקלאסית שעיצב דניאל סטופין כרקע ומעניקה את האווירה הנאותה   – כל אלה מתאחדים למרכיבי הפאזל המוצלח של הצגה שצלחה את כל מכשולי המחזה הארכאי לכאורה, אך נחשב לנכס צאן ברזל בעולם התיאטרון באשר הוא.

     

    יצירה שתורמת לרענן (הודות לאיכותה) את כל הפקות מחזות צ'כוב עד היום.

    בצילומי יוסי צבקר נראים בעליון: יפעת אהרוני ודניאל ורטהיים.

    ומתחתיו: יותם קוזניץ, עדיין נטול הזקן שגידל לצורך התפקיד, ודניאל ורטהיים.


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל