כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרק 260

    0 תגובות   יום חמישי, 7/4/16, 23:08

    מי היה מאמין, הצלחנו לעשות את זה. בקצת יותר מעשור, הצלחנו לעשות את זה. כנגד כל הסיכויים, הצלחנו לעשות את זה. למרות שלא רצינו לעשות את זה, הצלחנו לעשות את זה. אז כן, הגענו לפרק המאתיים ושישים בסדרה בשנים עשר עונות, הצלחנו לעשות את זה. 260 - מספר עגול, מספר יפה.


    וחוץ מזה, זו גם הביקורת השישית במדור השבועי שלנו. מי היה מאמין. כנגד כל הסיכויים וכל הרצונות, באמת הצלחנו להתמיד ולדחות הציגה שיעורים, עבודות, סידורים ופגישות על מנת להתכנס כאן בקביעות בכל שבוע (כמעט). 6 - מספר... מספר... מספר.

     

    כיאה לפרק שמציין נקודה מסוימת בסדרה (או, שמא היה זה הפרק המאתיים וחמישים?), הוא סוגר כמה קצוות ופותח כמה חדשות, סוג של לוקח את כל מה שקרה עד עכשיו לסיכום קצרצר ולפתיחה מחודשת.

     

    ''

     

    קשה להתייחס לפרק הנוכחי כמכלול, היות והוא מאד ספציפי בהיותו מחולק לכמה נקודות. ולכן, כך אתייחס אליו כעת.

     

    בנקודה הראשונה של הפרק, הוא עוסק בחזרתה של מרדית' אל עולם האהבה דרך חיזורים מצידו של רופא צבאי בשם וויל תורפ'. היא מתחבטת עם עצמה האם להיכנע לחיזוריו ולצאת לפגישה, או שמא להמשיך לדבוק באובססיה שלה לדרק המת ובחוסר רצונה להמשיך הלאה בחיים. לאחר עקשנותו של וויל, מרדית' "נאלצת" להסכים. אלא שאז, בדיוק בזמן בו הם היו אמורים להיפגש, למרדית' נקבע "במקרה" ניתוח השתלת איברים שמבטל את כל התכניות. מגי דוחפת אותה לבטל את הניתוח וללכת לפגישה, ואלכס מעניק לה שיחת נפש. בסופו של דבר, היא מחליטה כן לעשות את הניתוח, ובדיוק בסופו וויל מופיע בפתאומיות, ומציע להסיע אותה לביתה, והיא "נאלצת" להסכים. הם יושבים יחדיו באוטו, ומדברים על החיים ועל ניתוחים.

    כמה שזה יכל להיות טוב (כל דבר יכול להיות טוב), החלק הכה חשוב הזה בביוגרפיה המדממת של מרדית' נעשה בצורה רעה למדי. בואו נתחיל עם זה שלמרות שהרעיון הכללי די סבבה, הוא כתוב בצורה רעה למדי. מילא, הבימוי היה מצליח להעביר את הכתיבה הכה גרועה בצורה סבירה, אבל הוא בגדר בינוני-מינוס. הבעיות ממשיכות עם המשחק המזעזע של אלן פומפאו, אך כנקודת אור ניתן בהחלט לומר שסקוט אלרוד, המגלם את וויל, מבצע הופעה מעולה.

    מדובר בנקודה החלשה ביותר בפרק, והיא בהחלט מאכזבת והורסת את כל ההייפ שנבנה לה בפרקים האחרונים. למרות זאת, די מעניין יהיה לראות כיצד הסיפור יימשך בשאר העונה וכיצד ישפיע על מרדית'.

     

    בנקודה השנייה של הפרק, הוא עוסק בסכסוך בין אפריל לג'קסון על היותה בהריון. לאחר סירוביה לספר לו על העניין, אריזונה מחליטה להרים את הכפפה ועושה זאת בעצמה, בדיוק כשאפריל תכננה לעשות זאת היא, מה שגורם לקרע בניהן. ג'קסון זועם על כך שהוא מגלה על העניין דווקא מאריזונה ולא מאפריל, ודורש תשובות. אפריל נותרת די חסרת אונים מבולבלת וללא מילים, ואינה מצליחה להעניק לג'קסון את התשובות שהוא כה רוצה.

    זו העלילה הטובה ביותר בפרק הזה, והיא מועברת בצורה מצוינת. הסיפור מקבל בדיוק את כמות הזמן שהוא זקוק לה, ללא תחושת ריצה או תחושת מריחה כלל. בניגוד מוחלט לעלילה הקודמת - העלילה הזו כתובה בצורה די טובה, על בסיס רעיון כללי מעולה; העלילה הזו מבוימת לא רע בכלל; העלילה הזו משוחקת בצורה נפלאה, ושרה דרו וג'סי ויליאימס מבצעים הופעה מרגשת כשהם מצליחים להעביר את הדמויות בצורה מצוינת.

    זו הנקודה הטובה ביותר בפרק הזה, והיא בהחלט עומדת בכל הציפיות שבניתי לה. יהיה יותר ממעניין לראות כיצד הסיפור ימשיך בשאר העונה, אולי בעוד פרק סולו.

     

    בנקודה השלישית של הפרק, הוא עוסק בסכסוך בין אוון לנתן שנמשך ומסרב להיגמר. אוון לא מרפה וממשיך להתנהג במאט אובססיביות כלפי נתן, ולא מוותר על ההאשמה כי הוא אחראי למותה של מייגן, ונתן ממשיך לטעון לחפותו כי הוא ניסה לשכנע אותה שלא לעלות למסוק. לאחר שמקרה רפואי גורם לשניים להיזכר פעם נוספת במקרה, הם נקלעים לדיאלוג נוסף, בו נתן מצליח לתת לאוון נוק-אאוט חריף ומסביר את עמדתו בצורה ברורה, באחד הדיאלוגים הטובים ביותר שראיתי על המסך הקטן בזמן האחרון ("אני לא ויתרתי, אתה ויתרת! אתה עזבת אותה, אתה הפסקת לחפש! אני לא, אני נשארתי מאחור. הסתכלתי, חיפשתי והתפללתי. אתה החלטת שהיא מתה, התחלת מחדש ושכחת ממנה, ובגלל זה אתה לא רוצה אותי בקרבתך, כי אני מזכיר לך את זה שוויתרת עליה. אתה רוצה לשנוא מישהו? תסתכל במראה"). אוון נשאר ללא תגובה מדבריו החריפים של נתן, ובתסכול הוא נופל לאלכוהול.

    מיד אחרי אפריל וג'קסון, זו העלילה הטובה ביותר בפרק הזה. הסיפור מועבר בצורה מצוינת במסגרת זמן קצרה שתפורה לו בצורה מעולה. הכתיבה מצוינת, ובמיוחד הדיאלוג הנ"ל. הבימוי לא רע בכלל, והמשחק של מרטין הנדרסון ממשיך להרשים אותי כל פעם מחדש, כשמנגד קווין מק'קיד מתחיל מאט להימאס.

    זו נקודה מצוינת, והדיאלוג הנ"ל (בדיוק כמו שחזיתי בהקדמה) סוגר את כל הקצוות ופותח אותן מחדש, בצורה מעולה. אני מחכה בכיליון עיניים לראות כיצד הסיפור ימשיך הלאה.

     

    בנקודה הרביעית של הפרק, הוא עוסק במערכת היחסים בין מגי לאנדרו. בין השניים מתחיל להיפתח קרע, ונראה שאנדרו אינו מרוצה מכך שכולם יודעים על שקורה בניהם, אף על פי שהוא זה שדרש את החשיפה הציבורית. מגי מבולבלת משקורה ואינה מצליחה להבין מה בדיוק אנדרו מרגיש, כשהוא עצמו מציג רגשות מעורבים, כאילו הוא רוצה לגמור בניהם, אף על פי שהוא מסתיר זאת.

    מיד אחרי מרדית' ו-וויל, זו העלילה הרעה ביותר בפרק הזה. כבר מההתחלה הסיפור בין השניים היה די מטומטם ומוקרץ משום-מקום, ועכשיו סוף-סוף הוא מבין זאת בעצמו. היחסים בניהם הם יותר מלא-אמינים ודביליים, הם מעצבים ואינפנטיליים. העלילה הזו כתובה בצורה רעה למדי, וכמו שכבר ציינתי, הרעיון הכללי שלה מלכתכילה מטומטם. מילא, היה מועבר בצורה סבורה בבימוי סביר, אבל מדובר בבימוי בינוני-מינוס. קאלי מק'קרי משחקת בצורה מזעזעת (כמו תמיד), אך ג'אקומו ג'ינניוטי דווקא מפתיע לטובה.

    זו נקודה רעה מאד, ואני לא מעוניין בכלל לראות את הסיפור הזה נמשך, ואני יותר ממקווה שכבר הפרק הבא מערכת היחסים בין השניים תיגמר לאלתר, ולצמיתות.

     

    בנקודה החמישית של הפרק, הוא עוסק במערכת היחסים בין אמיליה לאוון. הקשר בין השניים ממשיך להיקשר בחוזקה, ונראה שכל שקורה בניהם מאד חיובי. אמיליה מרגישה כלפיו לא מעט, והיא מפגינה כלפיו את האהבה שלה בצורה חמודה (לא מצאתי מילה מתאימה יותר, פשוט חמודה). אלא שאז, אחרי שהכל היה נראה לנו וורוד, הסכסוך של אוון ונתן נכנס בסיפור... אמיליה מוצאת את אוון שתוי בעקבות דיאלוג עם נתן (ראו למעלה), ומזועזעת היא בורחת ממנו, תרתי משמע.

    זו העלילה הממוצעת של הפרק, זו שלא טובה וגם לא רעה, זו שבאמצע. הרעיון הכללי לסיפור די טוב, אבל הכתיבה בינונית. הבימוי לא רע, וקתרינה סקורסון משחקת פעם נוספת בצורה מעולה.

    יהיה מאד מעניין לראות מה יקרה הלאה, וכיצד אמיליה תגיב ביותר בהירות לשתייה של אוון, ומה זה ייצור בניהם.

     

    ''

     

    הפרק עוסק בסך הכל בחמש נקודות, והוא מרגיש לכל אורכו כאילו מדובר בחמישה פרקים מקוצרים בחבילה אחת. ולמרבה ההפתעה, זה דווקא לא משהו רע. השלושת רבעי שעה עוברים במהירות ודי בהנאה (אפילו השתיים הפחות טובות), ובמכלול אין תחושת ריצה או מריחה (אפילו השתיים הפחות טובות). עם זאת, מאד מבלבל כשרגע אחד נמצאת לה כתיבה מעולה, וברגע שני כתיבה רעה, וכנ"ל כך גם לגבי הבימוי. אבל שוב, כמכלול מדובר בפרק לא בכלל, די ממוצע.

     

    כמו שחזיתי בהקדמה, הפרק סגר קצוות ופתח אותן מחדש, והוא בהחלט העלה את רמת ההייפ שלי לכמה וכמה עלילות, ואני יותר ממעוניין לראות כיצד הכל יימשך בפרקים הבאים.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה