כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרק 254

    2 תגובות   יום שלישי, 16/2/16, 21:54

    "האנטומיה של גריי" רצה על המרקע כבר אחת עשרה שנים, ומתפרסת על פני כמתאיים וחמישים פרקים בשנים עשר עונות. בימינו, כשסדרות עולות באותה המהירות שהן יורדות, קשה מאד לראות סדרות מגיעות לנתון כזה. אז למרות שהסדרה מתדרדרת מפרק לפרק, וזה בהחלט קונצנזוס, היא עדיין עובדת בכל הקשור לרייטינג, דבר נדיר בזמנים בהם מרבית האנשים מעדיפים לצפות באינטרנט ביום שלמחרת.

     

    כשהעונה הנוכחית החלה את שידוריה, אי-שם בספטמבר, הצבתי לעצמי כמטרה לבקר אותה באופן שבועי בסמוך לשידור, מפרק לפרק. לצערי לא עמדתי במשימה, כי לא מצאתי לזה זמן מתאים, וכי כשצפיתי מאד התאכזבתי ולא רציתי לבקר את אחת מהסדרות האהובות עליי ביותר בצורה שלילית.

     

    כשהסדרה יצאה לפגרת חורף, אי-שם בנובמבר, ורקע לפני שנכנסו לתוך 2016, הבטחתי לעצמי כי כשהסדרה תחזור אבקר אותה עוד כפי שהבטחתי קודם לכן. קיוויתי מאד שאמצא לזה זמן, ושלא אתאכזב כדי שאוכל לבקר בצורה חיובית. והינה, הסדרה חזרה מהפגרה, ולאחר שצפיתי לא התאכזבתי ויצאתי עם תחושה חיובית. אה, ומצאתי גם זמן לזה.

     

    ורגע לפני שנתחיל, הבהרה: אני גבר, מין זכר, ואני צופה ב"האנטומיה של גריי", ותנו לי להבטיח לכם, למרות הדעה הרווחת - הסדרה לא מיועדת "רק" לנשים. כמו גם, רצוי להכיר מעט את הדמויות ואת העלילה על מנת להבין את הכתוב, כי אין לי כוח להיכנס להסברים ופירוטים. תודה מראש, וקריאה מהנה.

     

    ''

     

    לאחר שהעונה הקודמת הציבה במרכז את מרדית', ושכתבה את ההיסטוריה של הדמות כמעט לגמרי, העונה הנוכחית בחרה להציב במרכז את אוון, ולשכתב את ההיסטוריה של הדמות שלו כמעט לגמרי. במקביל, כמובן, עומדות גם עלילות משנה - אפריל וג'קסון על סף גירושים, אריזונה וקאלי פותחות בחיים חדשים, ביילי ממונת למנהלת בית החולים, ג'ו וקארב כמעט מתחתנים, ופה ושם יש גם מתמחים חדשים.

     

    מטרתם של פרקי יציאה לפגרה היא להשאיר את הצופים במתח, ולהבטיח את בואם בחזרה, וזה היה בגדול מה ש"האנטומיה של גריי" ניסתה לעשות אז. הסתבר, כי נייתן ריגס הוא לא אחר מאשר אחיו של שונאו הגדול אוון, וכי לשניים הייתה אחות שמצאה את מותה (כמצופה, לא הוסבר איך ולמה). לאחר ציפייה של כשלושה חודשים לקבלת הסבר אודות התפנית הלא ברורה הזו, זה לא קרה...

     

    בפרק החזרה ששודר אמש, שאותו ביים השחקן דנזל וושינגטון, הייתה התעלמות מוחלטת מהתפנית שכה חיכינו לתשובותיה, במכוון או שלא במכוון. במקום לקבל את סיפורו של אוון, קיבלנו התרכזות דווקא במרדית', ולמרות שבהתחלה עלתה בליבי אכזבה, לא עבר זמן רב והתמלאתי התפעלות ועצרתי נשימה, בפרק הטוב ביותר עד כה של העונה.

     

    ''

     

    הפרק נפתח במונולוג של מרדית' אל הצופה, כמו תמיד. בדרך כלל, המונולוג מציג את נקודת הראייה של מרדית' על העומד לבוא ועל אשר כבר בא, עם "מסרים לחיים" ונגיעות אקטואליות. הפעם, באכזבה רבה, אני נאלץ לומר כי המונולוג היה פשוט מצוץ מהאצבע, והופיע ללא קשר לשום דבר.

     

    לא עובר זמן רב, והפרק מצליח להתעשת מהר מאד. העלילה מתחילה לרוץ, והמונולוג הדבילי מוחלף על ידי תאונת שרשרת קטלנית. מרדית' נקראת לטפל בפצוע מפרכס, ושלא במודע הוא תוקף אותה ופוצע אותה אנושות. עם פציעות חמורות ושברים רבים, הצוות הבכיר ביותר של בית החולים מתכנס כולו עבור מרדית'.

    לאחר שמצבה של מרדית' מתייצב, היא מתאשפזת, כשאין ביכולתה לדבר או לשמוע. במצב זה, היא כמעט משותקת לחלוטין, ובשתיקה מתמדת היא מצליחה לראות מה שאחרים לא רואים - ג'ו עדיין אוהבת את אלכס, ג'קסון בהחלט כבר לא מרגיש כלום כלפי אפריל, ואמיליה ממשיכה להיות לחלוטין לא יציבה.

     

    ההתמודדות הקשה של מרדית' עם מצבה מועברת דרכה, כאשר אנחנו צופים במתרחש דרך עיניה, וכאשר היא לא שומעת גם אנחנו לא שומעים. היא מעדיפה להישאר לבדה, ולהתנתק מכל מה שקורה סביבה - לערוך חשבון נפש, ולנסות למצוא בתוכה חמלה שתעזור לה לסלוח למטופל שתקף אותה, שבחוסר אונים לא מפסיק להתנצל.

    מי שנמצא סביב מרדית' בכל הזמן הזה הוא אלכס, שלא מצליח להתנתק ממנה, ודואג לה כפי שאף אחד אחר לא. הוא מטפל בילדים שלה, וביחד הם בוכים, וגם צוחקים. היחסים בין השניים גדלים, והכימיה בניהם רק הולכת ומתעצמת.

    בתוך כל זה, הילדים של מרדית' מובאים לפגישה איתה לאחר יותר מחודש שלא ראו אותה, כשהיא עדיין מרותקת לכיסא וללא היכולת לדבר. היא מלאת רגש כלפיהם, ורק רוצה לחבק אותם ולהעניק להם חום ואהבה, אבל הם מבועתים מאמא שלהם, ורק רוצים ללכת.

     

    בסופו של דבר, אחרי כ-40 דקות ממש לא פשוטות, שעמוסות ברגש עמוק למדי, העלילה נחתמת בשובה של מרדית' הביתה לילדים אותם היא כל כך אוהבת, ובסליחתה המרגשת למטופל שתקף אותה, ובדיאלוג בלתי נשכח בינה לבין אמיליה, בו היא אמנם לא סולחת לה, אך מכינה לכך את הקרקע.

     

    ''

     

    בסופו של דבר, אחרי כ-40 דקות, מבלי שהצופה ירגיש תחושת מריחה או הזדרזות, אפשר לומר בבטחה שזה פרק לא פחות ממעולה, עם תסריט משובח ובימוי מצוין. העלילה מועברת בצורה מאד מדויקת, בטונים הנכונים, והמשחק המעולה של אלן פומפאו בהחלט שובר אל כל המוסכמות, כשהיא מעבירה אל הצופה את רגשות דמותה בצורה לא פחות ממופלאה.

     

    אז, למרות משחק מקרטע מעת לעת (אהמ, סמנת'ה סלוין), ומונולוג פותח מיותר ודבילי, בהחלט ניתן למנות תסריט מעולה ובימוי ראוי לשבח, וכמובן משחק מעולה של אלן פומפאו. אחרי כל זה, מדובר ללא שום צל של ספק בפרק הטוב ביותר של העונה עד כה, ובאחד מהפרקים הטובים ביותר של הסדרה בשנים האחרונות בכלל.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS

      שמחתי לקרוא את התגובה שלך, ובהחלט גרמת לי להסמיק מעט...

      לגבי הסדרה: כדאי להשלים את העונה הנוכחית, למרות שהיא נפתחה בצורה די רעה עם כמה פרקים מיותרים, אך זה בהחלט יהיה שווה את זה כשתגיעי לפרק הנ"ל, שכמו שכבר לא הפסקתי לכתוב - הוא פשוט מעולה.

      לגבי דרק: כשמסתכלים כעת אחורה, המוות שלו היה פשוט מיותר. אני בטוח שהיה ניתן למצות את מה שקרה לו בצורה טובה יותר, ולהראות איך האירוע משפיע על כל דמות ודמות, אבל במקות זאת בחרו בפרק דבילי שכולו "כעבור שנה".

      לגבי איזי: גם עליי היא הייתה הדמות האהובה ביותר, ונראה כי היא היחידה שעזבה את הסדרה בצורה שאינה כוללת מוות כזה או אחר, אלא שהיא פשוט הלכה, ובצורה טובה. לצערי הרב השחקנית שמגלמת את דמותה לא מעוניינת לחזור, אבל איפשהו בראש אני עדיין חולם על זה.

      לגבי אלכס ומרדית': זה נראה מעט מופרך, כי הם בהחלט "BFF", ולא נראה שיותר מכך, אבל יהיה נחמד לראות לאן באמת מערכת היחסים המיוחדת שלהם תתפתח.

      אז... תודה על תגובתך החמה, ושבת שלום!

        17/2/16 18:53:

      נהוראיי, תיארת כל כך יפה שגרמת לי להצטער שהפסקתי לצפות בסדרה.. עשית לי חשק לחזור אליה, אנסה לעשות מאמץ למצוא זמן מתישהו כדי להדביק את הפער.

      גם אני ממש כמוך הרגשתי שבעונות האחרונות זה כבר לא "זה" והיו הרבה מאד פרקים משעממים או סתמיים או בעלי תסריט דל ולפעמים אפילו מופרך מרוב שכבר לא אמין, זה מאכזב כי אני זוכרת ימים אחרים שהסדרה הזו נגעה והיתה מדויקת. נכנסתי למשבר קל כשכל הדמויות האהובות עלי נטשו אותה בזה אחר זה. זה התחיל מהאבדה הכי גדולה לטעמי עם איזי ( קת'רין הייגל) שהיתה הדמות הכי אהובה עלי, ואחרי שהיא עזבה היא השאירה חלל מאד גדול מבחינתי, היא חסרה לי מאד אבל המשכתי לצפות גם כאשר פרסטון ברק וג'ורג' ולקסי וכריסטינה (כריסטינה ! ) פרשו והתגעגעתי לכולם, התאבלתי עליהם מאד. אחרי שהמיתו את בעלה של מרדית' זה כבר היה קו אדום כי אסור להרוג את הגיבור הראשי, זה מוגזם. ופה החלטתי לעשות לזה סוף ולהפסיק לצפות, זה הרגיז אותי והיה הטריגר מבחינתי. גם מהסיבות שכבר הזכרת והסכמתי איתך כאמור. אין לי זמן מיותר לבזבז אז חייבים לסנן סדרות ולבחור.. אני חייבת לציין שלא הרגשתי בחסרונה של הסדרה עד שקראתי עכשיו את מה שגוללת פה, דרמה רצינית ואני אוהבת שמטלטלים אותי תוך כדי צפייה ומעוררים בי רגש, לבכות ולחוות את ההתמודדות דרך העיניים של הגיבורים, להזדהות ולהיכנס לזה. אני בכלל תמיד חשבתי שזה יהיה רעיון מוצלח לגרום לרומן בין אלכס לבינה והנה עכשיו כשהשטח פנוי כי היא אלמנה אז נראה לי לפי מה שתיארת שזה הכיוון של התסריט, וכבר היו הרבה רמיזות ובילט אפ בעונות האחרונות שיש שם איזה חיבור נשמות ביניהם שהוא מעבר לחברות ותמיכה הדדית ביניהם רק שזה תמיד היה "כמעט" ושנייה לפני.

      מאד לא מובן מאליו לקרוא טקסט בוגר כזה שכתב נער בן שש עשרה (זה הגיל שלך ממה שהבנתי, נכון ?) אז שאפו, התרשמתי ממך מאד, ממש מרענן לגלות נערים רגישים כמוך שכותבים באינטרנט בצורה בוגרת עם הבנה כזו. המשך לכתוב ולהיות רגיש ונבון כמו שאתה, תענוג איתך. עשית לי טוב עם הטקסט הזה ואני בהחלט אחזור לסדרה הזו בטיימינג שאוכל למצוא ולפנות מזמני אליה - בזכותך. תודה לך,  נהוראיי.