כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ספרים חדשים

    לאור פרשות השבוע שלי

    0 תגובות   יום שלישי, 2/12/14, 13:31

     

    "לאור פרשות השבוע שלי" אכן זוהר באור יקרות. הספר הקצר  הזה הוא מעט המחזיק את המרובה:  גם הטקסט הכמעט מלא של כל אחת מפרשות השבוע, גם ציטוטים עמוקים ומרוממים נפש של חכמינו לאורך הדורות, וגם פרשנות יפיפייה ומרגשת  של עפרה נחמד.

    כל התורה על רגל אחת!                                                                           יוכי ברנדס

     

    "הספר לאור פרשות השבוע שלי מאת עפרה נחמד הוא קובץ מרשים ומרתק של הארות על פרשות השבוע... כאוהב תנ"ך משחר נעוריי, שאבתי עונג אינטלקטואלי מכל רגע בקריאת הספר ומכל דף מדפיו"                                                               פרופ' שמעון שטרית 

     

    לאור פרשות השבוע שלי

     

    ''

    מאת: עפרה נחמד

     

    הוצאת ספרי מקור


    * * * * * *  

    (223 עמודים, 68 ₪)

     

    עפרה נחמד, שדרנית, עורכת ומגישת תכניות בקול ישראל, יוצאת עם ספר חדש "לאור פרשות השבוע שלי", המבוסס על פינת "פרשת השבוע", אותה היא כותבת ומשדרת מזה שנים במוצאי שבת, ברשת ב'. הפינה זוכה לתגובות אוהדות, חוצות מגזרים: דתיים, חרדים, חילונים, צעירים ומבוגרים, יהודים ובני דתות אחרות. בעקבות התגובות הרבות והמרגשות, נולד הספר "לאור פרשות השבוע שלי".

     

    מטרת הספר להביא באופן תמציתי, קצר, מעניין, אקטואלי, חווייתי, רוחני ומעשי, אך לא במובן ההלכתי, כמה תובנות העולות מהפרשות המקראיות. הפרשנות היא ברוח חדשה, רעננה, אקטואלית ומקורית.

    הרבה מן הפרשנויות מציבות לקורא שאלות העצמה, שאת התשובות להן הוא מוצא בעצמו, או שהן פותחות לו צוהר לראות את חייו מזוויות מאירות יותר. 

     

    כתיבתה של עפרה נחמד מבוססת על  לימודי ספרות עברית, לשון, חסידות, קבלה אימון (קאוצ'ינג), התפתחות אישית, חשיבה חיובית ובעיקר אהבה וחיבור לפרשות השבוע.

     

    דוגמאות מתוך הספר בהמשך

     

    תגובות רבות הגיעו במשך השנים לפינת "פרשת השבוע",  ועדיין ממשיכות להגיע. יש מי שהעידו שהפרשנות שהם מחכים לה במשך השבוע מחברת אותם אל המקורות. יש מי שהעידו שהפרשנות מאירה להם את השבוע ומעוררת אותם לחשיבה אחרת יותר אופטימית. יש מי שהאזינו לפרשנות בחו"ל וביקשו לקבל עוד. כמו אותו מאזין ישראלי שחי שנים בחו"ל והפרשנות חיברה אותו לפנים אחרות של הטקסט המקראי ואל הארץ וההוויה כאן . 

    או אותה צעירה חרדית, עולה חדשה חוזרת בתשובה, שמעידה שהפרשנות מרתקת אותה  ולא דומה למה שהיא קוראת ולומדת.

    או אותה מאמנת שאומרת שהיא לוקחת את הפרשנות ומאמנת ומדריכה לפיה.

    או הקיבוצניק מהצפון שנשבע שבחיים לא היה יכול לשמוע או לגעת בכל מה שקשור ליהדות ומצא עצמו "מכור" לפינה. 

    או המורה שביקשה לדעת אם הספר יצא, כדי ללמד מתוכו "פרשנות אחרת חדשנית ורעננה". 

    או הקשיש שהעיד: ״הריני כבן 85 שנה ולא זכיתי לקבל מתנה יפה מספרך כל ימי חיי...וקראתי מדבריהם של הרבה דרשנים לפרשת השבוע, את בבחינת הפנים ה-71 לתורה״.

     

     

    השר לשעבר, פרופ' שמעון שטרית: הספר "לאור פרשות השבוע שלי" מאת עפרה נחמד הוא קובץ מרשים ומרתק של הארות על פרשות השבוע. המחברת מביאה בספר קטעי פרשת השבוע מלווים בדברי פרשנות מאירי עיניים ומכוונים ללב על תוכן הפרשה ודברי לקח ומוסר השכל ליישום לחיי היום יום, ע"י היחיד המסתכל גם ללבו פנימה וגם לסביבתו החוצה.

     המחברת מביאה את ההארות על פרשת השבוע והתובנות בשפה קולחת, טעונת רגש והמאירה באור מעניין ומיוחד פסוקים או אירועים בפרשת השבוע, וצובעת אותם בצבע רוחני ועכשווי. כאוהב תנ"ך משחר נעוריי, שאבתי עונג אינטלקטואלי מכל רגע בקריאת הספר ומכל דף מדפיו. בכל פרשה מצאה המחברת זווית ייחודית בכמה מפסוקיה.

     הספר גם מקל על הקורא להיכנס לאווירת הפרשה על ידי הכללת קטעי הפרשות העיקריים בכל פרשה לפני דברי הפירוש והניתוח. המחברת מצליחה להחיות את רוח התנ''ך ולהעביר את ההתרגשות וההתעניינות האינטלקטואלית בקריאת הפרשות על ידי הוספת ממד עכשווי ומעשי להסתכלות היחיד, גם בעולם המודרני והמאתגר.

     אני ממליץ על הספר שיעניק לקוראיו חוויה רוחנית ואינטלקטואלית.

     

    תא"ל מיל. אפרים לפיד, לשעבר מפקד גלי צה"ל ודובר צה"ל, חוקר הציונות וחובב השפה העברית: "לאור פרשות השבוע"  של עפרה נחמד הן נקודות אור לשבוע שהסתיים ולשבוע הנפתח... עתה עומד לרשותנו ספר מאיר עיניים המאפשר לעיין בו בכל עת, או להעניק מתנה של קורת רוח למי שאנו אוהבים ומעריכים..."

     

    עפרה נחמד, מוכרת לכל מאזין מהתוכניות "לבריאות" ו"במחשבה חיובית" ומיומני חדשות ברשת ב' של קול ישראל. מאמנת, כותבת ומשוררת. ספר שיריה "שיר השירים שלי, געגועים", ראה אור בהוצאת "כרמל" בתחילת 2013.

    ילידת 1950 ירושלים, גדלה במושב בית זית (ליד ירושלים) בוגרת החוג ללשון וספרות עברית באוני' העברית בירושלים. בשנים האחרונות עשתה מסע רוחני, למדה אימון, קבלה ותורת הסוד וכן קורסים בהעצמה וסדנאות רוחניות .

    בעלת בלוג ורישומים רבים בפייסבוק  http://www.facebook.com/ofra.nehmad: 

     

     

     

     

     

     

    דוגמאות מתוך הספר

     

    מה יש בנזיד הזה, במשפחה הזאת של התאומים יעקב ועשיו, האומר לנו על עצמנו פרשת תולדות 

     

    אם כל אחד מבני המשפחה של יעקב ורבקה היה מקבל מצלמה מצוות ההפקה של אחת מתכניות הריאליטי, אפשר שהיה לנו עוד פרק מעניין בסדרת ריאליטי, עם כמה תובנות אפילו מהסדרה של ״מאסטר שף״...

     

    וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת; וְהִנֵּה תוֹמִם, בְּבִטְנָהּ. וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו. וְאַחֲרֵי-כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב; וְיִצְחָק בֶּן-שִׁשִּׁים שָׁנָה, בְּלֶדֶת אֹתָם. וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.

     

    כמה סוגיות מעלה פרשת תולדות המספרת את ההיריון והלידה והחיים של התאומים יעקב ועשיו — שבעצם היו צריכים להיקרא עשיו ויעקב אך נצרבו על־פי שמו של הצעיר — על היחסים המורכבים, אם לא מסוכסכים, בתוך המשפחה: האמא רבקה שאוהבת את יעקב, ויצחק אוהב לעשיו; האח הקטן היושב אוהלים התמים והשקוע בהרהורים ובמחשבות שברגע של חולשת אחיו, וברגע של רעב קונה ממנו את הבכורה; ואחר כך בתחבולה שנרקמת ביחד עם אמו וביוזמתהּ גונב את הברכה מאחיו, מעשיו.

     

    מה קורה במשפחה הזאת?

    ומה הריח העולה מהתבשילים שם?

    מה הם באים לאמר לנו?

     

    אם נרצה להתבונן בפנימיות של סיפור האחים, יעקב ועשיו, יש קריאה האומרת שיעקב ועשיו אחד הם — מהרחם ועד ההיפרדות מן העולם.

    עשיו שהוא איש הצייד, היוצא יום יום ומסתכן, וזה שלא יכול לדחות סיפוקים — הוא מוכרח את האוכל כעת כשהוא רעב, הוא הצד היצרי שבנו, הצד האפל שלא תמיד אנחנו מוכנים להודות בקיומו. ביעקב יש את הצד העקבי, המתמיד, זה שתבשיליו הם על פתיליה בבישול איטי, slow food, ולא אוכל מהיד אל הפה. בעשיו, אומרים, ישנו הנזיד, שנמכר למי שהוא זד שעושה מה שעושה בזדון. אך בתוכנו מתרוצצים שני הבנים, יעקב ועשיו — ומי שניתן לו יותר מקום יהיה יותר נוכח בחיינו... אך מה שנראה חשוב בעיני חשוב שבתוך יעקב יש הרבה עשיו ובעשיו יש הרבה יעקב.

    העניין הוא להכיר בחלק הפחות מואר שלנו — לראות אותו — להודות שהוא קיים לתת לו מקום, ולשחרר אותו. כדי שלא ישתלט עלינו. כדי שבנזיד הזה שאנחנו מבשלים לעצמנו לא יהיה זדון.

     

     


    כמה אנחנו מוכנים לשלם משכנתא למשכן הפנימי?

    פרשת תרומה

     

    בשבוע שבו עדיין עוסקים בפרשות פוליטיות זו או אחרת, אפשר להתבונן, אולי, בגבולות המותרים ובעיקר האסורים של אישי הציבור שלנו. ומה הגודל הראוי למשכנו של איש ציבור ואיש צבא.

    וכאן, באה פרשת "תרומה", ונותנת לנו מִפרט טכני וארכיטקטוני מדויק מאוד של בניית המשכן. את הדיוק הזה, אפשר, לקחת פנימה. לבדוק בחיינו מה מדויק לנו, מה נכון, מה מעכב אותנו, מה מיותר כבר.

    מה גורם לנו אושר, מה הנאה זמנית, מה מקרב אותנו לחזון שלנו, לרצון האמתי שלנו, למקום המשתוקק למשהו יותר גדול מאתנו.

    הפרשה פותחת "וייקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבּו"... על משמעות התרומה, הנתינה, הרבו המפרשים לדבר.

    ויש הזמנה בפרשה, לבחון מה היא הנתינה? מה היא מאפשרת לנו? מי אנחנו כאשר אנחנו נותנים? מאיזה מקום אנחנו נותנים? האם מחום הלב, האם מתוך חמלה? האם מתוך הצורך לקבל הכרה, תודה, פרסום? האם המקום הנותן הוא המקום הרושם, המתחשבן? האם אני נותן רק כשיש לי, או, אולי, דווקא כשאין שאין לי הרבה אני נותן?

    ומה עם המקבל? האם הוא מקבל מה שהוא צריך או מה שאנחנו רוצים או יכולים לתת?

    והשאלה החשובה, בעיני, האם הנתינה היא מקום שמאפשר לי לבנות משכן בתוכי.

    והשאיפה והכוונה שנדע לאזן, לחבר את בניית המשכן הפנימי עם הנתינה, שנוכל לראות מה היא הבנייה של הבית הפנימי, עד כמה היא מדויקת, נקייה. מה אנחנו מוכנים לשלם, לתת, מה אנחנו מכניסים לבית הפנימי, ומה מפָנים ממנו.

     

    וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן-הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת-הַכְּרֻבִים, עַל-שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים. וְנָתַתָּ אֶת-הַכַּפֹּרֶת עַל-הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה; וְאֶל-הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת-הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל-אֲרוֹן הָעֵדֻת-אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

     

    שנדע להאזין לסמכות הפנימית, להאזין למשכן הפנימי, ללב שלנו, ונוכל לדעת מה אנחנו מוכנים למשכן לטובת המשכן הפנימי הזה...

     

     


    מה הקשר בין אֶבֶן הַסַּפִּיר לבין נתוני הלמ״ס ומה טוב כל כך במדבר?

    פרשת במדבר

     

    אני אוהבת את ספר במדבר. יש כל הרבה הקשרים חיוביים למדבר בעיניי — ותמיד אני שמחה לקראתו. פותחים את חומש במדבר במפקד, בִּסְפירה — כמה מונה העם שיוצא ממצרים ובתיאור כיצד מסודרים שנים עשר השבטים ובאיזה סדר הם נעים במדבר. יש סדר בתחילתו התהוותו של עם. לכל אחד מן השבטים יש דגל, יש אות, יש כיוון, יש מיקוּם.

    שְׂאוּ, אֶת-רֹאשׁ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם-בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת, כָּל-זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם. מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל-תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן. וְאִתְּכֶם יִהְיוּ, אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה-אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית-אֲבֹתָיו, הוּא.

    יפה. אז מה רוצה לספר לנו הסופר המִקראי, כאשר הוא מספק לנו את הנתונים הסטטיסטיים המדויקים האלה, ואיזה חשיבות נודעת למספרים האלה?

    מה הם באים לספר לנו?

    הספירה נעשית במדבר שהוא נקודת ההתחלה, נקודת האפס. במדבר, במקום שאין דבר, שאין דיבור — הספירה באה להזכיר לנו את העובדה שכל אחד מאתנו הוא אינו סתם מספר.

    את כל אחד מאתנו סופרים, מונים, פוקדים — לכל אחד מאתנו יש את הסיפור של חייו, שבעטיו הוא נִבחר או בחר לבוא לעולם, לכל אחד יש שליחות, יש ייעוד יש חשיבות. כל אחד מאתנו הוא עולם ומלואו. עם זה, כל אחד מאתנו הוא חלק מהמפקד מהספירה הכללית.

    כמו אבן הספיר — המכילה את כל הצבעים, את כל האורות, את כל הספירות... את כל העולמות.

    והקריאה בפרשת במדבר יכולה להיות, אולי, עוד דרך לראות, לספור את עצמנו כעולם שלם מלא, ואחד ויחיד ומיוחד. לראות, כמו בשקיפות ובהתנוצצות, את עצמנו, כחלק מן הסיפור השלם — של כל שנים עשר השבטים.

    כמו אבן הספיר הדומה ליהלום שבתוכנו.

    את כל אחד מאתנו סופרים, מונים, מחשיבים. כל אחד צריך לראות את עצמו, נאמר, כאילו בשבילו נברא העולם — והעולם היה חסר אילו לא נברא.

    איזו הרגשה נפלאה לחיות בהוויה הזאת.

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין