כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורות על "לחץ פיזי מתון"

    0 תגובות   יום שבת, 19/9/15, 16:33

    "לחץ פיזי מתון" – מחזאית: מריה איירין פורנז / תיאטרון תמונע

     

    לחץ

    מאת דבורה שפירא נמיר

    למרות שעזבה את קובה בגיל 14 לארצות הברית, ברור שנחרטו במחזאית, מריה איירין פורנז, סיפורים ישירים על הדיקטטורה המושחתת של הגנרל פולחנסיו בטיסטה ובהמשך על הקומוניזם של פידל קסטרו. שני משטרים שונים שתמיד נעזרים באמצעים דומים: הפחדה, הלשנה וחקירות יסודיות שוברות רוח אנוש לשימור משטר. והיו לה שכנים דרום אמריקנים על משטרי החונטות שלהם, שהזינו את כישרונה המחזאי בחומרים מעוררי פלצות כרוכים בחוקרים, בחקירות ועינויים. יצאו לה מזה כמה מחזות זוכי פרסים (אובי) ממוקדים במצוקה, עוני, פמיניזם.

     

    לחץ2יצא לה מזה מחזה חשוב, בעיקר בזווית ראייתו:the conduct of life ובתרגומו העברי: לחץ פיזי מתון, המתמקד בחוקר ובמנטאליות שלו ומה היא מחוללת בביתו. במחזה הזה, הספק סוריאליסטי, ממוקם במקום פוגעני, זונח אוכלוסייה, דורס נשים – בודקת פורנז האם חוקרים הם אנשים רעים מלכתחילה, או שמא הסדיזם שלהם מתפתח ממורגלות יומיומית בזעקות ועינויים. האם הם חוקרים יעילים יותר כי שואבים הם הנאה מסבל, האם הם צייתנים למלאכת עינויים מתוך פרגמטיזם לקידום? ומה הם עושים אחרי שעות העבודה שלהם? האם הם לוקחים את "העבודה" הביתה למשפחות שלהם? ובפשטות, האם מדובר בפסיכופטים מולדים שהותאם להם מקצוע, או שהם הופכים לכאלה בגלל "עבודתם" המושלכת על בני ביתם המתאמללים בגללם.

    בתכנייה גם מצוינים ניסויים פסיכולוגים שנערכו בקרב קבוצות סטודנטים המוכיחים כי אנשים ללא עבר פלילי מאוניברסיטת סטנפורד החלו לבצע מעשים אכזריים בחלוקתם לסוהרים ואסירים, מתוך צייתנות טבועה בנו. ובשביל מה כל הניסויים הללו? הרי בתנ"ך כתוב במפורש כי "יצר האדם רע מנעוריו" ומה זו אם לא מסקנה תחת מעקב. וברור שחומר המחזה הזה רלוונטי ישר לחיינו. כי מי הוא אותו ג'ורג', החוקר של סמיר קונטר הדרוזי, שריצה מאסר בעוון רצח משפחה בנהריה וסמיר האשים אותו באונס. יש לנו הרבה ג'ורג'ים כאלה בחדרי חקירות?לחץ 1

    אלירן כספי, ביים סצנות קצרות, פעמים לא מאוחות, מוארות ונכבות ונמוגות מאור לעלטה, עשויות בידי התאורן נדב ברנע. הן ממוקמות בשני מישורים שעיצבה מאיה בר ניר. במישור העליון ממוקמת משפחה מוכה, מעוותת בידי חוקר פסיכופת, שעבודתו נעשית כל הזמן בכל מקום, גם בביתו. בסצנה פותחת, מצמיתה, מציב עצמו דיוויד לוינסקי, החוקר, במישור העליון, מפגין שכיבות סמיכה, מוסיף טקסט פרגמטי אימתני על רצונו בקידום מהיר, מבזה את אשתו האוהבת אותו, מותיר אותה תלויה על בלימה ומשתמש בחבר, איציק מנשהרוב, למטרותיו. באותו מישור מסתובבת משרתת פיקחית, עצמאית ובמישור התחתון כלואה ילדה שאסף מהרחוב להשתמש בה.

    המחזה לא מאדיר פמיניזם כפי שאוהבים לציין. הוא ממחיש התגלגלות נואשת של שלוש נשים המגיבות כל אחת מהן באופן אחר על ההתעללויות הבלתי פוסקות שלו בהן עד לסכנה מוחשית על חייהן ותושייה של אחת מהן, אשתו.

    לחץ3הדמות היחידה שצבועה בגוון פמיניסטי במחזה, זו המשרתת, חרף אזכורה את סדר יומה המשרת כל בוקר. במשחק סרקסטי משהו, של מישהי המשקיפה מלמעלה על חוליי הבית, מפגינה טל מיכלוביץ דמות עם פוטנציאל לעצמאות. מורן ברדע, מאגדת במשחקה נשיות רכה, חוסר אונים, צייתנות, סבל עד לרגע הקובע במשחק החיים. הילדה הרכה היא דניאל גרטמן. משחקה האמין חושף קורבנות, צייתנות, מבוהלות, איבוד "האני", התקשרות למתעלל, גועל פיזי ממנו ועם זאת צייתנות לגופו. ומעל לכל זהו דוד לוינסקי הנע בין אכזריות קרה, סדיזם ורגעים שבהם הוא רוצה אהבה ואינו יודע איך לגעת ברגש. בטקסט מצמרר הוא מסביר לילדה המשותקת מפחד שהוא מכאיב לה והוא יודע, אבל אינו יכול אחרת.

    זהו מחזה עם חומר טרי על מוח פסיכופטי של חוקר. לא כולם כאלה. אבל יש רבים שהם כאלה, יש רבים שנהיו כאלה ויש רבים שיהיו כאלה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      אלירן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין