כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרק 256

    0 תגובות   יום שלישי, 1/3/16, 19:12

    אני מבולבל, מאד מבולבל. "האנטומיה של גריי" מבלבלת אותי, מאד מבלבלת אותי.

     

    לפני כשבועיים, הסדרה חזרה מפגרת החורף שלה עם פרק בלתי נשכח, הטוב ביותר בעונה הנוכחית לפחות עד כה, שהיה בו בדיוק מה שדרמה שבועית צריכה - תסריט משובח, בימוי מעולה ומשחק מצוין. לפני כשבוע, הסדרה הגיעה עם פרק שאנחנו מאד רוצים לשכוח, הגרוע ביותר בעונה הנוכחית לפחות עד כה, שהיה בו בדיוק את כל מה שדרמה שבועית צריכה להימנע ממנו - תסריט רע, בימוי בינוני-מינוס ומשחק פתטי.

     

    השבוע, הסדרה הגיעה עם פרק לא רע בכלל, די מצוין למעת האמת. הוא אמנם לא היה מושלם (פירוט בהמשך כמובן), אבל בהחלט היה בו מה שפרק טוב צריך (כבר הזכרתי שהפירוט בהמשך?). הוא לא ניסה להיות מושלם, הוא היה פשוט טוב. העלילה, הדמויות והפרק בכללותו זרם ורץ בצורה מצוינת, תודות לתסריט מעולה ובימוי סבבה (לא נראה לי שאמרתי את זה כבר: פירוט בהמשך).

     

    אני לא בטוח מהו בדיוק הקו עליו "האנטומיה של גריי" החליטה ללכת. הוא די מוזר, ובעיקר מעצבן. אחרי שלפני שבועיים זכינו לפרק הטוב ביותר בעונה, ולפני שבוע קיבלנו את הפרק הגרוע ביותר בעונה, השבוע הגיע פרק שהוא פרווה, שהיה שאמנם לא היה זה, אבל בהחלט לא היה זה. אני מפחד לדעת מה יבוא בשבוע הבא.

     

    אז כן - אני מבולבל, מאד מבולבל, כי "האנטומיה של גריי" מבלבלת אותי, מאד מבלבלת אותי.

     

    ''

     

    זוכרים שבשבוע שעבר התלוננתי על העומס העלילתי שבסדרה, ועל כך ששבע עלילות היו צריכות להידחף לפרק אחד, שאורכו שלושת רבעי שעה בלבד? ובכן, כנראה שמישהו הקשיב לעצת הייעול שלי, והשבוע, בניגוד מוחלט לשבוע הקודם, הפרק כולו התעסק בעלילה אחת, פרק אחד לסיפור אחד.

     

    העלילה, תאמינו או לא, אינה עוסקת במרדית', והיא מופיעה בקושי על תקן שחקנית משנה, יותר על תקן כמעט שחקנית אורחת, עם הופעה מצטברת של פחות משתי דקות. זה שינוי גדול למדי, במיוחד עצם העובדה שהסדרה נושאת את שמה, אך זה בהחלט דבר חיובי, לתת פוקוס על מישהו אחר.

     

    עלילת הפרק כולו, מההתחלה ועד הסוף (עדיין קשה לי להאמין!), סובבת את היחסים בין אפריל לג'קסון. כבר יותר מעונה שלמה שהיחסים שלהם נמצאים על שרטון ושהגירושים נראים מפעם לפעם קרובים יותר ויותר, אך בכל פעם זה נותר כעלילת משנה ותו לא, עד היום לפחות. אז, מה בעצם קרה בניהם? היא הרתה והתינוק מת אחר הלידה. היא נשברה וטסה כמעין טיפול לסייע בצבא ארצות הברית בירדן, והוא נשבר ונותר להתמודד עם הטראומה לבדו.

     

    הפרק נפתח בשיא המשבר בניהם - פגישה סופית לחתימת טופסי גירושין. אפריל עדיין אוהבת את ג'קסון ולא מעוניינת לחתום, אבל הוא בהחלט לא מרגיש כלפיה כלום ורק רוצה לגמור את זה. מכאן, הפרק חוזר אחורה בציר הזמן, ומציג בצורה אחורנית את כל היחסים בניהם, מהגשת טפסי הגירושין ועד לפגישה הראשונה שלהם. אט-אט, בקצב הנכון ובצורה הנכונה.

     

    ''

     

    הפרק כתוב בצורה מצוינת. העלילה זורמת לא רע בכלל ועוברת בצורה מהנה למדי. הבחירה לסיים את הסקנדל בין אפריל לג'קסון ולהסביר מה באמת קרה שם באמצעות חזרה עלילתית לאחור היא מצוינת, והיא בהחלט דרך מרעננת לסגירת קשת סיפור רחבה שכזו. גם הדיאלוגים בין אפריל לג'קסון ראויים לציון, שהרי הם בהחלט לא פחות ממעולים. בכל זאת מדובר באליזבת ג'יי.בי קלויטר, שאחראית לשניים מארבעת הפרקים היחידים הטובים באמת בעונה הקודמת.

     

    הפרק מבוים בצורה לא רעה בכלל. אמנם לא מדובר ביצירת המופת של דנזל וושינגטון, אך בהחלט ניכרת כאן נוכחות. התסריט, ובכלל כל שורה ושורה, הופכות למציאות בצורה מושלמת, וזה משהו שאני אישית זוקף יותר לזכות הבמאי מאשר לזכותם של השחקנים. בכל זאת מדובר ברוב קורן, מוותיקי הסדרה, שאחראי ללא מעט מפרקיה הישנים והטובים.

     

    הפרק משוחק בצורה מעולה. ג'סי ויליאמס המגלם את ג'קסון משחק לא רע בכלל בהשוואה לפרקים קודמים, וזה משהו שאני מרשה לעצמי לזקוף לזכות הבמאי. אבל למי אכפת ממנו, כשהעניין האמיתי בפרק הוא שרה דרו המגלמת את אפריל. היא השחקנית האהובה עליי ביותר בקאסט הסדרה, וכאן היא סוףסוף מקבלת את הבמה שהיא ראויה לה זמן רב, ומציגה את יכולותיה המדהימות.

     

    ''

     

    זה פרק לא רע בכלל, די מצוין. הצפייה בו זרמה בצורה מצוינת ומאד נהניתי. בכנות, היה אפילו די מרגש, ואשקר אם אומר שלא זלגה לה דמעה אחת, או שניים. די נשארתי בהלם בסוף המאד מותח. למרות זאת, הוא לא ממש גרם לי לחשוב עליו לעומק לאחר הכתוביות, ונראה לי שזו הייתה הביקורת הקלה ביותר שעשיתי על הסדרה עד כה.

     

    אז, עם תסריט מצוין, בימוי לא רע בכלל ומשחק מעולה, מדובר בהחלט בפרק השני הטוב ביותר בעונה עד כה, כי דנזל וושינגטון הוא לא.

     

    אגב, אני לא יודע אם ציינתי אבל היו בפרק שני דברים שכל מעריץ מושבע של הסדרה ישמח לשמוע עליהם: אזכור למארק סלואן והתרסקות הטיסה שגרמה למותו; אזכור לתקרית הירי המפורסמת מהעונה השישית, עם הופעת אורח מבדרת למדי של דוקטור צ'ארלס פרסי המנוח.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה