כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    מועדון האלמנות העליזות

    0 תגובות   יום חמישי, 3/3/16, 11:32

    עליס בליטנטל

    ביקורת "מועדון האלמנות העליזות"

     

    ''

    מועדון האלמנות העליזות

    בתיאטרון היידישפיל

    עד כמה אפשר לצחוק מהמוות, מהתאלמנות, ומהחיים עצמם, מוכיח תיאטרון היידישפיל בהצגתו "מועדון האלמנות העליזות", (באנגלית ”מועדון בית הקברות”). מסתבר, שביידיש – זה תמיד מצחיק יותר. גם לבורים ביידיש כמוני.

     

    אחרי הפקת "מחכים לגודו" הכה משובחת שהעלה היידישפיל, והצגות איכות נוספות, מסתבר שהתיאטרון היידי היחיד בישראל שמתחזק ומקיים את השפה שהיתה (ועדיין) נחלתם של כל יהודי הגולה במזרח אירופה וכעת היא שפת היומיום בשכונות ועיירות החרדים בישראל – עדיין יש לה תקומה. מנהלו הנמרץ של הידישפיל, הזמר והשחקן ששי קשת, מוביל את התיאטרון לחידושים והתרעננות הן בצוות המבוסס כעת ברובו על ישראלים, צברים, אך בעיקר בתכני ההצגות שאינן רק מוסיקליות-בולוורדיות להעלאת מצב הרוח של היהודים בגולה.

     

    את המחזה שכתב המחזאי והתסריטאי זוכה פרס פולברייט איוון מנצ'ל האמריקאי (יליד 1961) תרגם ליידיש דניאל בירנבאום, שבימויו הכה מבריק של יורם פאלק, מבכירי בימאינו שמתייחד ברגישותו לעיצוב הדמויות לעומק, הפך אותו לחוויה כה מהנה, שטעמה לא פג ויישאר עמנו עוד זמן רב. ההצגה עלתה בזמנו בתיאטרון הבימה, וגם שם היתה חוויה. אך כעת, עוד למעלה מזה. כמו שנאמר: ביידיש זה תמיד מצחיק יותר.

     

    החוויה מתעצמת כאשר שלוש כוכבות תיאטרון כה וותיקות, שכבשו את הבמות כבר עשרות שנים, מעלות לפנינו את שלושת החברות הנפגשות מדי שבוע באופן קבוע בבית הקברות, בו הן פוקדות את קבר בעליהן המנוחים. הן לא עושות זאת רק כמחווה כבוד למתים. להפך. החברות ביניהן רק מתמצקת ומתהדקת, כשבכל פגישה מתגלים פכים קטנים חדשים מחיי נישואיהן, והגילויים הללו כה מצחיקים, הודות למשפטי המחץ שמשמיעות במיוחד מרים זוהר, מלכת התיאטרון הבימה עד לאחרונה, לאה שלנגר הזמרת הווותיקה ושחקנית היידיש, ואנאבלה – מלכת תיאטרון היידישפיל. הן לא זקוקות למאמץ. כל ניע וזיע, או מבט, ובמיוחד הטקסטים שלהם – מפלחים את לב הצופים ומדגדגים את בלוטות הצחוק ללא הרף.

     

    נכון שהקהל הישראלי אינו צחקן גדול. כשרונו לצחוק די מוגבל לגסויות ודברי הבל. אך כשנאמרים אמרי שפר כמו כאן, עם חוכמת חיים שמשותפת לכולם וצובטת בליבם - התענוג רב יותר, לרגישים למהות המילים ולעומק שיש בהן. ויש בצחוקים בהצגת "מועדון האלמנות העליזות"המון חכמת חיים שכל הצופים שותפים לה.

     

    מרים זוהר, כ"לוסיל", היא הפלפל שבחבורה. העליצות שבה נובעת מאהבת החיים, הוקרתם, והרצון להמשיך ולא להתקע בעבר. משחקה מעורר הערצה מחודשת, בהתאימו לאופיה הצעיר והרוח התוססת שלה. בין כל ההפקות שהיא משתתפת בהן על הבימה העברית כרגע, היא מוצאת גם זמן להשקיע ב"יידישקייט" שאליה כה מתגעגעים רבים – בין אם הם עלו לארץ וזה מזכיר להם את בית הוריהם, ובין אם הם בניהם של העולים, שכמהים לשמר את זכר הוריהם שכבר אינם.

    מרים מפליאה בחושניות, בכך שלא איבדה את יצר החיזור אחר הגבר במחזה, בקטעי הריקוד שלה ובכושר התנועה, שלא אופייניים לגיל הגיבורות במחזה.

     

    לאה שלנגר, הזמרת הוותיקה שהמלחין דן בליטנטל ז"ל (חמי ליתר דיוק) הקדיש לה רבים משיריו שהלחין – עדיין עסיסית ונוטלת חלק אקטיבי במשחק בין השלישיה, כשדווקא היא הופכת למושא חיזוריו של הגבר שבא לפקוד את קבר אשתו המתה. רק אנאבלה, שהיא שחקנית אדירה ונערצת וקומיקאית מופלאה גם יחד – מתערבת במהלך החיזורים וכמעט מצליחה לקלקל את הקשר. למה? לטובת המחוזרת, כדי שלא תתאכזב למקרה שהוא כדון ז'ואן, יגרום לה למפח נפש כשיעזוב אותה.

     

    ישראל טרייסטמן כ-"סם", צעיר בגילו מכל החבורה, אך שערו הכסוף מקנה לו תפקידים של קשישים ממנו, מאד אלגנטי ומושלם בחיזוריו. הוא כובש את לב כולן, וגם את הקהל, עם היידיש שלו בניחוח הצברי, אך הילוכיו ומחוותיו מושלמים. הלוואי וכל הגברים היו לומדים להתנהג כמוהו.

     

    פשוט תענוג לחזות בכל השטיקים שמתרחשים בין הרביעיה. כשנסגרת בפני סם הדלת מפני אידה, לאה שלנגר, הוא מפתיע בהגיעו לחתונה שאליה כולן מוזמנות עם צעירה חיננית ומפתיע את כולן. מה שמחזק את חששותיה של אנבלה (דוריס) מאופיו של הגבר המצוי, התר אחרי תענוגות ללא התחיבויות.

     

    לורה סהר שכיכבה בעבר בסרט "אהבה האחרונה של לורה אדלר", והאחראית על התרגום הסימולטני מיידיש לעברית שרץ משני צידי הבמה בגובה נמוך, כך שכל מי לא יודע יידיש – יכול גם לקרוא אותו וגם להינות מהמשחק – הפעם היא בקידמת הבמה שכמעט מפרקת את כל חבורת האלמנות העליזות. הן חדלות להיפגש באותה קביעות, וכל זה משתנה באחת כשמשהו גורלי קורה. הקומדיה הופכת לדרמה, ואז, מסתבר שאין כמו חברות אמיתית, כולן מתאחדות לרגל המצב, והצמד שנרקם בתחילה – חוזר לעצמו ולמימוש מה שייחל.

     

    על בימה שעיצב כה נפלא בחוכמה סשה לישיאנסקי, גדול מעצבי התיאטרון בישראל, עם הכוריאוגרפיה הכה מרנינה של צחי פטיש המופלא (מ"שקטק”), עם המוסיקה של עדי כהן, התלבושות שעיצבה כה יפה דלית ענבר, והתאורה המשובחת של מישה צ'רניאבסקי – תענוג לבוא לאולם צוותא 3, כשהעין קולטת בקהל יותר ויותר צעירים ומדור הביניים שבאים לראות תיאטרון משובח בשפת האם בה דיברו כתבו ויצרו רוב היהודים מאות שנים.

     

    הצגה קומית מעט מקאברית, שתדגדג לכולם את בלוטות הצחוק בביצוע כה משובח של כל היוצרים והשחקנים.

    בצילומים  של ז'ראר אלון נראות למעלה:  מרים זוהר, לאה שלנגר ואנאבלה. בצילום למטה:  מרים זוהר ואנאבלה.

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל