כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    מאלגר לאלינור ריגבי ,קלאסיקה במימד אישי , אסתרית בלצן, שולי נתן, רביעיית נגני הפילהרמונית

    2 תגובות   יום שבת, 7/3/15, 22:28

    הדבר היחידי שהיה חסר לי זה... טישיו. פשוט ישבתי ודמעתי. לא הייתי מאמינה עלי, אבל זה מה שקרה. 

    הקונצרט התחיל בשוק הפרסי, מוכר  וידוע (לכל מי שניגן בילדותו, אין אפס, לא חשוב באיזה כלי...)  ואחר כך אסתרית ערכה לנו  היכרות עם  אדוארד אלגר. מלחין שלא שמעתי את שמו מעולם. הוא חיבר את ההמנון של האימפריה הבריטית.

    https://www.youtube.com/watch?v=vpEWpK_Dl7M    ואסתרית הציגה את ההמנון הבריטי של האימפריה (לא אלוהים נצור את המלכה!)  אלא Land of Hope and Glory כולל המילים, וכל מה שעומד מאחוריהם, והקשבנו לביצוע מיוחד  במינו  עם קהל רוגש ונרעש. ההמנון הזה אכן מתיישב ישר על עמוד השדרה. המנון מרשים, מזקיף קומה. גם מה שאני מצאתי ביו טיוב מציג קהל נרגש, אבל שם, במוזיאון , זה נראה והרגיש הרבה יותר. לאחר מכן שמענו חמישית פסנתר בלה מינור אופוס 84 של אדוארד אלגר. ההסברים - וה"הכוונה" היו מוקרנים על גבי מסך.  אני הייתי מעדיפה את ההסברים עם ההדגמות של אסתרית, כי כאשר היא מזכירה שם "ציטוטים"  אני לא מצליחה לשחזר אותם בעצמי. ואז היתה הפסקה , עם התור הקבוע לקפה.... ולאחר מכן  היתה המחצית השנייה שהיתה מופלאה.  ארבעת נגני המיתרים (הם ניגנו גם קודם לכן, במחצית הראשונה) היו מצויינים. מרסל ברגמן, בצ'לו (הוא נראה כאילו הצ'לו כבר חלק ממנו..) אלירום זלצמן, בכינור, עם המבט הרציני והחודר, ג'ניה אורן, בכינור , רצינית, וגם חייכנית, וכאן - סטייה קטנה. כל הלבוש , של כל הגברים, וגם של גניה , לפחות בחלק התחתון, היה כהה מאד. על גבול השחור. (אסתרית היתה נדמה לי בכחול כהה..)  ושלוש הנשים - אסתרית, ג'ניה ושולי נתן, הופיעו עם נקודת צבע אדום. אסתרית , בנעלים אדומות, ג'ניה בעליונית אדומה, ושולי נתן בחצאית אדומה. שלוש הנקודות האדומות הנשיות האלה על הבמה הוסיפו המון חן, מן קריצה של צבע. כל הכבוד. ודימיטרי פוצי'טרו, כנר צעיר , שמנגן נפלא. הוא ניגן לא רק ברביעיה, אלא גם ליווה את שולי נתן, ועשה עבודה מצויינת. 

    שולי נתן פתחה את הדלת לשירים מתקופת שייקספיר. שירה של דסדמונה, שיר מן המחזה נשות וינזדור העליזות, ו....GREEN SLEEVES  המופלא. ביצוע יפהפה, קול פעמונים יש לה, נוכחות בימתית נהדרת,  תענוג. 

    אבל אז - אז היה הסוויצ'. אסתרית ניתחה והגישה  שני שירים של החיפושיות. הראשון   אלינור ריגבי - העוסק בבדידותם של אנשים, ליתר דיוק באנשים הבודדים. היכן הם, למי הם שייכים,  מי דואג להם....,    https://www.youtube.com/watch?v=k9Itt02QOO0    היא ניתחה את הטקסט, חיברה אותו למנגינה, איך המנגינה משרתת את המילים, הקצב המיוחד, ההתחלה בפזמון א.... תיאור שני גיבורי השיר הבודדים, (למה היא אוספת את האורז אחרי החתונה? למען מי היא מתאפרת? תקתוק השעון ברקע המלווה את המנגינה, הסולם העתיק מאד שבו היא נכתבה, שנועד להעלות באוב נושאים שלא נגמרו, שני אקורדים בלבד... 

    השיר השני היה       let it be         

      https://www.youtube.com/watch?v=WcBnJw-H2wQ    

    הניתוח היה מרתק, התפילה לחזור להיגיון ולשפיות , הטקסט הוקרן על המסך , ואסתרית הסבירה את מבנה המנגינה ואת החיבור שלו למילים. מה אגיד, words of wisdom......

    שתי ה"הרצאות"  , שני ההסברים המרטיטים האלה, רק אסתרית, הפסנתר, וההקרנה על הלוח,היו כל כך מרגשים, אי אפשר היה שלא להזיל דמעה , להיחנק , איך היא יודעת לעשות לנו את זה.... ומשם להגיע ל"לו יהי" - ולהראות איך המנגינה של נעמי שמר נעה באופן הפוך לזה של החיפושיות על גבי הסולמות. איך הטקסט מדבר עם המנגינה, ומדבר עם  כל מי שמקשיב למילים.... ואז היא מזכירה את התרגום ההזוי של הקריין מגלי צהל לLET IT BE  - נו שיהיה שלא הפסקנו לחזור אליו כל הערב..... ואז שבה שולי , וביצעה את לו יהי,  ושלושה שירים של החיפושיות , עם ארבעת המיתרים, והפסנתר, בעיבוד של.... איך לא.. זורמן. העיבוד היה נפלא, הביצוע היה מעולה, רק הטישיו, למה לא היה לי טישיו , איך שאני היזלתי דמעות...... לא הייתי מאמינה  כמה דמעות מתחבאות אצלי בעיניים.... וההדרן של ירושלים של זהב, שכבר חשבתי שמזמן לא "עושה לי את זה".  בקיצור, חוויה נפלאה, נהדרת. מילאה אותי מעל לאוזנים. כולם, הכל, כל הקונצרט הזה היה נפלא . איך אומרים בצרפתית- שאפו... 


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/3/15 12:42:
      נהדר! חבל שהסדרה כבר נגמרה, עשית חשק ללכת.
        8/3/15 11:46:
      הותרת רושם כביר ועצמתי בתיאור המרגש שלך את הקונצרט והמסע שעברת דרך הדמעות.

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין