כותרות TheMarker >
    ';
    0

    לילה ראשון באופרה, או: הם חיים בינינו

    9 תגובות   יום חמישי, 24/3/16, 12:42

    המפגש הראשון שלי עם אופרה היה אמש בשירותים של תיאטרון "אלהמברה" ביפו. מצאתי את עצמי עומד במשתנות שכם אל שכם עם אחד מהסולנים (נדמה לי שהיה זה הבריטון), חנוט בחליפת פינגווין ובפפיון ועטוף בהילה נצחית ששמורה רק ליחידי סגולה שעוסקים באמנות אליטיסטית ותובענית מהסוג הזה. 

     

     

    25 דקות לאחר מכן הוא כבר היה על הבמה, נוסק בקולו בביצוע של אחת האריות מבית היוצר של גונו או ורדי, מותיר את הקהל חסר מילים ונפעם מהיכולת הווירטואוזית שהוא מקדיש כנראה את חייו עבורה.

     

     

    סביר להניח שהגבירות והאדונים שישבו מסביבי עם או-דה-קולונים ומקלות הליכה מהמודה האחרונה תהו האם לסולן המרשים הזה, כמו לשאר הסולנים והסולניות שעלו בתורם לנאמברים של מיטב מחברי האופרות הצרפתיים, יש גם חיים אמיתיים שמתפרשים אל מחוץ לאור הזרקורים.

     

     

    האם לשתי הזמרות היפהפיות והבנויות לתלפיות שביצעו בקול פעמונים הלכה למעשה את "דואט הפרחים" הקלאסי של דליב יש ילדים, האם הן מנהלות משק בית, האם בטרם עטו הערב את השמלות המפוארות הן הכינו סנדוויצ'ים לילדים וניקו את האסלה? האם הבס (המצוין) ירד למטה לזרוק את הזבל בכפכפים, רגע לפני שקטע מ"פאוסט" פורץ מראותיו החסונות? דברים שכאלה שמורים ליום-יום, שנראה אמש למשך שעה וחצי רחוק שנות אור מהמציאות שבחוץ, בפיח האפרורי של שדרות ירושלים. 

     

     

    ''

     

     

     

    ובינתיים - בחדר השירותים של הבניין שאירח בעבר מחזות זמר כמו קזבלן וסרטים ערביים של אום כולתום וכיום משמש כמטה המרכזי של כת הסיינטולוגיה - הוא ואני, שכם אל שכם. ואז הוא הפליץ (נדמה לי שהיה זה בריטון). הופתעתי אבל נראה שהוא לא כל כך. זו הייתה נפיחה מכל הלב, ארוכה ומלאת התכוונות. כזו ששמורה רק ליחידי סגולה. אבל נראה שבעוד אני אוסף את השברים, האירוע הזה עבר לידו. הריח כמו שייך למישהו אחר.

     

     

    במשך כל ההופעה, שהוגדרה כמובן בתואר המאוס "חגיגית" (מה הופך אותה לחגיגית - העובדה שהתקיימה בערב פורים? התלבושות המפונפנות של הנשים? אולם החללית של הסיינטולוגים שבה התרחשה?), לא הפסקתי לחשוב על הפער הזה, בין הפרפורמרים הגדולים מהחיים האלה שמשמיעים לי שירה שמעולם לא שמעתי לתוך אונה במוח שלא היה ידוע על קיומה עד אמש, לבין היותם אנשים בשר ודם. כאלה שמפליצים לידך במשתנות.

     

     

    כך או כך, הזמן עבר מבין האצבעות והחשש הטבעי מלשרוד ערב ראשון באופרה מבלי להירדם או לצאת זעוף התפוגג במהרה. עכשיו, בתור בוגר אופרה מנוסה, היא עדיין מרגישה לי כמו עולם תרבותי מקביל שמתקיים בנפרד - אבל הבנתי שהאנשים האלה חיים בינינו, גם הזמרים וגם אוהבי הז'אנר, הם חיים במחשכים ויוצאים לגיחות כמו בליל אמש. הרגשתי מרגל בעולם זר ומוזר, אבל הזמרים והזמרות שרו מכל הלב ובאריכות, מלאי התכוונות, והמוזיקה דיברה בפני עצמה - היא ריחפה בחללית של אלהמברה ומצאה אוזן קשובה. 


     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/3/17 11:02:
      הצחקת אותי ביום אפרורי זה:))) תודה
        24/4/16 17:39:
      צריך לכתוב ספר על הגיגים בשרותים.תמיד משהו מצחיק קורה שם...סיפור נפלא.אני ואופרה לא חברים אבל פעם אחת ראיתי את כרמן בבריכת השולטן זה היה נפלא. חג שמח
        14/4/16 11:43:

      קרעת ערן פוקס אטום

       

      צטט: eranfox 2016-03-27 14:33:20

      צטט: eranfox 2016-03-27 14:30:08

      נזכרתי בסרט שראיתי פעם עם הילדים...

      https://www.youtube.com/watch?v=6WhxjJq21_Y
       
      ''

        6/4/16 19:05:

      לא הבנתי מה לא הבנת

      יצאת רחפן משובח.

       

      כולו היה רצון לראות איך נראה הקהל

      וערן בכלל עשה לי חשק לראות סרט של וודי אלן שאני לא זוכרת שמו עכשיו 

        27/3/16 14:33:

      צטט: eranfox 2016-03-27 14:30:08

      נזכרתי בסרט שראיתי פעם עם הילדים...

      https://www.youtube.com/watch?v=6WhxjJq21_Y
       
      ''

        27/3/16 14:30:
      נזכרתי בסרט שראיתי פעם עם הילדים...
        27/3/16 13:54:
      תודה לשתיכן על התגובות, רק לא הבנתי איך מטקסט של 500 מילה מה שיש לכן להגיד זה תהיה על ה"ציון"? מבחינתי המספר זה הדבר הכי פחות חשוב כאן, אם הייתה אפשרות לוותר על הציון הייתי עושה זאת בשמחה. ציון 3 הוא סוג של פשרה, משהו באמצע. אבל יכול היה באותה המידה להיות מספר אחר. כמו שוודאי הבנתן, הכוונה פה לעשות משהו יותר סיפורי וחווייתי שהתמקד בנקודות שסיקרנו אותי בפעם הראשונה שאני נפגש פייס-טו-פייס עם אופרה מאשר ביקורת, כי אני לא מבין באופרה ולא מתיימר להיות מבקר אופרה. ולגבי ההתרגשות, לא מתכוון להאכיל בכפית מה שנאמר בין השורות. שבוע טוב!
        26/3/16 13:25:

      תראה. את ורדי אני אוהבת אהבה עזה. לזמרות אופרה וגם לזמרים בדכ יש חיים מחוץ לבמה ואפילו למנצחים. זובין מהטה למשל חוגג השנה יומולדת עגול (לא שהוא קשור לאופרה) אבל במקרה יצא לי לשמוע אותו אומר את זה דווקא בערב של הפילהרמונית בגינס והאמת פעם אחרונה ולא ראשונה שהייתי באופרה היו מעט מאד מפונפנות ומפונפנים אולי כי יש אנשים שהולכים לשמוע מוזיקה שהם כן אוהבים. חבל שלא צילמת את הקהל, יכל להיות מעניין לראות מי באים לשמוע ואיך הם נראים. ומצחיק כי ממש כמעט הייתי שם והעברת סבבה את האווירה. 

       

      ואגב ורדי. כשהיו פה בארץ חגיגות 200 סימפונייט רעננה חגגה לו יחד שם עומר ולבר שהוא המנצח וכמה זמרות אבל זה באמת היה בדשא של פארק רעננה אז בארור ששם לא היו תלבושות מה גם שזה לא נפל על ערב פורים אחרי זה כתבתי באמת כמה מילים: זוהר בדשא מס' 2

       


      http://cafe.themarker.com/post/2957180/


       

      וגם אני לא הבנתי למה רק 3 מתוך 5 

        24/3/16 13:26:
      הבנתי. האופרה חגיגית ומופלצת כאחד. אבל האם בארוע עצמו התרגשת? למה 3 מ-5?

      ארכיון

      פרופיל

      נוסע בזמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין