כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרקים 257 ו-258

    0 תגובות   יום שישי , 18/3/16, 00:34

    הקדמה מס' 1:

     

    אי-שם בילדותי הרחוקה לפני שנים רבות (2005, בערך), בימי העבר המופלגים בהם ערוץ הילדים עוד היה חינוכי וערכי, שודרה סדרה בשם "סדריק". הסדרה עקבה אחר חייו של ילד בן שמונה בשם סדריק, שחווה את הקשיים הממוצעים לגיל שמונה - לימודים וחברים. אהבתי לצפות בסדרה הזו, אבל כמו כל הדברים הטובים בעולם היא הלכה. בגופו של עניין... בכל 153 פרקי הסדרה, סדריק נשאר בגיל שמונה ומעולם לא התבגר.

    עוד סדרה ששודרה בילדותי הרחוקה היא "ארתור". כאילו, היא שודרה עוד הרבה שהייתה לי ילדות, אבל... נו... לא משנה, אתם מבינים לאן אני חותר. בכל אופן, הסדרה עקבה אחר חייו של ילד בן שמונה בשם ארתור, שחווה את הקשיים הממוצעים לגיל שמונה - לימודים וחברים. אהבתי לצפות בסדרה הזו, אך לצערי היום היא משודרת בקונספט מגוחך. בגופו של עניין... בכל 225 פרקי הסדרה, ארתור נשאר בגיל שמונה ומעולם לא התבגר.

     

    שניהם, שני מושאי הערצה שלי בימים עברו (ויכול להיות שגם היום...), מעולם לא התבגרו. הם נשארו בילדות הטובה והכה תמימה, ולא נאלצו להגיע לקשיי, למשל, גיל ההתבגרות. הם בוודאי עדיין לומדים את לוח הכפל ונהנים מזמן חופשי רב, בעוד אני נאלץ ללמוד שטות הקרויה "הסתברות" ולא-ליהנות כמעט בכלל מזמן חופשי. לסדריק ולארתור יש זמן, נגיד, לכתוב ביקורות טלוויזיה, לי אין. וזו, בעצם, הסיבה למה אני מפגר כבר פעמיים במה שאמור להיות מדור שבועי. אז, סליחה...?

     

    הקדמה מס' 2:

     

    לא טעיתם, התכנסנו כאן בכלל בשביל "האנטומיה של גריי". אז הינה, במעבר חד...

     

    המון רגשות עברים לי כעת בראש - אכזבה, בלבול, עצבים. אחרי יצירת מופת הגיע רוע מוחלט, ואז הגיע טוב מושלם, ואז הגיע פשע כנגד האנושות, ואז הגיע משהו סתם סבבה. לכן, יותר מכל הרגשות שולט בי הבלבול. כאילו, פרק אחד טוב, פרק שני רע, פרק שלישי טוב, פרק רביעי רע, פרק חמישי טוב... כאילו, מה לעזאזל קורה כאן?!

     

    למרות שכבר ציינתי זאת בעבר, אציין זאת שוב - אני לא בטוח מה הקו עליו "האנטומיה של גריי" הולכת, ואני די חושש לדעת מהו. פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה. אם שבמכוון ואם שלא במכוון, זה פשוט קורה, וזה מחרפן. כאילו, מה לעזאזל קורה כאן?!

     

    הקו הזה, ובכלל כל העונה הנוכחית עד כה, וכמובן העונות שקדמו לה, הכל מצטבר לידי מסקנה אחת ויחידה שאנו מתכחשים לה כבר יותר מידי זמן - הסדרה הזו לעוסה יותר ממסטיק על ספסל בתחנה המרכזית של פתח תקווה. ולמרות שזו בהחלט מוסכמה, מישהו החליט להזמין עונה נוספת לסתיו הבא. די, חבר'ה - מה לעזאזל קורה כאן?!

     

    ''

     

    ביקורת מס' 1:

     

    בואו ונתחיל עם פרק 257, זה הרע מבין השניים. העלילה עוקבת אחר חזרתה של המטופלת הראשונה בסדרה, קייטי ברייס, לבית החולים. הפרק הזה הוא לא יותר מניסיון מטופש לעורר גימיק עם "מה קורה כשהמטופלת הראשונה אי-פעם של מרדית' חוזרת?", ולמרות שזה היה יכול להיות טוב (הכל יכול להיות טוב), זה נעשה בצורה שגויה לחלוטין.

     

    חוץ מחזרת של ברייס, נמצאות כמובן גם עלילות משנה - ריצ'רד מגלה על היחסים בין מגי ואנדרו, וג'ו מסרבת בנימוס להינשא לאלכס. גם זה היה יכול להיעשות בצורה טובה (כי הכל יכול להיעשות בצורה טובה), אבל גם כאן זה נעשה בצורה שגויה לחלוטין. בכלל, למה לא להקדיש פרק אחד לעלילה אחת? עשיתם את זה כבר, וזה עבד בצורה מושלמת.

     

    אבל למרות כל החוסרים וכל הבעיות הרבות שבפרק הזה, אני הולך להתמקד בדבר אחד ומאד ספציפי. דבר אחד שהפריע לי יותר מכל דבר אחר וקבע את דעתי על הפרק מידית והסיח את דעתי מכל השאר. דבר אחד שהוא כנראה, לפחות בעיניי, לא פחות מפשע כנגד האנושות. הדבר האחד הזה הוא שתי סצנות בפרק, שבהן... הממ... אה... טוב, פשוט אומר את זה: מדברים יותר מידי על סקס, ובעיקר על פין ופות. כאילו, אני לא ילד, אבל פשוט מדברים על זה יותר מידי. זה לא חדש בסדרה, הרי תמיד היו סצנות כאלו ואחרות דהיינו, אך הפעם זה פשוט חצה כל גבול. אני מניח שהתגובה המידית של תגובה ממוצע תהיה "אולי זו לא סדרה בשביל נער בגילך?" או "לא התלוננת על הסצנות סקס שהיו, למשל, בפרק ההוא שכה אהבת?", אז תנו לי להבהיר - יש דברים שהם בסדר, ויש דברים שהם ממש לא.

    הסצנה הראשונה מספרת לנו שאמיליה שכחה את המגף שלה אצל אוון, כי, ואני מצטט, "עשינו סקס. הזדיינו כל הלילה, וזה היה פשוט מדהים. כל הזמן חשבתי על זין... אז שכחתי את המגף". לא מדובר בתיאור גרפי נועז, אבל בהחלט מדובר בדבר מיותר. כיצד הועיל לפרק לדעת שמה שאמיליה ואוון קיימו יחסים מיניים במשך כל הלילה? כיצד הועיל לפרק לדעת שזה היה מדהים? כיצד הועיל לפרק לדעת שהיא כל הזמן חשבה על איבר מינו של אוון? אז, תנו לי לספר לכם - זה לא הועיל. זה היה מיותר מאד, ומטומטם.

    הסצנה השנייה מספרת לנו, פשוטו כמשמעו, שאריזונה היא שרמוטה (הייתי מעדיף להשתמש במילה "מופקרת", אבלבמילה הנ"ל היא השתמשה בעצמה), ואת חיי המין הלסביים שלה היא מתארת, ואני מצטט, כ"הלכנו לכל מקום בשכונה, מהגבעות אל ארצות השפלה והסתובבנו בכל הדרום". זה תיאור גרפי מגעיל ודוחה שלא היה צריך להיאמר, והגועל הזה ניסה להיות בדיחה פרובוקטיבית. זה לא הצליח, לא צחקתי.

    אז כן, שתי הסצנות האלו, כמה שייראו קטנות לאנשים מסוימים, נראות בעיניי כפשע כנגד האנושות. ממש ככה, פשוטו כמשמעו. אני רציני לגמרי. הן היו מיותרות, מאד מיותרות. יש דברים שלא אמורים להיות משודרים בטלוויזיה, והן מהדוגמאות הטובות ביותר לכך.

     

    חוץ משתי הסצנות ההן, ראוי שאתייחס גם לבימוי הספציפי בפרק הזה. את האחריות למלאכה קיבלה צ'נדרה וילסון, הלא היא ביילי, וזו הפעם הראשונה שהיא מביימת. עוד מהסצנה הראשונה ניתן להרגיש כי מדובר באדם חסר ניסיון ודי לא מקצועי, אך קצת קשה להאשים כשמדובר בטבילה ראשונה במים, שהם די עמוקים. וילסון בהחלט צריכה ללמוד מהקטסטרופה של הפרק הזה, ויש לקוות שמכאן היא רק תעלה.

     

    בכללותו, אם נשכח לרגע את שתי הסצנות המיותרות ואת הבימוי המזעזע, עדיין מדובר בפרק די רע. יש בו המון בעיות, גדולות מאד. לפרק מגיע ציון די ברור בסופו של דבר, 1 (שזה הנמוך ביותר מתוך 5, כן?). למרות זאת, הוא עדיין לא הפרק הגרוע ביותר בעונה הנוכחית.

     

    ''

     

    ביקורת מס' 2:

     

    בואו ונמשיך לפרק 258, זה הטוב מבין השניים. כאילו, הוא לא באמת ממש טוב, הוא סבבה, אבל בהשוואה לקודמו הוא טוב. אני מבולבל... לא משנה... נו... בכל אופן, העלילה עוקבת אחר תוכנית ניתוח מסובכת של קאלי בשיתופם של ביילי, מרדית', ג'קסון וג'ו להסרת גידול סרטן גדול ברגל מחייל בבית חולים צבאי. לראשונה מזה... מזה... המון זמן, העלילה הראשית בסדרה באמת ומתמקדת רק במקרה רפואי (ועוד בניתוח!).

     

    הפרק לא מציג לנו את חייהם הפרטיים של הרופאים או משהו בסגנון, הוא פשוט מתמקד במקרה רפואי, בניתוחים ובהצלת חיים. זהו, נקודה. כאילו, נכון שעדיין נמצאות להן עלילות המשנה, אבל במרכז אשכרה נמצא מקרה רפואי, כיאה לדרמה רופאית שעד היום כמעט ולא באמת עסקה ברופאה. זו בהחלט נקודת מפנה, אך כסדרו של עולם, זה בוודאי רק חד-פעמי.

     

    עוד משהו שקורה בפרק, בסופו, אחרי שאנחנו באמת מתמקדים בפרק שלם ברפואה, הוא המעבר של מרדית' הלאה בחיים. אחרי שאיבדה את בעלה בתאונת דרכים מחרידה ונאלצה לנתק אותו ממכונות ההחייאה בעצמה, ואחרי שנפצעה אנושות בתאונה משל עצמה וזכתה לייעוץ, היא עושה את הבלתי-יאומן ופשוט מתקדמת הלאה. היא "עוזבת" את דרק, וברגע פשוט של כמה שניות היא קובעת דייט וממשיכה בחייה. זה אמנם קורה בפחות מדקה, כל המעבר הגדול הזה, אך הוא בוודאי ישפיע עליה ולא מעט בהמשך.

     

    אין באמת כל כך במה להתמקד אודות הפרק הזה. בכללותו, הוא מעביר שלושת רבעי שעה בצורה די מהנה, והייתי אומר אף מעט מרתקת. התסריט לא רע, אך הוא נאלץ לסבול בימוי מקרטע. למרות זאת, זה פשוט פרק ממוצע, די סבבה. לסיכום, לפרק מגיע ציון ממוצע בסך הכל - 3 (שזה האמצע מתוך 5, כן?).

     

    ''

     

    סיכום:

     

    במבט כולל על שני הפרקים, יחדיו הם גורמים לי לאותו הרצון - להפסיק לצפות בסדרה. ממש ככה, באמת. הם מחזקים את הרצון הזה, שכבר קיים לא מעט זמן אך פשוט לא מתממש. יכול להיות שעכשיו, לקראת ההגעה לעונה השלוש עשרה, זה באמת יקרה. להמשיך, נראה לי, יהיה כבר יותר לעוס ומאולץ מבדרך כלל. אני פשוט אפרוש ב"שיא", נראה לי.

     

    כמו כל ביקורת, מתבקש כמובן ציון מסכם כללי. אבל די קשה לסכם שני פרקים יחדיו לאותו ציון, במיוחד כשאחד טוב ואחד רע. ולכן, אספתי את שני הציונים שנתתי בנפרד, ועשיתי כך: : = 1 - 3

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 2 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה