לקח לי זמן לכתוב סקירה על הספר הזה מהסיבה הפשוטה – לא ידעתי כל כך מה לכתוב עליו."בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם." – זה מה שטום הנקס אמר על הספר. אז לא צריך להיסחף. ואני גם חושב שהסופרלטיבים האחרים שנכתבו בגב הכריכה ("רומן מושלם" וכו') הם מוגזמים. ויחד עם זה, הספר מרתק.
למה קשה לכתוב סקירה על הספר?מצד אחד, אין כל כך עלילה (כן, זה בסך הכל סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה). מצד שני, משהו גורם לך לרצות להמשיך לקרוא ולגלות מה יקרה בהמשך. מצד אחד, כל הדמויות המשניות הן חד מימדיות ולא מובן מה הכוח המניע אותן. מצד שני, התחושה של הקורא כלפי סטונר נעה כמו מטוטלת בין חמלה על חייו האפורים, לתסכול וכעס על הפסיביות שלו, ולאדישות. אם סטונר עצמו מגלה אדישות כל כישלון או הצלחה בחייו, אז למה שלי יהיה אכפת?
לסיכום, אם ספר משאיר אותך עם כל כך הרבה תחושות סותרות, כנראה שהוא טוב, לא? אני ממליץ :)
ואסיים בציטוט קטן שמצאתי את עצמי בתוכו:הוא התפעל מדקיקות אצבעותיו, מן המנגנון המורכב של מפרקיהן כשכופף אותן. הוא חש את הכוח שבתוכן והניח להן למשוך ספר מן הערבוביה שעל השידה. את ספרו שלו הוא חיפש, וכשהיד אחזה בו חייך אל הכריכה האדומה והמוכרת, שדהתה ונשחקה לפני זמן רב. לא הפריע לו שהספר נשכח ולא הביא תועלת; והשאלה אם היה בעל ערך מתישהו נראתה כמעט חסרת חשיבות. לא הייתה לו אשליה שימצא את עצמו שם, בדפוס הדוהה; ובכל זאת ידע שמשהו ממנו, שלא יכול היה להכחיש, אכן ישנו שם ויהיה שם תמיד.