כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    ולדימיר

    0 תגובות   יום חמישי, 25/12/14, 13:36

    עליס בליטנטל

     

    ''

    ולדימיר- מבט פנימה

    בבית צבי בר"ג

     

    ולדימיר בבית צבי לא רק שהיא הצגה קיצבית, מטלטלת, מותחת ומסעירה; ברובד הנוסף שלה במקביל, יש מבט עמוק לתת מודע, לסוריאל של הנפש, לפחדים הנסתרים בצורה הכי פלסטית שרק אפשר. הצגה יפהפיה שלא תשכח.

     

    מתיה זופנצ'יץ' עם מחזהו "הפרוזדור" שהועלה בשנה שעברה בבית צבי, הוא מחזאי מסוג משודרג, נכון לימינו אנו. לא קיטש הקורץ להמוני הקהל; לא קומדיה עממית וקלילה המנעימה לצופים פרק זמן קצר של השהייה, בחריגה מהמציאות. לא ולא. זהו מחזה נוקב, שאינו מהסס להשתמש בשפה ישירה ביותר, חסרת מעצורים (בתרגומו של יונתן אסתרקין, שאף ביים אותה), ובשפת גוף ותנועה שוטפים ומלאי אנרגיה שהדריכה בל וענונו, הלוכדים במשחק של השחקנים הצעירים את הקהל, עד כי הוא שוכח את מימד הזמן ואת כל שנשא על כתפיו טרם החל ההצגה.

     

    אחרי ההצלחה המוחצת בשנה שעברה של הצגת "הפרוזדור", שאף עלתה בפסטיבל הצגות בסלובניה, ארצו של המחזאי, מעלה "בית צבי" לראשונה בישראל את המחזה "ולדימיר" שיעלה אף הוא בפסטיבל התיאטרון הסלובני בלובליאנה וקאראנג' בחודש מרץ 2015.

     

    ולדימיר" (נאור מזרחי) הוא אדם מבוגר, המגיע דרך מודעה בעיתון לדירת שלושה צעירים, המחפשים שותף נוסף לדירה, כדי להתחלק בהוצאות השכירות. בעיה דומה למה שקורה אצלנו. הם לא חוקרים אותו רבות, ומיד מסכימים לשתף אותו בדירתם. השלושה הם שני חברים, מיקי ואלכס, וחברתו של אלכס – מאשה. מאשה ומיקי לומדים יחד באוניברסיטה, ואלכס למעשה מממן את הוצאותיהם בעבודות מזדמנות שהוא עמל בהן קשות.

     

    בואו של הגבר המבוגר, הפדנט, המסדר כל הזמן את הבלגן שהסטודנטים הצעירים מתאפיינים בו – הוא רק תחילת התערבותו בחייהם. עד שהוא הגיע – השלישיה העליזה חיה בציחקוקים, בדיחות וחוש הומור מופרע, שלמעשה משכיח מהם את קשיי הלימודים והקיום שלוחצים עליהם במתמשך.

    המצחיק ביותר הוא מיקי (נדיר אלדד), שהאביזרים המצחיקים שהוא עוטה מעצימים את האלמנט ההיתולי בסיפור, ושוברים את רגעי היאוש. וכי איך אפשר להתקיים בנתונים המלחיצים, בחוסר ממון תמידי, ללא קצת הומור עצמי?

     

    הכל זורם בהרמוניה עד שמתגלה שהצעיר האחראי בין השלושה, אלכס (גיל כהן, שהוא המאוזן מבין כולם, כשם שהפליא במשחקו כמדריך והחונך הרגיש, התומך והמכמיר של חבורת המפגרים בהצגת "הבחורים בדלת ממול") – הילווה סכום כסף משמעותי מאדם אימתני בסגנון המאפיה, שמאיים במידה ולא יקבל את כל כספו בבת אחת בתוך יום. התנדבותו של ולדימיר (נאור מזרחי שחקן בעל נוכחות בימתית מרשימה) להלוות להם את הסכום כדי למנוע אלימות ונזקי גוף, מגלה להם שכאיש בטחון לשעבר, היכולות שלו לגבור על הענק האימתן ניצחו. אך בהמשך, הוא מרשה לעצמו לסכסך בין מאשה (בל וענונו החטובה, כובשת הלב באותנטיות הקסם שלה בסצינות היחודיות לה) לבין חברה-אוהבה בטירוף, אלכס, בכך שהוא מערער את אמונו של אלכס בנאמנות מאשה אליו.

     

    יתרה מכך,לא לאט ולדימיר החביב הופך אלים, וכל בעיותיו הנפשיות הנובעות מקופת השרצים שהוא נושא על גבו, ומגירושו מהבית בידי אשתו – מתגלמות בהתעללות בסטודנטית היפה והחפה מכל אשמה שתלה בה, ומהכינויים שהדביק לה. המאבק ביניהם הוא שיאה של הדרמה, והסוף המפתיע שרמז אליו מופיע במערכה הראשונה – מכה את הקהל בהלם. המונולוג של אלכס (גיל כהן) בשיא הדרמה לקראת סוף ההצגה, ממחיש את עוצמת הרגשות שכהן מסוגל להגיע אליהם, כשהקהל כולו חש נתון בתוך דירתם, כמו היה חלק מה"משפחה" הזו.

     

    כל סצינה בה לכל אחד מהשחקנים יש את האפשרות להתבטא במלוא יכולתו המרגשת – מגיעה לשיא הודות לבימוי המעולה, לטקסט המבריק, ולעיצוב הבמה היפהפה בצורה כה יוצאת דופן של איה בן אשר, עם המוסיקה הכה מתאימה וסוחפת שדאג לה גיל כהן הכה רבגוני, והדרכת התנועה של בל וענונו, כשרונית גם היא – כל אלה, מעמידים הצגה בלתי רגילה, נוקבת ומטלטלת. קטעי צילומי הוידיאו הענקיים של איתמר לוריא שברקע בקטעים הסוריאליסטיים המסכות הזהות שהצעירים לובשים על פניהם מעל גופם החטוב המעוצב החשוף כמעט, כל זה מקבל התכה למסר אחד – ומדגישים את הפן התת מודע מלא הפחדים שקיים בלב כל אחד, בפרט של גיבורי המחזה.

     

    השימוש שעשתה איה בן אשר בעיצוב הבמה ביריעות הבד היפות המעוטרות בכתמי ומריחות צבע מופשטים, והופכים לקראת הסוף כמעט למכשירי תליה והריגה של קורבנותיו של ולדימיר, הוא מדהים. הדמיון הרב והיצירתיות של המעצבת ראויים לציון. שאפו לבימאי יונתן אסתרקין, לשחקנים המלהיבים גיל כהן, נאור מזרחי, בל וענונו ונדיר אלדד שהעמידו הצגה שהיא חוויה יוצאת דופן. ושאפו לבית צבי שמעז להעלות בהצגות בכורה לראשונה בארץ מחזות כה מעולים, בלי לחשוש שמא לא ימלאו קופות – חשש שתיאטרונים רפרטוארים חיים עמו כל יום. כאן – המטרה היא ליצור למען האמנות והאמנים, והתוצאה וההישגים אכן באים לידי ביטוי הולם.

     

    עד ה- 31.12.2014. לא להחמיץ!!!

    בצילומי יוסי צבקר נראים למעלה: גיל כהן, בל וענונו ונדיר אלדד. בצילום התחתון: בל וענונו ונאור מזרחי.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל