כותרות TheMarker >
    ';

    אהוד אמיר

    לא גזעי. לא מחוסן. לא מסורס.
    זקוק לסילוק קרציות, לפירעוש ולתילוע.
    עצבני. נוטה לנשוך.
    מרייר תכופות.

    שקיעתה של הזריחה

    ביקורת על הזריחה, מאת ויקטוריה היסלופ

    שקיעתה של הזריחה

    3

    ספרים  

    1 תגובות   יום רביעי, 21/1/15, 09:34

    לא תאמינו, אבל השגתי ראיון אקסקלוסיבי עם ויקטוריה היסלופ, מחברת "הזריחה", ראיון שנערך עמוק בתוככי מוחי הקודח:
    "ערב טוב", פצחתי, "ותודה שהסכמת להתראיין לסטטוס שלי בפייסבוק."
    "על לא דבר. רק תמהר, יש לי פתיחה חגיגית בחמי טבריה."
    ניגשתי ישר לעניין: "את יודעת שאת מזכירה את אונורה בלזק?"
    "באמת?" חייכה ויקטוריה.
    "כן", חייכתי צהובות, "גם הוא כתב על המשקל רק כדי לשלם את החשבונות."
    ויקטוריה החווירה:
    "תשמע, הילד בגן אנתרופוסופי. אתה יודע כמה שכר הלימוד שם?"
    "לפחות משלמים טוב?" שאלתי.
    "לא רע."
    "לפי מילה? על המשקל? חופן דולרים לערמת ניירת מודפסת?"
    ויקטוריה הצהיבה:
    "איך אתה יודע?"
    "טוב, תשמעי, אחרי שקראתי את 'הזריחה' אני מכיר את כל המאכלים הקפריסאים מהמאה האחת עשרה ועד היום..."
    "וזה טוב?" למלמה ויקי חלושות.
    "...לא, זה לא", הקפדתי עמה, "חמישים צורות לסדר תכשיטים על אישה, שבעים וחמש דרכים לבנות בית מלון..."
    "טוב", למלמה ויקי, "זה מידע שימושי."
    "...ואת כל סוגי המזון, התכשיטים, ברכות המזל בקפריסאית, חומרי הבניין, הצמחים, המשקאות והערסים הלאומנים שמגדלים על האי המסכן הזה."
    "מה, קראת הכל?" התפלאה ויקטוריה.
    "כן", ציינתי, "אבל כמו שכתב יהודה אטלס, בספרו האפי לא פחות 'והילד הזה הוא אני', 'את הספר מהספריה / גמרתי לקרוא בשעה ורבע / רק כי דילגתי / על כל תאורי הטבע'."
    "אתה מעליב", עשתה ויקי מאמץ חסר אמינות להיעלב.
    "את מעליבה יותר", החזרתי.
    "אבל עשיתי תחקיר!" ציינה ויקי נואשות.
    "תני לי לנחש: קראת את הלונלי פלאנט של קפריסין?"
    "לא! מה פתאום! את מדריך שיחור."
    "פלוס ערך הוויקיפדיה על קפריסין?"
    "אבל באנגלית! השקעתי!"
    הרמתי ידיים.
    "לפחות נהנית כשכתבת את הספר?"
    ויקי נשמה עמוק:
    "אני רוצה עורך דין."
    "יש עלילה, יש אקשן ויש אפילו כמה סגירות מעגל בסוף. יעיל מאד", הוספתי.
    ויקטוריה הביטה בי בחשדנות מוצדקת:
    "זו מחמאה?"
    "טכנית, את יודעת לכתוב."
    ויקי הנהנה במורת רוח:
    "אני קולטת אותך. חתיכת נחש שכמוך."
    "מה פתאום?" הרמתי גבותי בפליאה, "אני רק מנסה לעזור למי שבטעות יקרא את מה שכתבתי, להגיע להחלטה מושכלת."
    "יש גזר דין?" שאלה ויקי ביאוש.
    "שני כוכבים מתוך חמישה. מצטער. אני מקווה שהתרגומים לעשרים שפות והסרט ההוליוודי על פי ספרך – והמקום - ינחמו אותך על הביקורת שלי, בין שאר אבלי ציון. אם כי יש לי הרגשה שכתבת את זה מראש כתסריט להוליווד, אבל כשדחו את זה עשרה מפיקים החלטת להציע את זה למוציאים לאור בתור ספר."
    ממבטה ההמום של הסופרת הבנתי שלא הייתי רחוק מהאמת.
    "בינינו, ויקי - אפשר לתת לך עצה?"
    ויקטוריה בהתה.
    "תסגרי את הפה. שלא תבלעי זבוב."
    ויקטוריה התעשתה מהר:
    "אפשר לשחד אותך?"
    "אל תדברי ברמזים. אם את רוצה משהו, דברי דוגרי."
    "אני מציעה לך תכשיטים! אוצרות! יהלומים! פנינים! בשביל שלא תפרסם את הביקורת הזו!"
    ויקטוריה החלה לבכות, אך הייתי נחוש להגן על קהילת הקוראים. עשיתי נסיון אחרון:
    "אבל למה כתבת את זה?" שאלתי נואשות. "הרי רואים שכל כך לא רצית לכתוב את זה. הדמויות מחוקות כמו המחברת של הבת שלי אחרי שיעורי בית בחשבון."
    ויקטוריה קמה על רגליה הרועדות. הבנתי את הרמז:
    "ויקטוריה היסלופ, אני מודה לך על הזמן שהקדשת לסטטוס שלי. וכעת אני עובר לספר הבא..."
    "אתה בוגד בי עם ספר אחר?" קטעה אותי ויקטוריה. היא נשמעה פגועה יותר מכפי שתיארתי לעצמי שאפשרי בקרב קהילת הסופרים-לפי-משקל. ניסיתי להישמע בלתי-מתנצל ככל האפשר:
    "כן, אה... אחת, דורית קלנר. כתבה רומן ביכורים. עמקפלסט."
    ויקטוריה גייסה את שרידי הכבוד העצמי שלה:
    "אני מוכנה להתערב איתך שאני עולה עליה."
    משכתי בכתפי:
    "שכנעי אותי."
    "אני עשיתי תחקיר על קפריסין. היא לא."
    "אהמ." כחכחתי. "עם זה אני לא יכול להתווכח."
    ויקטוריה חייכה חיוך ניצחון ונפנינו איש לדרכו. היא - לחיים חסרי האמינות של המשתאות וההפקות ההוליוודיות של ספריה, ואני - לחיי הצנועים והאמינים מעט יותר, ששום דבר לא קורה בהם חוץ מרומנים בינוניים שמסרבים להתרומם, ובלבי - התקווה לגלות את הסטונר הבא.
    וכך הפסדתי ענק יהלומים כחולים, שרשראות פנינים, תכשיטים שעוברות שלושים דורות במשפחה ופנינה קטנה וקצת מעוכה בטמבון, יד שניה ממנהל מועדון לילה קפריסאי שהגורל התאנה לו.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/1/15 06:40:

      תמיד הם קוראים לו נושא הבשורה,

      אבל משלמים לו לפי השורה

      ביקורות נוספות

      ארכיון

      פרופיל

      אהוד אמיר.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין