כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרק 259

    0 תגובות   יום שישי , 1/4/16, 13:14

    מי היה מאמין... הפרק הבא יסמן את הגעת הסדרה למאתיים ושישים פרקים בשנים עשר עונות. וואו. בימינו, כשסדרות יורדות באותה המהירות שהן עולות, מאד נדיר לראות סדרה כזו או אחרת מגיעה לנתון שכזה. אבל הינה, "האנטומיה של גריי" הצליחה לעשות את זה, למרות הביקורות הקוטלות ולמרות הרייטינג הלא יציב. וואו. כאן, אגב, עוד לא נמצא הסוף, הוא עוד רחוק מלהגיע - לאחרונה הוזמנה עונה שלוש עשרה, ועוד קודם לכן מספר שחקנים חתמו על גילום דמויותיהם עד 2018 לפחות. וואו.

     

    למרות כל זאת, אני אישית, כמו שכבר הודעתי, מתכוון לפרוש בסוף העונה הנוכחית. וזה עצוב לי. יש לי אהבה עצומה לסדרה הזו, ובהחלט יש לא פוטנציאל ענק, אך היא פשוט לא מממשת אותו, ואני מתאכזב יותר ויותר מפרק לפרק. הסדרה הגיעה לשיאה בעונה התשיעית, ומאז היא רק יורדת ויורדת ברמתה בחדות ולועסת את עצמה. וזה עצוב לי. אני מעדיף לפרוש כל עוד יש לי לפחות מעט טעם טוב בפה, טרם הוא ייעלם לגמרי, כי זה בהחלט יכול לקרות בעתיד הקרוב. וזה עצוב לי.

     

    לעונה הנוכחית נשארו עשרה פרקים בלבד, וככזו שמהווה, לפחות עבורי, "סיום", אני מקווה שאצא בטעם טוב. כמו המשפט הידוע של ישראל מסלנט - "כל עוד הנר דולק אפשר לתקן", או לפחות אני מקווה שכך.

     

    ''

     

    בכל האסונות הרבים שקרו לדמויות הרבות בסדרה, היו כאלו שמתו ונעלמו כלא היו, והיו כאלו שנפגעו עד שנרפאו כלא קרה, אבל מכולם, היה רק אחד שמעולם לא סבל משום אסון. מה לעשות, נבצר ממנו. האחד הזה הוא "זקן השבט", זה שנתפס בעיני רבים כ"מבוגר האחראי", ושמו של אותו האחד הזה הוא ריצ'רד וובר. אז כן, הוא עדיין חלק מהסדרה, רק שלא ממש יש לו תפקיד.

     

    לכל דמות יש תפקיד, לריצ'רד אין. לכל דמות מקום משלה, מעין אזור נוחות, לריצ'רד אין. לכל דמות יש סיבה להימצאותה, לריצ'רד אין. הוא שם, אבל לא באמת שם. נדבר גלויות - הוא מיותר. שלא תבינו אותי לא נכון, זה עצוב לי מאד, הוא אחת מהדמויות האהובות עליי ביותר. בעבר, אבל הוא פשוט לא זוכה לבמה המגיעה לו. מידי פעם ניסו להצדיק את קיומו, או בכלל להזכיר את קיומו, בעלילות משנה כאלו או אחרות, אבל היום הוא בקושי מוזכר.

     

    העונה הנוכחית כמעט ולא נתנה לו במה, והוא הגיח רק מידי פעם להופעות קצרות. זה ניגוד מוחלט לעונות הקודמות, שהעבירו עליו לא מעט דברים - בוגד באשתו, חוזר לאשתו, אשתו מתה, מתגבר על אשתו, מגלה שיש לו בת, מתיידד עם הבת, מורחק מהבת, חוזר אל הבת, מתחתן בשנית, מתגרש מאשתו השנייה, מתחתן שוב עם אשתו השנייה. כל אלו, נעשו בצורה פשוט מופלאה, והזכירו לנו כמה אפשר להתחבר לריצ'רד בצורה רגשית, בעיקר בזכות משחקו המעולה של ג'יימס פיקנס.

     

    אבל שוב, העונה הנוכחית לא נותנת לו במה, והפרק הנוכחי ממחיש את זה בצורה מצוינת. סצנת הפתיחה של הפרק מציגה את ריצ'רד ליד אנשב האחיות, עובר על רשימת שחרור מטולפים. סביבו, הרופאים והמתמחים מדברים זה עם זה, צוחקים זה עם זה, מעבירים חוויות זה עם זה ופשוט נהנים זה עם זה, וזה תופס את את עיניו של ריצ'רד בצורה ניכרת. הוא מביט בכולם יחדיו, בעוד הוא לבד, עצוב ובודד. וזהו. כאן הסצנה נגמרת. לא, אין לה המשך כזה או אחר במהלך הפרק, וריצ'רד בכלל לא מופיע בשאר הפרק. נשבע לכם.

     

    כן, הסצנה הכלל כך מעולה הזו, שמעבירה בשוט אחד ובצורה מצוינת ומופתית את כל הרגשות שעוברים בתוך ריצ'רד, פשוט נעלמת כלא הייתה. היא הייתה מעולה יותר מכל הפרק ההוא יחדיו, אבל היא באה והולכת. וזה פשוט מטומטם. הרי, מה היה צורך בה אם היא לא מתקשרת לעלילה? למה ליצור סצנה כל כך טובה ומופתית ולאחר מכן להתעלם ממנה ולהרוס כל דבר טוב שהיא יצרה?

     

    ברגע שהסצנה נגמרה, עוד טרם ידעתי שהיא לא מתקשרת לעלילה וריצ'רד לא יופיע עוד אחר כך, בניתי לעצמי ציפיות גבוהות, "התרגשתי" ובאמת התחלתי לחשוב שיש סיכוי אמיתי לפרק באמת טוב. אבל זה לא קרה, הסצנה הכל כך מעולה פשוט הייתה, ולא תהיה. וזה פוגע בכל מה שקורה אחריה. היה אפשר להמשיך את הסצנה הזו למיליון ואחת עלילות כאלו ואחרות, אבל לא, פשוט מתעלמים ממנה וזהו. זה באמת חבל, ואישית, אותי זה עצבן.

     

    ''

     

    אחרי סצנת הפתיחה הכל כך מעולה, הפרק מתדרדר מרגע לרגע. העלילה מציגה לנו את חילופם של המתמחים אצל הרופאים הבכירים, ואת ה"השלכות". פני נאלצת לעזוב את מרדית' שהיא כל כך אוהבת וכל כך מחוברת אליה, והיא עוברת לאמיליה שעדיין נותרת לה טינה על ש"הרגה" את אחיה; ג'ו נאלצת לעזוב את אלכס שיחסיה עימו כבר ניחא רעועים, והיא עוברת למרדית' שאותה היא לא סובלת ומתעבת בצורה קיצונית; סטפני עוזבת את אמיליה שהיא כל כך אוהבת ומחוברת אליה, והיא עוברת ל... לא ממש ברור מי. וזו הנקודה, כי כמה שזה יכל להיות טוב (כל דבר יכול להיות טוב), זה לא.

     

    מילא, הרסתם סצנת פתיחה מעולה ומופתית בכך שהתעלמתם ממנה ושמתם אותה בלי קשר לכלום, אבל למה ליצור עלילה אם אתם לא מתייחסים אליה? הרעיון להחליף מתמחים אצל רופאים הוא מעולה, והוא בהחלט יכול ליצור לא מעט קונפליקטים ודרמות, אבל במקום באמת להציג את ה"השלכות" ומה שקורה לכל מתמחה, אנחנו מתמקדים בסך הכל רק בשתיים, ולא ממש מסבירים לגבי השאר. זה באמת חבל, ואותי, אישית, זה עצבן.

     

    מילא, בחרתם להתמקד רק בשתיים, אבל למה לא לעשות את זה בצורה טובה? ה"סכסוך" בין ג'ו למרדית' הוא מטומטם, ויותר משהוא כתוב רע, הוא מבוצע רע. ה"סכסוך" בין פני לאמיליה הוא עמוק ומרגש, ויותר משהוא כתוב רע, הוא מבוצע רע.

     

    ג'ו שונאת ומתעבת בצורה קיצונית את מרדית' כי החברה הטובה ביותר של בן זוגה אלכס. זה באמת ה"סכסוך" בניהם. לא משהו עמוק או קורע לב, סתם שטות של בני נוער, כי זו באמת שטות של בני נוער. ניחא ה"סכסוך" הזה היה מבוצע טוב, אבל יותר משקאמילה לודינגטון משחקת רע, אלן פומפאו משחקת רע עוד יותר. כבר למדנו שבבימוי טוב היא שחקנית טובה שמגיע לה אמי, אבל חבל שלא תמיד יש לה בימוי טוב. וככה זה כאן, אין בימוי טוב. זה רע, פשוט רע.

     

    פני לא שונאת את אמיליה, אדרבה, אמיליה שונאת את פני, ו"שונאת" זו אפילו לא מילה שתתאר את הרגשות שלה. אבל כאן, בניגוד למקרה הקודם, כן יש סיבות ל"סכסוך", ודי טובות והגיוניות, מרגשות ושוברות לב. פני הייתה המתמחה האחראית על דרק ביום שבו הוא מת, ואמיליה רואה בה כ"אשמה" וה"הורגת" שלא עשתה מספיק כדי להצילו. הסכסוך הזה יכול למלא פרקים שלמים, והוא כתוב בצורה פשוט מעולה, ואפילו מבוצע די טוב, אבל הוא פשוט מרוח מידי. במקום להקדיש לו לפחות פרק אחד כדי לכסות את הסיפור את הסיפור (אפריל וג'קסון, אהמ), זה נמרח ביריעה ארוכה למדי של פרקים, וכאן, אחרי מריחה מעצבנת ומורטת עצבים, זה מגיע לסיום שהוא... פרווה.

    שלא תבינו לא נכון, הסכסוך בין אמיליה לפני מבוצע בפרק הנוכחי בצורה לא רעה בכלל, וגורם למעט רגש לצוף אחרי הרבה זמן שכבר לא היה. זה די סבבה, ממש לא רע, אבל אחרי מריחה כל כך ארוכה, זה לא מרגיש מספק. אתה מצפה לאיזשהו סיום שלעולם לא יישכח וימציא את הטלוויזיה מחדש, אבל לא, זה לא קורה.

     

    ''

     

    הפרק הזה מלא בטעויות, אחת אחרי השנייה. האשם המידי הוא כמובן התסריטאי. אבל בכנות, אם נתעלם מהטמטום שבהתעלמות מסצנת הפתיחה, כשלעצמו מדובר בפרק בסך הכל די טוב. לא פסגה טלוויזיונית, אבל כלשעצמו הוא בכל זאת נקודת אור חיובית בעונה חשוכה. למרות זאת, לא חף לו מאשמה גם הבמאי, הלא הוא קווין מק'קייד, המגלם את אוון האנט. זה כבר הפרק האחד עשר שהוא מביים בסדרה, וניתן להרגיש שיפור מפעמיו הקודמות. הוא לומד מהטעויות שלו, ומשתפר מעט (כך גם צ'נדרה וילסון צריכה). אבל הוא עדיין לא ברמה הנכונה, ולשם השוואה, היה אחד שבפעם הראשונה שלו יצר יצירת מופת בלתי נשכחת. אבל בסדר, נסלח.

     

    כמו כל שבוע, כל שנותר לי הוא רק לקוות שהפרק הבא יצליח להיות טוב יותר, במיוחד לקראת סוף העונה הקרב. ובכן, שונדה ריימס - בהצלחה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה