כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    0

    "יחי הקיסר"

    1 תגובות   יום חמישי, 31/3/16, 10:51

    יחי הקיסר! הסרט החדש של האחים כהן פונה, שוב לשנות החמישים המוקדמות, שנים שרבים מסרטיהם מתרחשים בהם. אלה שנים שבהם אמריקה כפי שאנו מכירים התעצבה לטוב ולרע. הסרט, המספר את סיפורו של מפיק בתעשית החלומות, מצליח לטפל, כהרגלם של האחים כהן, בנושאים ובתיאוריות מורכבות בדרך מהנה. (זהירות, ספוילרים) הסיפור נסוב על אדי מניקס, מפיק ראשי באולפני קפיטול. למניקס יש הרבה צרות על הראש, בתפקידו עליו לדאוג לתדמיתם, של כוכבי הענק באולפן שלו, (המחזיקים על גבם סרטים המביאים מיליוני דולרים לבעלי האולפנים), שמיליונים ברחבי העולם מעריצים אותם ונושאים אליהם עיניים, בלי לדעת שהתדמית שהם מציגים היא בד"כ תדמית שקרית. כוכבת אחת, די-אן מורן (סקרלט ג'והנסון כתואמת אסתר ויליאמס – שחקנית שנודעה בעיקר ככוכבת בסרטים שהציגו שחיה צורנית), היא בהריון, כנראה מבימאי נשוי ואב לילדים ממוצא גרמני (רבים כאלה הסתובבו אז בהוליווד, כי ברחו מהנאצים), צריך לדאוג לאב או תחליף אב לילד הזה, בהוליווד המוסרנית של תחילת שנות ה50, שלא מכירה בחד הוריות. שחקן שמצטיין בעיקר במערבונים לוהק לשחק בסרט, ואף בימוי לא מצליח להוציא ממנו משחק לא עיצי. השחקן הזה הובי דויל, מזכיר לי את דמותו של מונטוגומרי קליפט, שהצטיין במערבונים שכיכב בהם, אבל היה צריך להסתיר את זהותו המינית ההומוסקסואלית. בסיקוונס מצחיק, הוא יוצא לבלות עם קרלוטה ולדז (תואמת כרמן מירנדה, שחקנית סקסית שהייתה רוקדת עם הר של פירות על הראש), והדבר היחיד שהוא יכול לעשות איתה זה להדגים לה זריקות של פלצורים באמצעות ספגטי. נוסף לכך, שתי אחיות תאומות ת'ורה ות'סלי טאקר (שתיהן בגילומה של טילדה סווינטון) המאיימות כל אחת בתורה בפרסום מידע רכילותי צהוב (בד"כ לגבי נטיות מיניות לא רצויות של השחקנים) שיכול להחריב את אולפן קפיטול (גם עיר בירה וגם מזכיר קפיטל, הון) על יושביו. מניקס לא מצליח אפילו להגיע לארוחות הערב בביתו. נוסף על כך, הכוכב הראשי, באפוס רומאי המצולם באולפנים נעלם לפתע, (ביירד ויטלוק, המגולם ע"י ג'ורג' קלוני, כדמות המזכירה תפקידים שגילם קירק דאגלס) הוא נחטף ע"י שני ניצבים בסרט, ונלקח לוילה במאליבו, שם הוא נחשף לחבורת קומוניסטים (רק גברים) בשם "העתיד" המקיימים דיונים נוקבים לגבי תיקון עולם קומוניסטי, בראשם הפילוסוף הרברט מרקוזה. ויטלוק מפתח סינדרום סטוקהולם ומזדהה עם החבורה ועם רעיונותיה לגבי שחרור הפרולטריון, מבנה העל וכן הלאה. הוא מבין שהוא נמצא בתודעה כוזבת, אינו מנסה לברוח, ונותר בוילה, בתלבושת הרומאית שלו. ובמקביל, מניקס, המפיק הכל יכול, נפגש עם מנהל בכיר בלוקהיד, חברת המטוסים, ומקבל הצעה שאי אפשר לסרב לה, לתפקיד בכיר בחברה, כולל כל התנאים, תפקיד שישחרר אותו מהבעיות הקשות אותן הוא חווה ללא הרף באולפן קפיטול. הקומוניזם, החותר מתחת, מוצג בדמות צוללת שתקח את אחד החברים הקומוניסטים לרוסיה, כדי שיחבור אל המהפכה, ואילו הקפיטליזם מיוצג במטאפורה של מטוס (חברת התעופה לוקהיד). למה חתרנות קומוניסטית זה דבר מצחיק? לא הצלחתי לגבש לעצמי דעה מוצקה. (אבל זה מצחיק). יש הרבה הומור הומואירוטי בסרט, כאמור, בדמותו של תואם מוטגומרי קליפט, המיצג קאובויים נוספים שלא היו במיגדר הנכון, בורט גורני, (צא'נינג טאטום כמלח בחופשה מגלם את תואם ג'ין קלי) מאחד בתוכו שתי איומים על החברה: האיום ההומוסקסואלי, החותר תחת אושיות המשפחה, ואיום קומוניסטי, החותר תחת החברה).וכן בשיר של המלחים בחופשה, ה"בוכים" שהם חוזרים לאוניה, וכעת לא יראו נשים במשך שמונה חודשים, אבל בריקוד שלהם ניכר שהם יסתדרו לא רע גם ככה. גם לפרנסס מקדורמנד יש תפקיד קטן, מקסים בסרט. מונטי (כאמור, מזכיר לי את מונטגומרי קליפט) מצליח להגיע אל ביירד, לשחרר אותו ולהחזיר אותו לאולפן, רגע לפני שכוחות הביטחון משתלטים על התא החתרני. ביירד, נשבה בקסמה של החשיבה הקומוניסטית שאליה נחשף במהלך שביו, וכתינוק שנשבה הוא מנסה לשכנע את מניקס בדבר שקריותה של כל צורת החשיבה הקפיטליסטית, כולל מבנה העל שלה, המיוצג באולפן הקולנוע, המספק תרבות אסקפיסטית להמונים (בשנים ההן עם חדירת הטלויזיה, הוליווד כמעט והתרסקה ולכן האולפנים פנו ליצור סרטים שהיו אמורים להביא קהל רב: אפוסים תקופתיים, מחזות זמר, מערבונים, שחיה צורנית – כל אלה מוצגים בסרט) כדי שימשיכו לחיות בתודעה הכוזבת שלהם ולא ידרשו את מה שמגיע להם, כמו למשל בעלות על ההון. מניקס נותן לביירד שתי סטירות (נראה לי שספרתי 6 סטירות מצלצלות) ומחזיר אותו מהר לצילומי הסרט שהופסקו בגלל חטיפתו. הוא מבריק למנהל בלוקהיד מברק קצר: תודה, אבל לא תודה, ומעדיף להישאר בעסקי הקולנוע למרות שהם מקצרים את ימיו, ולא לעבור לעסקי המטוסים שאולי משתלמים כלכלית, אבל משעממים. כי There is no business like show business.. למרות התיפורים הגסים פה ושם (ורבאק, יש דברים שאפשר להבין עם נוצה ולא צריך את כל התרנגולת), "יחי הקיסר" מהנה למדי. האחים כהן מצליחים להראות כיצד גם הם חלק מתעשית השקרים הזו, הנקראת קולנוע, וגם הם נותנים לנו, בד"כ, בידור אסקפיסטי, כדי שגם אנחנו נשכח קצת, ונקום למחרת בבוקר כדי לאייש את המשרות המשעממות שאנחנו עושים, כדי שמנועי הכלכלה ימשיכו להסתובב, ושהעולם ימשיך כהרגלו: שהעשירים ימשיכו להחזיק בהון ולהיות עשירים ואנחנו נמשיך להיות עניים. אסנת פיינזילבר ברדה – מרצה לקולנוע

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/4/16 09:46:
      עושה חשק לראות!

      ארכיון

      פרופיל