כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    דון ז'ואן חוזר מהמלחמה

    ביקורת על דון ז'ואן חוזר מהמלחמה

    דון ז'ואן חוזר מהמלחמה

    0

    אמנות ובמה  דון זואן

    0 תגובות   יום שבת, 30/5/15, 16:58

    עליס בליטנטל ביקורת להצגת "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה"

     

    ''

    דון ז'ואן אחר מהמיתוס

    בבית צבי ברמת גן

     

    הפקת המחזה של אדן פון הורבאט "דון ז'ואן חוזר מהמלחמה" של המחזור המסיים בבית צבי, עוטה אוירה של חלום, דמיון, והימצאות במחוזות קסומים, אחרים ומשונים. ניתוץ המיתוס של מושא חלומותיהן של הנשים מושג במשחק המבוסס על הרבה תנועה יפהפיה, תפאורה מהממת, תלבושות ומסכות, ודמויות כמו מאיזה חלום או עולם אחר לגמרי.

     

    דון ז'ואן לא מנותץ כאן באופן פיסי אלא במהפך באופי. גיל כהן יפה התואר מתאים להגדרה להפליא. אך כל יופיו לא עוזר לגבר שחזר מהמלחמה להתגבר על מוראות הקרב שחווה, והוא מדגים את סערת נפשו והלם הקרב בו הוא נתון, אפוף אוירה חלומית, מהפנטת, מלאה עשרות דמויות כמו מסרט מדע בדיוני, הנעות ומסתובבות סביבו תוך הגברת האימה.

     

    כמו במחזות של סטרינדברג,הגבול מיטשטש בין מחשבותיו של הגיבור לבין האירועים במציאות.

    הוא עובר יסורים מיסורים שונים. במהלך המחזה הוא עובר מהפך ושינוי במערך רגשותיו, ומגבש לעצמו יעד אחד. הוא חוזר כמו מנטרה על רצונו לחזור לאהובתו האמיתית, מכל יתר הנשים איתן תינה אהבים רק למען התענוג. האהובה הנעלמה היא יעד כמו הציפור הכחולה של מטרלינק. את הסוף לא נגלה, אך כדי לחוות את כל הרעיונות של פון הורבאט, כדאי וראוי לחזות במחזה-חלום כזה, שהודות לתנועה והכוריאוגרפיה שעיצבה הודיה אביטן הכה מוכשרת (אף היא מסיימת את הלימודים בקיץ זה עם שאר חברי מחזור נ"ג) הופך למשהו חלומי, סוריאליסטי.

     

    אדן פון הורבאט (1901-1938) הותיר אחריו כמה מהמחזות הנודעים של המאה העשרים, טרם נהרג מעץ שנחת עליו בתוך סערה כשצעד בשאנז אליזה בפאריס. ("אגדות מיערות וינה” שעלה בבית צבי וכן בת' באר שבע עם יוסוף אבו ורדה בתפקיד הראשי), “אמונה, אהבה, תקווה", “קזימיר וקרולינה"”). בן לדיפלומט שעבר מדי כמה שנים לארץ אחרת, נולד במה שהיום קרואטיה, ואז היה חלק מהקיסרות האוסטרו- הונגרית. חונך בבודפשט ואח"כ בוינה וגרמניה, ואת הרעיון האנטי מלחמתי שלו שזר ברוב מחזותיו. והמסר אכן בולט במחזהו דון ז'ואן, כשהוא מנגיד את סמל הנהנתנות והתאוות החושיות עם המוות והגורל האכזר שממיטה המלחמה על כולם.

     

    למעשה, יותר משיש בהצגה סיפור, יש בו תחושות וחוויות עזות. אותן ההצגה ממחישה בתפאורה מהממת של שמעון קסטיאל, שמקבל עוצמה נוספת מהתאורה של אפי אוגד, ובעיקר – מצילומי הווידיאו שכמו מפסלים את הבמה וכל האולם ליצירות שונות ומתחלפות, ובכך מטביעים את חותמם העז על הצופים. ההצגה היא מולטי-מדיה בפירוש. לא הסיפור כאן העיקר, אלא האוירה, האימפקט על הצופים שיוצרות התפאורה, דרך היסורים שעובר הגיבור, הבימוי הנפלא של אבישי בן גל את כל עשר השחקניות המחוננות, הממלאות כאן 30 תפקידים, ואת משחקו הנוקב והנוגע של גיל כהן; וכן התאורה והמוסיקה שעיצב איתי שמעוני.

    כדי לא לקפח, נזכיר את שמות כל השחקניות המרשימות: הודיה אביטן, ירדן אורלובסקי, מאי אזולאי, ירדן גוז, שני דרורי, חני יחזקאל, לירון כרמיאל, נעמה לוינגר, אלכסה לרנר וכרמל סלע. חובה לציין את הקטעים בהן מופיעות שלוש דמויות עם ראש של חיה, המתנועעות ומעבירות מסר שחודר דרך הוויזואליה לצופים בצורה עוד יותר נוקבת מהטקסט. שלושת הדמויות מזכירות את שלושת המכשפות ב"מקבת", החוזרות לבמה כמה פעמים עם נבואות השאול שלהן.

     

    הצגה בלתי רגילה לחלוטין, שמעבר לסיפור יש בה מסר חזק שנמסר בעזרת וויזואליה ותנועה מהממות. כל זה - תוך משחק משובח ביותר של כל אחת ואחת מהדמויות הרבות.

     

    לאניני הטעם.

    בצילום של יוסי צבקר נראה גיל כהן מוקף במפלצות.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל