כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    מיקה שלי (2015)

    0 תגובות   יום שני, 18/5/15, 09:29

    עליס בליטנטל

     

    ''

    מיקה שלי – ישר מהקרביים

    בבית צבי בתיאטרון רמת גן

     

    המחזמר "מיקה שלי" שכתב וביים גדי ענבר, נכתב סביב שיריו של יאיר רוזנבלום, שהיוו את שיא תקופת הזוהר של השירה ישראלית. הסיפור שטווה ענבר והביצוע שלו מצליחים לסובב את הבטן לצופים, ולרגש במידה שאין כמותה.

     

    תקופת בין-המלחמות של ששת הימים ויום הכיפורים מומחזת ונולדת מחדש במחזמר הזה. החל מתקופת הנצחון ושחרור כל שטחי ארץ ישראל עליה חלמו היהודים אלפיים שנות, המשכה בקרבות ואבידות בנפש, פגעי מלחמה כואבים, ועד להלם של התקפת האויב באמצעו של יום הכיפורים (סצינה מרשימה וקורעת לב) – הכל מומחש בצורה כה נפלאה על ידי השחקנים המסיימים או-טו-טו את לימודיהם בבבית צבי.

     

    שיריו של יאיר רוזנבלום היו ויהיו נכס לאומי, שלערכיותם אין דומה בשירתנו מאז נפטר המוסיקאי הנדיר הזה. כל הופעות הלהקות הצבאיות אז, ששיריו של רוזנבלום היו המסד שלהן, היו חוויה שלא תישכח. כמובן, גם הודות לשיתוף הפעולה עם בימויו אז של דני ליטאי המנוח. מות שניהם הותיר את השטח לייבוש טוטאלי. ואולי עוד קודם לכן, כש"שיר לשלום" גרם לרפול לבטל את כל הלהקות הצבאיות, ובזה חתם תקופה, בה שכרון הנצחון הפך לשבר מיתולוגי ברוח העם. השיר גם חותם את ההצגה, בהביאו את התרגשות הקהל לשיאה. בחירתו של הבימאי להחליף בין קולות הסולנים של אז מבנים לבנות ולהפך, צלחה כאן ולא איכזבה, חרף היותם של קולותיהם של מירי אלוני, מוטי פליישר, ששי קשת, שלמה ארצי ורבקה זוהר עדיין מהדהדים בזכרוננו כה עמוק. המחזור המסיים של בית צבי חונן בבעלי קולות ויכולת משחקית כאחד, שהמחישו לאורך השנה שהכשרונות בתחום התיאטרון הישראלי משתבחים מדי שנה, והתוצרת על הבמה פשוט מעולה.

     

    כשברקע המחזמר משמש ספרו של משה שמיר "הוא הלך בשדות" כמקור לסיפור של "מיקה שלי", גם אם הועתקה התקופה שלו מימי הפלמ"ח טרום הקמת המדינה לתקופת בין שתי המלחמות, הרי הלב נצבט לא פחות מ"הוא הלך בשדות" גם במחזמר המלא שירים שעד היום מסובבים לך את הבטן. הוא מתרכז באהבת נעורים מימי התיכון של צעירים ויפים, שרוחם טהורה ומלאה עליצות, והמלחמות הופכות עליהם את הגורל, ומזמנות להם המשך כה שונה מהמתוכנן.

     

    גידי (אבירם אביטן הכובש את הקהל ביכולת משחקו הדרמטי כמו גם בכשרון שירתו) מאוהב במיקה (סיוון רוזנברג היפה גם בקולה), וכמוהו גם ארי (נדיר אלדד המחונן, שיש בו משהו החודר ללב כל צופה, נוכחות בימתית שאי אפשר להתעלם ממנה וקול נפלא). הלם הקרב אותו ממחיש אבירם אביטן בכשרון ובאותנטיות נוקבת, גורם לגידי לעזוב את הארץ ואת הכל מאחוריו, כדי להשתחרר מההלם, בעוד ארי פונה לישועה מהדת. מיקה נישאת לארי, אך הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים.

     

    הסצינה בה נערכת התפילה בבית הכנסת, כשלפתע נשמעת האזעקה – פורמת לכל מי שחווה זאת אז, את כל התפרים בלב שנידמו כחזקים. לעומת זאת, הסצינה החלומית-הסוריאליסטית המדהימה בה מבוצע השיר "עליסה", והדמויות עוטות המסכות, הפיאות והאיפור מחזירות אותנו לימי הילדות של עליסה בארץ הפלאות, עם מלכת הקלפים (נעמה פרידמן בעלת קול הזהב), הכובען המטורף וכל יתר הדמויות שקורמות עור וגידים. סצינה שהיא משהו מופלא ומקסים ברמות.

     

    פצעי הלב של המחבר מתממשים על הבמה בשירי "יש לי אהוב בסיירת חרוב" ו"הייה לי חבר הייה לי אח", כשיהב קדוש בונה את תפקיד החייל הפציפיסט, שמסמל את תחילת השבר שבעם. תפקיד שלפני שנים לא היה יכול להתאפשר על הבמה, אלא רק בפתיחות ובשינוי בתפיסת העולם של כולם אצלנו ובעולם. יהב קדוש מקסים באכספרסיביות משחקו המוחצן כ"אלישע", וכך מרגש גם שוקי אינדורסקי כקצין הכה גברי ומצ'ואיסטי, עם הלב שנתון לאהובו אלישע, על כל התלבטויותיו האם לצאת מהארון או לא; כך גם מקסימים בשירתם ובמשחקם שיר קאופמן כ"נועה", נאור מזרחי חודר לכל לב כ"מני" בחן הכובש שלוחני יחזקאל כאמו של גידיוכן הילדה עם הצמות (מור כהן הנפלאה) שכאילו עבורה נכתב השיר "בשמלה אדומה" מרנינה בקולה לכל אורך ההצגה וגל זמיר כ"רפא"; במיוחד הוסיפו נופך קומי ועליצות צמד השוטרים הצבאיים שחר פולק, שעושה בהצלחה גם את הרופא, ועמית גיל.

     

    הקורוס הגדול המצוין, שחלקם מתחלף עם בעלי התפקידים הראשיים(כמו למשל מיטל נוטיק שמרנינה ומרגשת בקולה היפה בתפקיד מיקה או גיל כהן יפה התואר והתמיר כגידי)); התפאורה הכה חכמה של אבי שכווי, המנצלת יפה את הבמה הגדולה של ת' ר"ג; הניהול המוסיקלי של אפי שושני, שאחראי גם לעיבודים של השירים; הכוריאוגרפיה בעלת האמירה של גיל קרלוס הרוש, והתאורה המצוינת של אורי מורג, עם התזמורת החיה על הבמה, עושים בבימויו של גדי ענבר את ההצגה לחוויה מסעירה, שחבל שהיא יורדת בעוד כמה ימים לאחר 40 הצגות רצופות עם אולם מלא וגדוש. היה ראוי שהיא תוצג בפני עוד ועוד תלמידי תיכון, הן כנתח היסטורי-אמנותי, יחד עם לקחים שיספגו הצעירים בצד החוויה. בטוחני ששרת התרבות מירי רגב היתה נענית להצעה לו צפתה בהצגה.

    מאז הצלחת "עלובי החיים" לא היתה ל"בית צבי" הצלחה כזו של מחזמר. אין מוסד בארץ שיכול היה להצליח כל כך בהפקת המחזמר הישראלי שמהווה נתח מליבו של כל אחד מאיתנו. שאפו לכולם.

    בצילום למעלה של עמרם כהן נראים  אבירם אביטל ויהב קדוש.  בצילום למטה של אלעד דוד נראים מימין שחר פולק ומשמאל נדיר אלדד.

     

    ''

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל