לפני חצי חיים (אי שם בגיל 16), כשנרשמתי לתואר ראשון באוניברסיטה, אמנם ידעתי טוב יותר מהיום מה אני רוצה לעשות "כשאהיה גדול", אבל עדיין, לא ידעתי יותר מדי. 

ולכן, כל האופציות הבאות היו על הפרק: מתמטיקה, פיזיקה, מדעי המחשב, כלכלה והנדסת חשמל ואלקטרוניקה.

לאחר התלבטות קשה החלטתי להירשם לתואר דו-חוגי: מתמטיקה (האהבה הגדולה שלי - בשביל הנפש), ומדעי המחשב (בשביל הכיס – השנה הייתה 99, שיא בועת ההייטק).

כך יצא שפיזיקה נשארה חור שחור בידע שלי, למרות היותה התחום השני שמסקרן אותי אחרי מתמטיקה.

אמנם ב'רסיסי טיולים' כתבתי קצת על תורת הקוונטים, תורת היחסות, כבידה וחורים שחורים – אבל אלה דברים שחקרתי במיוחד עבור הספר.

איכשהו פיזיקה נכנסה לרשימת הדברים הלא ממומשים ש'הייתי רוצה ללמוד יום אחד', כמו אמנות לחימה ונגינה על פסנתר.

לכן, כשנתקלתי ב'המפץ הגדול' על מדף הספרים של חבר שלי, מיד חמדתי אותו.

אז למה בעצם לקרוא את הספר?

מכירים את זה שאתם נתקלים בכתבות בעיתון:

"התגלתה גלקסיה חדשה במרחק מיליארד שנות אור."

"הטמפרטורה על מאדים היא XXX מתחת לאפס."

"המסה של כוכב Y היא Z."

ואתם חושבים לעצמכם, 'מה אתם מחרטטים, מאיפה לכם מהי הטמפרטורה בכוכב שנמצא בערך באינסוף?'

מכירים את זה שאתם עונים (בידענות מרשימה) "הוא פיתח את תורת היחסות," כששואלים אתכם 'מה בדיוק הקטע של אלברט איינשטיין הזה?', אבל אין לכם מושג מה זה אומר בכלל?

'המפץ הגדול' הוא ההזדמנות שלכם להבין את כל זה.

אחרי שני הספרים הראשונים והמצוינים שלו ('המשפט האחרון של פרמה', 'סודות ההצפנה'), סיימון סינג עושה את זה שוב.

לטעמי, סיימון סינג הוא ללא ספק המלך של הז'אנר הזה.

מדובר במסע מרתק, מעניין וסוחף של התפתחות האסטרונומיה לאורך ההיסטוריה. אחד הדברים המדהימים הוא, שרוב התגליות המשמעותיות התרחשו בשלוש-מאות השנים האחרונות. לפני כן הידע שלנו על היקום היה בחיתוליו. (וזה בניגוד לשני הספרים הקודמים, שעוסקים במתמטיקה, ומראים התפתחות די לינארית של הידע לאורך ההיסטוריה).

ההסברים מובנים ומועברים בצורה מעולה גם להדיוט כמוני. והאנקדוטות על חיי המדענים? סוכריה.

מומלץ ביותר.