כותרות TheMarker >
    ';

    אוכל, בעיקר סיני, תרבות ותכנים אישיים

    בבלוג הזה תקראו תכנים שיעשו לכם טוב על הנשמה. חלקם יהיו מהנים מאוד, חלקם יגרמו לכם לבכות, חלקם יצחיקו אתכם עד דמעות, חלקם ירגשו אתכם עד מאוד ויש גם הרבה אוכל, מתכונים, המלצות על סרטים, ביקורות תרבות והרבה צילומים טובים. תהנו.

    0

    מסייה שוקולד

    2 תגובות   יום שלישי, 29/3/16, 15:48

     

    היישר מפסטיבל הקולנוע הצרפתי ה-13 מגיע אלינו סרטו של רושדי זם, "שוקולד", המספר את סיפורו של הליצן השחור הראשון בצרפת.

    העלילה מתרחשת בקופת ה"בל אפוק" בפריס בסוף המאה ה19. הסרט מתבסס על סיפורם האמיתי של רפאל פדידה, עבד כושי, שהתחבר לקומיקאי פוטיט ויחד הם הפכו ללהיט החם ולתקדים בתחום הבידור של התקופה.

    ''

     

     משערים שרפאל פדידה, שמאוחר יותר הודבק לו הכינוי "שוקולד", נולד בקובה, כבן להורים עבדים, בשנת 1868. הספור על ראשית ימיו די מעורפל, כיוון שהוא עצמו לא היה נלהב לספק מידע, וכל הידוע עליו הגיע מחבריו הקרובים. לאחר שהתייתם פדידה הוא נמכר כעבד והגיע לספרד, שם ליצן בשם טוני גרייס גילה אותו והתרשם ממבנהו הגופני ויכולות הריקוד שלו. גרייס לקח אותו תחת חסותו והכניס אותו למופעי בידור בקרקסים.

     

    הליצן פוטיט נולד במנצ'סטר באנגליה תחת השם ג'ורג' טודור הול בשנת 1864. אביו לימד אותו להטוטנות וליצנות והוא השתלב במופעי קרקס גדולים וקיבל תפקיד מרכזי של ליצן על המופיע על גבי סוס. בצעירותו ניסה את מזלו בצרפת, אך עקב אי שליטתו בשפה התבסס על הומור פיזי. כשחזר לאנגליה הוסיף אלמנטים של סאטירה והומור מילולי.

    ב- 1886 הוצע לפוטיט חוזה חדש בפריז, שם הכיר את שוקולד. כשהאחרון פוטר על ידי גרייס, פוטיט, שזיהה את הפוטנציאל של שוקולד, דחף למופע משותף. שיתוף הפעולה ביניהם נמשך כעשרים שנה והתבסס על מופע עם דמויות קבועות, כאשר פוטיט הוא ליצן לבן שגוער בשוקולד השחור שמתאפיין בטיפשות ואף מאיים להעמידו במקום בכוח הזרוע. בקטעי הסלפסטיק שלהם על שוקולד היה להתמודד עם נפילות וחבטות, אולם מאחורי הקלעים שוקולד נודע בקרב חבריו כאדם עדין ומלא אצילות. אחרי כל השנים בצרפת פוטיט עדיין לא דיבר צרפתית שוטפת, והצליח לחפות על כך באמצעות מחוות והיכרות עמוקה עם הדמות שגילם במשך השנים.

    ''

     

    משנפרדו דרכיהם ההצלחה כבר לא האירה להם פנים. פוטיט ניסה לייסד קרקס משלו, ומשניסיונו לא צלח, הוא ניהל מסבאה בפריז. שוקולד ניסה להשתלב במופעי תיאטרון כשחקן ולא הצליח לשחזר את הצלחתו ממופעי הקרקס.

    שוקולד מת בגיל 49 בבורדו אחרי שנכנע לטיפה המרה.

     

    הצמד משך תשומת לב רבה ובאופן יוצא דופן תועד על ידי צלמי סטילס וגם בכמה סרטונים של האחים לומייר בסוף המאה ה- 19. אותם קטעים עברו לאחרונה שיחזור דיגיטלי במעבדות בצרפת. מבין השניים מי שזכור יותר הוא שוקולד. תרמו לכך גם ציורים של הצייר הנודע טולוז לוטרק, שהיה חברו של שוקולד, בהם הונצח הליצן.

    עומר סי (מחוברים לחיים) בתפקיד שוקולד וג'יימס תיירה בתפקיד פוטיט עושים עבודה מצוינת. החיבור בין השניים היה רעיונו של הבמאי שבהתחלה עורר ספקות בצוות אבל לאחר מכן הסתבר כמצוין.

     

    הבמאי רצה להכניס לסרט הזה מישהו מתוך התעשייה. "ג'יימס הוא לא רק שחקן הוא יוצר הצגות משל עצמו," הוא מסביר. "כשעלה שמו התלהבנו כולנו פה אחד. עומר סי עם ג'יימס תיירה – זה נפלא!. ידעתי שהחיבור הייחודי ייצור משהו מפוצץ ולא התאכזבתי.

     

    ג'יימס עושה הכל במופעים שלו: בימוי, עיצוב כתיבה, מערכונים ומשחק, והיה לי ברור שאני אתן לו להמציא את הקטעים שלו במופעי הקרקס. מי יכול לצור את התנועה שלהם יותר טוב מג'יימס? נתתי לו יד חופשית ורק ביקשתי ממנו שיכניס נגיעות מודרניות. התרתי לו ולעומר להרגיש חופשיים בתנועה שלהם - אם אתם נהנים אנחנו נהנה. האחריות שלי היתה לבחור את הקטעים הטובים ביותר. בזמן העריכה היו לי כל כך הרבה קטעים נהדרים, כי כל הקטעים שלהם היו כל כך מצחיקים, מקוריים. קולנוע זה לא רק צילום וידיאו - רציתי לשמור על הכל אבל זה פשוט בלתי אפשרי.

     

    הבנתי מיד שלעומר ולג'יימס יש מערכת יחסים אמיתית. ג'יימס הוא המנוסה בין השניים בעולם הקרקס. הוא היה מאד תובעני כלפי עצמו במהלך החזרות, יותר מאשר עם האחרים. כשבמהלך צילומי הניסיון ראיתי את החיוכים של האנשים הטכניים המתבוננים ידעתי שיש לנו משהו. עומר השתחרר לגמרי. העמידה שלו והקול שלו השתנו פתאום. לגבי ג'יימס הבחנתי בטרוף שלו הדרך שבה הוא נמצא בחיפוש מתמיד. החשש היחידי שלי זה שהקסם יעלם, אבל זה לא קרה מעולם".

     

    ג'יימס טיירה, שאינו רק שחקן אלא כותב הצגות יוצאות מן הכלל, מעולם לא שיחק ליצן. "זה היה כמעט טאבו אצל הוריי ואצלי," הוא מספר בראיון אתו. "כל מה שהיה קשור בקרקס מסורתי היה מן הצד השני. האף האדום הוא ההפך ממה שאני עושה בתיאטרון. כשהוצא לי התפקיד היה בהתחלה איזה חשש, שאלתי את עצמי מה הם עומדים לעשות עם קטעי הקרקס. האם הם עומדים רק לספר סיפור אנושי או שתהיה גם התייחסות ליחסים המקצועיים שלהם. שאלתי את רושדי את זה מיד, ונזכרתי בכל הדרכים העלובות שמופעי קרקס הוצגו על המסך אמרתי שמה שעושים באוהל הקרקס לא עובד בהכרח על מסך הקולנוע. רושדי אמר לי שהדבר הבסיסי בסרט הוא מערכת היחסים בין שני הליצנים. חששתי שעומר ואני נשחק את התפקידים כמו מריונטות. השורשים שלי כיוונו אותי לכך שאנחנו צריכים להיות מאד זהירים, אבל הדמות של פוטיט משכה אותי לגמרי. הייתי אידיוט גמור לו הייתי מסרב לתפקיד הזה".

     

    ש: מה כל כך מושך בדמות של פוטיט?

    ת: הוא שחקן של רגשות שבירים. בזירה הוא כאילו בתהליך של אוסמוזה עם שוקולד. אבל ברגע שהוא נכנס לחדר ההלבשה שלו הכל מסתיים. כשהוא מרגיש סוג של משיכה לפרטנר שלו הוא אולי מרגיש ורוצה לומר "אני אוהב אותך, אתה החבר הכי טוב שלי," אבל הוא לא מסוגל. יש לו פחד חולני מעוני. באותם ימים או שחיית ברמה גבוהה או שחיית בזבל. לא היה מעמד ביניים. הוא מפתח חרדה בעבודה שלו. מפתח אובססיה להצלחה. לסטנדרטים גבוהים. זה היופי בתפקיד. חוסר היכולת שלו להבין ולהכיל את מה שעובר על שוקולד הוא בלתי נסלח וגם אנושי כאחד. כשהוא פוגש את שוקולד בפעם הראשונה הוא אומר "אני לא מחפש כושי, אני מחפש ליצן". זו אולי נקודת מבט אמנותית, אך אנשים אחרים יכולים לראות רק אדם שחור. כשהם נפרדים הוא רואה את זה כחוסר צדק. היה לי חשוב שמערכת היחסים בין השנים תהיה קיימת בסרט, ושנצטער על הפרידה שלהם.

    ''

     

    ש: מה יש לך במשותף עם הדמות של פוטיט

    ת:  גדלתי בתיאטרון הקרקס. עבור פוטיט כמו התיאטרון עבורי הם מקדש. הדמות היא של אדם מאמין, הוא ממשיך להאמין שהוא יכול לרכוב למעלה. אני גם חי דרך העבודה שלי עד לקיצוניות. אני חייב ללמוד לא רק לעבוד. זה מפתה לחיות בתוך מקדש, אבל אתה גם צריך להתעמת עם העולם,שיהיו לך עמיתים ולחפש תשובות. יש קונטרסט בלתי נתפס בין הדמות שלו על הבמה ובחיים, כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. מחוץ לאוהל הקרקס הוא לא חברותי. הוא נראה כמו אדם שהתכווץ לתוך חליפה של נוטריון ציבורי. קשה לתאר שהוא ליצן. בזירה הוא אדם אחר, עשיר בצבעים, קליידסקופ של המצאות. לגבי השיער שלו נשארנו נאמנים לתמונות ההיסטוריות. באיפור ניסיתי להביע רבדים נוספים. הלכנו על דמות שנראית כמו סוכריה שמנה גדולה".

    עומר סי, לעומתו התלהב מאוד מן התפקיד. " הסיפור של שוקולד ריגש אותי. הוא נולד עבד, ברח והפך לאמן במה. זה כמעט בלתי נתפס. אני רק יכול לתאר כמה אומץ וכוח הוא היה צריך כדי להגיע זה. הסיפור של העלייה והנפילה שלו מרתק. הוא גרם לאנשים לצחוק בגלל סטריאוטיפים של שחורים, וכשאנשים החלו לחשוב עליהם לעומק הם כבר לא רצו לצחוק על זה יותר. זה היה דבר טוב לקורבנות של הגזענות, אבל רע מאד עבורו, מפני שהוא שקע אל השכחה. שוקולד היה אמן, רציתי שהסיפור שלו, העבודה שלו והכישרון שלו יזכו להכרה.

     

    ש: למה מעניין להופיע בסרט תקופתי?

    ת: מבחינתי היה פה משהו יוצא דופן, סרטים תקופתיים עם תפקידים משמעותיים לשחורים די נדירים. השתתפתי בסרט עתידני – אקס מן, אבל לצלול אל העבר לתקופה שהיתה זה ממש כמו מסע בזמן. היה לי כיף גדול, וזה לא יקרה לי בקרוב מאד שוב. כשגיליתי שאני אצטרך להקדיש לפחות יום שלם למדידת בגדים כמעט השתגעתי אבל הבנתי שזה יקרב אותי לדמות. כל מדידה היתה כמו מפגש חדש עם שוקולד. בכל פעם שניסיתי בגד מסוים העמידה שלי השתנתה. בשבועות הראשונים צילמנו את ימי הזוהר שלו, באותה עת הוא תמיד היה לבוש היטב כשלבשתי חליפה בת זממנו יום אחת הבנתי שמשהו חסר, הווסט וכל האביזרים שהוסיפו לקסם של הבגדים של ראשית המאה העשרים. על אף שהחליפה היתה גזורה היטב הרגשתי כאילו אני לובש טרנינג".

    "זהו בעצם סיפור על שני אנשים שנפגשים ויוצרים יחד משהו חדש, ואז החיים מפרידים ביניהם," מסביר הבמאי רושדי זם". זה גם על שחרורו של אדם אחד – שוקולד, שמגלה את החיים והופך לאדם שלם יותר. עם הסיפור הזה אנחנו מדברים על צרפת, אבל מבלי להאשים ולהטיל אשמה. שוקולד הטביע חותם אבל אז נעלם ונשכח. הוא לא היחיד בכך. כשאנחנו מדברים עליו אנחנו מבינים את העבר שלנו טוב יותר. אני תמיד חשבתי שלהכיר את העבר זה דבר חיוני על מנת לחיות חיים טובים יותר בהווה.

    ש: מה ריגש אותך בסיפור של שוקולד?

    ת: האנלוגיה בין המסע של שוקולד, ושל עומר ושלי. צחקנו ואמרנו "בעצם אנחנו מתחזים". עומר הוא שחקן ענק ונדיב. מגיע לו כל מה שקורה לו, אבל הדור שלנו גדל מבלי יכולת לדמיין שיום אחד שמו של בן מהגרים יופיע על אותה מודעה עם כוכב גדול.  היום התחושה של התחזות מתחילה להעלם. הידיעה שרק לפני מאה אחת לשחקן "צבעוני" היתה כזו הצלחה מרגשת אותי. באותה מידה מצערת אותי מכיוון שלא נשאר דבר מזה. אולי הסרט הזה ישנה דברים. זה גורם לך לחשוב על המסע שלך. מה יישאר ממה שאנחנו עשינו"?

     

    צרפת 2016, 110 דקות,

    צרפתית תרגום לעברית ואנגלית

    לצפייה בטריילר:

    https://www.youtube.com/watch?v=bPoMmYJbx8w&feature=youtu.be

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/16 13:53:
      תודה על המר- מתוק בהמלצה שהיא חגיגה בפני עצמה.
        30/3/16 08:09:
      מעניין מאד. שוקולד מצחיק ושוקולד עצוב..כמו החיים.

      ארכיון

      פרופיל

      יאירה יסמין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין