כותרות TheMarker >
    ';

    נהג מונית

    "לו הייתי פיראט" תובנות על ספרו האוטוביוגרפי של ירון לונדון

    0 תגובות   יום שבת, 9/4/16, 19:29

          "לו הייתי פיראט" –זיכרונות מאת ירון לונדון הוצאת "כתר ספרים" 2014.

     (341 עמודים).

     

    ''

                         "כשאגדל ואתבגר עוד אעשה משהו אחר" מסכם ירון לונדון(יליד חדש אוגוסט 1940) את ספרו האוטוביוגרפי שהוא מקפיד לכנות "זיכרונות". זהו ספר מרתק ,כתוב שפה עברית עשירה ומרתקת (אפשר לצפות אחרת מהאיש הקנאי לשפה העברית ושולט ברזיה כפי שאפשר להיווכח מדי יום כמעט מעל גבי המרקע). לונדון כותב בצורה מפורטת אך בהירה למדי שלא גורמת לקורא הממוצע ללכת לאיבוד החל מהפרק הראשון של הספר ועד הפרק האחרון. סה"כ בספר יש 56 פרקים ובחישוב פשוט, ממוצע של שישה עמודים לפרק – תמציתי בהיר ולא מייגע- נהפוך הוא!

                   בפרק הראשון, אחרי שלונדון מספר בתמצתיות את תולדות ילדותו הוא ספק מסביר,ספק מתנצל על שהחליט לכתוב ולפרסם את זיכרונותיו- "עירור הזיכרון  והעלתו על הכתב, מאמץ ההנצחה העצמית שפיתוייו הנלוזים די פשוטים לפענוח, מביכים אותי כפי שהם מפתים אותי. שכלי אמור לי: מה טעם בדבר? ולבי הטיפש ממאן לציית"( עמ' 13)

                יותר ממחצית עמודי הספר,קרוב ל-180 עמודים מקדיש לונדון לתיאור מפורט ומרתק על ההיסטוריה של משפחתו ושורשיה במזרח אירופה ,שכמובן שזורים בהיסטוריה היהודית .לונדון מתאר בפירוט את קורותיהם של הסבים והסבתות וכיצד התגלגלו הוריו לארץ ישראל. אביו השחקן הידוע בצלאל לונדון בכלל רצה להיות שחקן קולנוע בהוליווד. הוא הגיע ליד-התגלגל לקובה אך לארה"ב לא נכנס ואחרי שנה בקובה ויתר על חלומו ועלה ארצה וברבות הימים הפך לשחקן תיאטרון (תיאטרון ה"מטאטא").על יחסיהם הלא פשוטים של הוריו לונדון כותב בהרחבה ומפרט בלא מורא את השפעת היחסים הללו עליו-"גדלתי בתוך הרעש המטמטם של מריבותיהם וידעתי בחושיי כי עלי להתרחק מהם ככל האפשר.התנתקתי. מהר מאד נעשיתי אדם לעצמו,אדם המתבונן גם בעצמו כזר " (עמ' 49). אביו נפטר בגיל שבעים כאשר לונדון ,באמצע שנות השישים של המאה הקודמת כאשר לונדון שהה בפריז בשליח רשות השידור. לונדון מתאר את שנותיו האחרונות של אביו ..."בדידותו...הלכה והעמיקה ועמה התרחב נפחו של השעמום שהשתלט על ישותו. הבדידות והשעמום המיתו אותו שנים רבות לפני שנקבע מותו ממחלת כליות והוא בן שבעים.... אבי הורה לאמי לא להזעיק אותי מפריז למיטת חוליו,פן אראה אותו בעליבותו." (עמ' 138) . אביו נקבר בבית הקברות בחולון ואימו הציבה מעל קברו סלע גלילי כבד ויקר. על המצבה נכתבו שלוש מילים בלבד" בצלאל לונדון.שחקן". ברבות השנים הסלע ,כך ע"פ עדותו של ירון לונדון,נדחק לתוך הקבר."בפעם היחידה שביקרתי שם, צילמתי את פנים הקבר בעיני רוחי. כבתמונת רנטגן,לבן עכור על גבי אפור,ראיתי את אבי שוכב על גבו וסלע כבד מוחץ את חזהו."(ע'מ 139).  עשר שנים בערך מאוחר יותר, אימו נהרגה בתאונת דרכים בעפולה כשהיתה בדרכה חזרה מכפר גלעדי מהלוויה של אחת מחברותיה מנשות ,גדוד העבודה". ירון לונדון מסתפק בתיאור קצר וחד של רגשותיו "צר היה לי על חייה המרים,אבל מותה לא ציער אותי.חטוטרת כבדה הוסרה מגבי.הייתי כבן שלושים וארבע ורק עתה בן חורין."(ע'מ 148).התיאור "בן חורין"  מסביר בין השאר מה שלונדון ראה והרגיש בטקס כלולותיו את אימו-"אמי לבשה שמלת כלה לבנה והביטה בי בעיני אם שתינוקה נחטף מזרועותיה "(ע'מ 201).

     כיצד היה ירון לונדון עצמו מעוניין לפרוש מהעולם בבוא יומו?יש לו על-כך תשובה בהירה-" בזמנו פגשתי את ידידי פרופסור שלמה בן יוסף בראיון שהנחיתי בערוץ 10. בבואו שאלתי לשלומו.השיב:"אני הולך למות.סרטן.יש לי כמה שבועות". הוא לא ביכה את עצמו.הוא היה מפוכח.הוא דייק במועד מותו...ככה הייתי רוצה לפרוש בבוא יומי."(ע'מ 215).

        בעוד לונדון מתאר בפרוטרוט רב ובאריכות על תולדות היחסים של הוריו ושלו עם הוריו, על חייו הפרטיים בחלקו השני של הספר, לונדון מקמץ בתיאורים ומקים חומה בצורה המסתירה את רגשותיו.  על אשתו נירה,שהיתה מבוגרת ממנו בחמש שנים ועמה חי כחמישים שנה, הוא כותב כרבע עמוד ומתאר אותה כ"מפחידה בישירותה,מנפצת צלמים,אחות לנדכאים,מפונקת כחתולה גזעית,חושנית,אנינת טעם כנסיכה,גסת רוח כעגלונית,פזרנית כמו מהמר ששבר את הקזינו וגם קמצנית... על חיי הנישואים המסובכים שלנו לא ארבה לספר,לא רק מפני שאני חושש קצת מחשיפתם,אלא גם מפני שאחרי עשרות שנים ובתוכן חמש שנות פרידה איטית שנגרמה עקב מחלתה ששיתקה את מחצית גופה...אני יכל לספר על אהבתנו וטינותינו ואולי אף להסביר מדוע דבקנו זה בזו,אבל איני מצליח להבין עד תום,כפי שאין אדם מצליח לקרוא ספר כשאפו דבוק לעמוד"(ע'מ 181). לונדון הכיר את נירה (שחורי) כשנפגש עם  הקריין הראשי המיתולוגי של הרדיו משה חובב שנירה הייתה מזכירתו " די היה לי במבט אחד ששלחתי בנירה שחורי ,פקידתו של חובב כדי לדעת שלא ארפה ממנה עד שתתרצה." (ע'מ.177).  רק לקראת סוף הספר לונדון חוזר לספר על אשתו כאשר הוא מתאר בקצרה את מחלתה הקשה ומותה (בפברואר 2010)-"ככה אבדה לי חברתי החכמה והשנונה, האדם היחיד שקרא אותי כספר הפתוח,אם כי מן הספר שבו קראה תלשתי דפים אחדים. רציתי לספוג ממנה את מלוא סבלה וקוצר ידי ייסר את מצפוני,עד שהבנתי שהסבל שמור לבעליו"(ע'מ 330). על אלו "דפים שתלשתי " מתכוון לונדון?בעיקר כמובן לסיפור שהיה ידוע כנראה ליודעי ח"ן ויצא לאור בשנים האחרונות-הבן מחוץ לנישואים שנולד ללונדון כתוצאה מיחסיו עם חברתו לעבודה בטלוויזיה הישראלית לאה. יואב שמו. "יואב היה ילד מוצנע,אם כי לא ילד מוכחש.רבים ידעו.בילדותו הרביתי לראותו ובחלוף השנים עמלנו הרבה והצלחנו לשקם את יחסינו ,אבל לא את כל שנעשה אפשר להשיב... שמחתי לסייע לו בניסיונו לרפא את צלקת הילד המודר. מסופקני אם אי פעם יירפא לחלוטין והמחשבה על כך מייסרת אותי."(ע'מ 331).  לונדון מספר שפעם בראיון אישי שהניק לעיתונאים (דאז...) רונאל פישר ומיקי רוזנטל השניים לא העזו לשאול אותו ישירות  על קיומו של יואב "לו שאלו הייתי משיב בגילוי לב והיו זוכים בנתח עסיסי.הייתי אומר להם כי רציתי להגן על שלמותה של משפחתי וחיכיתי זמן רב מדי עד שאזרתי עוז לספר על-כך לנירה ,שמעולם לא סלחה לי בשלמות" (ע'מ 331).  מה מונע מירון לונדון לכתוב בספרו האוטוביוגרפי את אותם "נתחים עסיסיים"? כי לונדון כאמור מקמץ מאד בתיאור רגשותיו האישיים ביחסיו עם אשתו וילדיו וזה בולט בספר מאד! על הולדת שני ילדיו הגדולים  (לירון לונדון שלושה ילדים מאשתו נירה אורי,דניאלה,עדית וכאמור בן מחוץ לנישואים-יואב) לונדון מסתפק בתיאור ה"חשבונאי היבש" הבא-  "אורי נולד  בדיוק תשעה חודשים אחרי שעשינו שבוע בירח דבש באילת ודניאלה הזדרזה מדי ונולדה שנה אחריו. איני יכל להתפאר בתכנון המשפחה.תיקון: איני יכל להשתבח בתכנון חיי בכללותם". (ע'מ 201). תיאור רגשות ? כלום. גם על הולדת נכדתו הראשונה (מבנו אורי) לונדון מספר אפרופו תיאור מפורט של ביקור עיתונאים מאורגן בעיר לייפציג בגרמניה.התאריך היה 11/09/2001" באמצע הביקור הודיע לנו המדריך כי לפי השמועה התנגשו מטוסים במגדלי התאומים. מיד התפזרה החבורה... הרגשתי בודד והיה לי רע מאד. ואז צלצל הטלפון.נירה."נולדה לנו נכדה!" בת ראשונה נולדה למיכל ולאורי שהתגוררו בארצות הברית. הרבה זמן חיכינו לה.שמה אביגיל.את תאריך הולדתה איני מתקשה לזכור." (ע'מ 241). מזל שלירון לונדון נולדה נכדה ראשונה בתאריך היסטורי אחרת לא היינו זוכים לקרוא על-כך...

     

          בכל זאת יש עוד פסקה קטנטנה בספר שבו לונדון מתגאה בילדיו הוא כותב בהרחבה על שירותו הצבאי ואינו חושש לקטול את עצמו כרגיל בסכין חדה ואכזרית יש לציין. "את פרק שירותי הצבאי אני מעדיף להצניע...לא אני הוא מי שהיה בצבא,אלא אחד שכמעט רק דיוקנו זכור לי ועליו אספר. הוא היה חייל שוקולד."(ע'מ 163).. את רוב שירותו הצבאי עשה לונדון בבסיס של חיל החינוך,מחנה "מרכוס" ששכן אז בהר הכרמל בלב העיר חיפה. אחרי שנכשל בשירותו כפקיד לונדון מונה לעוזר רס"ר, ביקש להתקבל לקורס קצינים ונכשל גם כן."את רגש האשמה שאני חש בהיזכרי בפרק החיים הזה, אני משקיט בעזרת סיפורים על טמטומו של המנגנון הצבאי על היסוד האנכרוניסטי באופיי ועל התוצאות הגרוטסקיות שהוליד...תאבל אני מסתיר עדו סיבה שעכשיו אחשוף: איני ראוי.אני חש כי לא עמדתי במבחן שבו צריך הייתי לעמוד.אני קורא מה שכתבתי לעיל ומתקשה להאמין שממקלדתי יצאו השורות האלה,אבל אני שב וקורא וקבע כי זו האמת שלי,שאיני מתיימר להציגה כמופת לאחרים". (ע'מ 169). לונדון מזכיר בפרק זה בעוד פעם נדירה את ילדיו ,בנו הבכור אורי ששירת בחטיבת "גולני" כלוחם בזמן מלחמת לבנון הראשונה ואת עידית ביתו המעירה שאף היא שירתה ב"גולני" ו"בשניהם התגאיתי... יש העושים ויש שאינם עושים. ילדי עשו ואני לא עשיתי את הנדרש וזה מייסר אותי גם חצי מאה ארחי שהחזרתי ציוד לבקו"ם" (ע'מ 168) .

                ירון לונדון "השלים" את המחסור בשירות צבאי "כראוי" בעת שירותו ככתב בכיר במלחמת ששת-הימים אבל בעיקר במלחמת יום הכיפורים עת ירד לשטח אל לב בלחימה בחצי האי סיני וראה במו עיניו את מראות המלחמה כולל הרוגים שנפגעו מול עיניו-לונדון נותן פירוט מפואר ומרתק (פרק ל"ז ע'מ 244-249).

     

                ירון לונדון נולד בלב הבוהמייניות הישראלית של אמצע המאה שעברה-"רחוב דיזינגוף הוא נוף ילדותי... לאורכו של הציר שמכיכר צינה ועד לפסל הגמל המעופף שבפתח יריד המזרח היו בתי הקפה שבהם ישבו השחקנים והציירים,המוזיקאים והסופרים,העיתונאים ועסקני התרבות"(ע'מ.10)  את התרבות בכלל והאהבה העצומה למילה הכתובה ספג לונדון גם ברחוב התרבותי שבט גדל אך בעיקר בביתו-"הוריי לא הקדישו זמן לקריאה,אלא קראו כל עוד לא נאלצו להפסיק לקרוא,קראו כפי שנשמו ואכלו,קראו בארבע שפות,ואמי קראה במיטתה עד אשמורת ראשונה ולידה מילונים ובידה עיפרון והייתה מסמנת מילים קשות משווה את פירושיהן בין מילוניה. אני מניח שתפיסתם את המציאות כהערה בשולי ספר גרמה לכך שקראתי עוד לפני שנכנסתי לכיתה אלף של המורה רחל בבית הספר "לדוגמא" הסמוך לביתי וכשגדלתי מעט, הייתי הולך פעמים אחדות בשבוע לספרייה הציבורית ובדרכי הביתה יושב על המדרגות שלפני בית נאה אחד ברחוב בן יהודה,גומע ספר וממהר לשוב לספרייה, והספרנית הייתה בוחנת אם אומנם קראתי ורק לאחר שהשבעתי את רצונה הסכימה להחליפו"(ע'מ 112).  ספר השירה הראשון בספריה של הילד ירון לונדון היה של המשורר אברהם שלונסקי שרשם הקדשה אישית לילד ירון. את ביתם של הוריו פקדו גם משוררים אחרים כמו אברהם חלפי "איש קטן ובעל חוטם גדול,מעין ריגולטו,ליצן רומנטי,שבור לב ובודד" (ע'מ.115) וגם את נתן אלתרמן פגש לונדון הנער בקפה "כסית" לא מעט פעמים.       ירון לונדון הילד והנער לא הפסיק לקרוא "קראתי מחזות למבוגרים...ואנציקלופדיות שרכשו הורי...ועיתוני ילדים וכל מה שהציע מפעל התרבות העברית לילדים קדמונים בעידן הקדם דיסלקטי"(ע'מ.117) "הקריאה הבולמוסית שככה בערך על קו האמצע של ימי נעוריי אבל עד אז, כאשר המוח עודנו כספוג יבש,קראתי יותר מכפי שקראתי מאז ועד היום."(ע'מ 118) ולונדון מפרט בהמשך אותו עמוד רשימה מפורטת את מה שהכי נחקק בזכרונו והשפיע עליו-"חומרי התשתית של האיש הקורא בין השאר סיפורי המקרא,מבחר סיפורי המיתולוגיה היוונית,עלובי החיים של ויקטור הוגו סיפורים קצרים של בלזאק ועוד רשימה מפורטת ומרתקת !

          אם רקע תרבותי עשיר כזה אין פלא שלונדון נמשך לקריאה וכתיבה של השפה העברית כולל כתיבת שירים ופזמונים. הידועים שבהם הם "שיר מרדף" "נטע", הלהיט הענק "שיר הטלפון" בביצוע האלמותי של שלישית ה"גשש החיוור" המיתולוגית,,עוד שיר סאטירי בביצוע ה"גששים" היה השיר "כולם חכמים כולם", "לו הייתי פיראט"-שם הפזמון שלונדון בחר אותו לשם ספרו האוטוביוגרפי ועוד.    אולם השיר שלונדון הכי גאה בו לעדותו הוא השיר על איתמר בן יהודה,בנו של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה.לונדון קיבל את ההשראה לכתיבת השיר מפזמון ששמע פעם המתאר את עלילותיו של דיווי קרוקט "מלך הגבול הפרוע".   "לנו אין אלא פזמוני ילדים אחדים המספרים על טרומפלדור,המכבים ובר כוכבא. חשבתי ועודני חושב ,שגיבוריה הגדולים של המהפכה הציונית אינם נושאי הנשק,אלא ראשוני הסופרים,והמורים העבריים בירושלים ובמושבות והחלטתי להקים לאחד מהם אנדרטה מחורזת ." (ע'מ 198).   "אליעזר בן יהודה,יהודי מבדח,מילים מילים הוא בדה ממוחו הקודח" חרז ירון לונדון בשיר "שאם יישמר לי מקום אחד בלבד באנתולוגיה של מיטב הפזמונאות העברית,זה יהיה השיר".

              אולם  עיקר תפארתו של   ירון לונדון הוא על עשרות תכניות רדיו ואח,כ תכניות טלוויזיה מרתקות אותן "בדה ממוחו הקודח" ואותן הוא מפרט אחת לאחת בחציו השני של ספרו האוטוביוגרפי. לונדון הצעיר הגיע לירושלים ללמוד ציור ב"בצלאל". את ההשראה לצייר קיבל מאביו-"אבא הושיב אותי ליד השולחן האדום ולימד אותי לצייר סוס...שלב אחרי שלב ציור מסובך...האפשרות לברוא סוס במחי עיפרון משכה אותי עד כדי כך שטיפחתי עדרי סוסים ובהדרגה הרחבתי את הרפרטואר שלי ורשמתי אנשים מוצצים מקטרות,כלבים וציפורים... בהדרגה קניתי ספרי קומיקס ...עד שידעתי להפעיל את מיקי מאוס וחבריו ולשוות לפרצופיהם את ההבעה שרציתי.שיא הישגי בתקופת הילדות היה ציור הפיתול בקצה מקורו של דונלד הברווז מנקודת ראות חזיתית.כך גיליתי את הפרספקטיבה" (ע'מ. 174). אולם הלימודים ב"בצלאל" היוו אכזבה מרה לסטודנט הצעיר ירון לונדון כעדותו "אבל למזלי נפתחה לפני דלת כדלתות הזכוכית כפולות הכנפיים שבנמלי התעופה,אלה המנחשות את הקרב אליהן."(ע'מ.177).   ירון לונדון התקבל לקרוס קריינים של "קול ישראל" והייתה זו ראשיתה של קריירה עיתונאית מגוונת מאד ומרתקת, קריירה שהיו בה הצלחות מפוארות וגם כישלונות קריירה שאותה מתאר לונדון בפירוט רב,אם כי לא תמיד מושלם לאורך עשרים ושמונה פרקי הספר בדיוק כמחצית סך הפרקים ספר כולו. לונדון עבד במחיצתם של חלוצי השידור הרדיופוני הציבורי שנהפכן מזמן לדמויות מיתולוגיות כגון חגי פינסקר,נקדימון רוגל, יגאל לוסין,שמואל אלמוג, יצחק רועה, חיים יבין רשימה חלקית . לונדון מיטיב לתאר אותם,את תרומתם הגדולה והיחודית והחלוצית לרדיו ואח"כ לטלוויזיה הישראלית –חלוצים אמיתיים בתחומם-כל אחד ע"פ דרכו ,מעלותיו וחסרונותיו. לונדון היה שותף לעיצוב יומני החדשות של הרדיו ("בחצי היום", "היום" הזה" ),שעד היום משודרים אומנם בגלגול מתקדם וקצת שונה אך הבסיס הראשוני נוצר אי שם באמצע שנות השישים של המאה הקודמת ולירון לונדון היה תפקיד מרכזי בעיצובם."אם אשאל מהי תרומתי החשובה ביותר לתקשורת,אשיב כי זו כהונתי קצרת הימים כשותף לעיצובו דל נוסח "היום הזה",וכיוון שאיש אינו טורח לשאול את פי,הריני מכריז על-כך בקול גדול: במשך יותר מחמישים שנה בתקשורת,שותף לרבות מן התמורות שחלו בה, לא תרמתי לה תרומה חשובה יותר מזו". (ע'מ.205). 

       לונדון אומנם היה בין מייסדי "היום הזה" אך כשהפך למנהל היומן נוכח כעבור זמן קצר כי הוא אולי איש תקשורת ועיתונאי מוכשר מאד אך מנהל פחות מוצלח בלשון המעטה.  "... להפתעתי הגמורה התברר לי שחבריי במערכת "היום הזה" אינם רוצים בי כמנהיגם. בשיחת טנדו הסביר לי יצחק רועה כי קוצר רוחי מעיק עליהם "יש לך אופי של רודן". דימויי  העצמי היה הפוך: חשבתי שאני אדם קשוב וסבלן,דמוקרט מטבע בריאתי."כשאתה מנהל ישיבה החברים נלחצים כאילו שהם עומדים בפני בית משפט... יש מישהו ראוי ממני ?" יצחק התפתל עד שאמר:"כמעט כל אחד אחר".... הוכיתי בתדהמה ובו ביום הודעתי על התפטרותי." (ע'מ.222).   עוד לפני כן גילה לונדון את כישוריו המנהלתיים הלא גבוהים. לונדון נקרא לנהל את מסע הפרסום של המועמד לעירית ירושלים טדי קולק(אני מניח שלא רבים ידעו זאת)."התבקשתי להצטרף לתועמלנים במטה טדי קולק ונעניתי.נעתרתי מפני שהפניה החניפה לי ומפני שההרפתקה קרצה לי..." (ע'מ.216). לונדון היה אחראי על הגימיקים במסע הפרסומות של קולק –"רוקנתי את חנויות הוורדים בעיר וחילקתי אותם ברחוב עם הפתק "טדי יפריח גינות",חילקתי עפרונות ובראשם מטאטא קטן והבטחתי "טדי ינקה את העיר" ועוד...באותם הימים נחשבו שטיקים עלובים שכאלה לתכסיסי תעמולה נועזים". (ע'מ.217). טדי קולק ניצח את יריבו על חוט השערה ובתמורה, כנהוג קולק רצה לצ'פר את מי שעזר לו קמפיין הבחירות המוצלח ומינה את לונדון הצעיר למנהל תיאטרון החאן הירושלמי. עיקר תפקידו שלמנהל התיאטרון הי ה לגייס תרומות ולונדון גילה שלא להפתעתו שהוא גרוע מאד בלהתחנף לתורמים עשירים ופרש כעבור כמה חודשים מניהול תיאטרון החאן וחזר לעסוק בעיתונות.

       בהמשך השנים לונדון עבר מהרדיו לטלוויזיה הישראלית שהייתה אז בחיתוליה ויצר מ"מוחו הקודח" עשרות תכניות מקוריות שלונדון מפרט בכל פרק ופרק.כמה מהם: "עלי כותרת","דילמה","טנדו","סוף ציטוט","מסיבת גן","מה זה מוזה" (בטלוויזיה החינוכית)עשרות סדרות כמו "השמן עם הסוני",לונדון פינת בן יהודה"   ועוד ועוד ועוד. מומלץ מאד לקרוא  !

        אזכיר בקצרה אפיזודה אחת מפורסמת מהתכנית המיתולוגית "טנדו". באחת מהתכניות לונדון אירח את הזמר המזרחי שכוכבו דרך אז ניסים סרוסי. לונדון מתייחס בפרק מיוחד לראיון המיתולוגי עם סרוסי. " בזמן שהותי בפריז הקשבתי לתכנית רדיו מיתולוגית עם המנחה הידוע ז'אק שנסל. פעם שמעתי אותו שואל את הזמר המפורסם שארל אזנבור שאלה בזו הלשון "אתה איש זעיר,בעל לסת בולטת וקול קטן וצרוד. מה עשה אותך לאמן כה גדול?" הכוכב השיב קצרות: דווקא משום כך!"... בתכנית שלי הצגתי לניסים סרוסי שאלה בנוסח זהה" (ע'מ.272) לונדון,אולי מחמת הבושה לא מצטט את השאלה שלו שהפכה מאז לקאלט "אתה לא מטר שמונים ואין לך פני מלאך אז איך אתה מסביר את ההערצה אליך "? לונדון טוען כי הטענה שלו לסרוסי הייתה בכלל  לרמה הלא גבה של העברית בשירים של סרוסי –"הבעת פניי לא הסתירה את דעתי,כי השיר ("אמא" פגום מכל בחינה ובעיקר מבחינה לשונית. בתמימותי חשבתי שאפילו המחבר עשוי להודות כי כתב את שירו כלאחר יד וכי מותר לי להתייחס ליצירתו הנלוזה של אמן שנולד בצפון אפריקה ממש כפי שאני מתייחס ליצירתו המחורבנת של אמן אשר הוריו נולדו באירופה".(שם).  אבל מיד מתברר שלונדון לא תמים כל-כך-"אחרי שיצאנו מהאולפן נתקפתי בהרגשה לא נוחה.שאלתי את ניסים אם נפגע אך הוא היה בטוח וזחוח.גם מפיקת התכנית ג'ודי לוץ ענתה לי כי הכל בסדר . התברר שטעיתי! קיבלתי כאלף מכתבי תגובה רובם זועמים"!(ע'מ.273). ולונדון הלא תמים מסכם את הראיון המיתולוגי העגום מבחינתו שבעקבותיו סרוסי חש מבוייש ומושפל ונאלץ לעדותו לעזוב את הארץ-"...סרוסי נשמר בזיכרון הקולקטיבי כסמלו של המזרחי המבוזה,נציגה של תרבות עשירה שדוכאה על ידי הממסד האשכנזי וחלוץ מהפכת הזמר המזרחי ואילו אני,,בגלל ראיון שנמשך כרבע שעה,נחקקתי בתודעתם של רבים כנציגה של האשכנזיות העריצה והיהירה".(ע'מ.272).

             לונדון המשיך לעבוד ברשות השידור , הרבה להתעמת בעיקר על רקע וויכוחים פוליטיים עם מנכ"ל הרשות יוסף טומי לפיד, אח"כ בימי המנכ"ל אורי פורת קיבל על עצמו לנהל את מחלקת הדרמה ושם נוכח סופית כי כישורי הניהול שלו, יכלתו לגייס כספים ולהילחם בממסד הבירוקרטי המנוון של רשות השידור מוגבל ולונדון החליט לפרוש סופית מרשות השידור ביתו המקצועי עשרות שנים. עוד באותו יום קיבל הצעת עבודה מעורכו המיתולוגי של "ידיעות אחרונות" לעבוד בעיתון. לונדון עבד ב"עיתון של המדינה" כשמונה עשרה שנים "במהלכן שוטטתי בארץ וחיברתי כתבות רחבות יריעה למוסף,ערכתי ראיונות עם פוליטיקאים ואמנים,כתבתי רשימות פובליציסטיות,נמניתי עם כותבי מאמרי המערכת בעיתון,מדי פעם דילגתי לעמודי הספרות,הייתי מבקר מסעדות... רבבות מילים כתבתי ואיני מסוגל להעריך את טיב חיבוריי...ברור לי שאיני נמנה עם עיתונאי הדפוס הבודדים שכתיבתם טלטלה את הציבור,היטיבה עם החברה הישראלית או יצרה נוסח שאחרים אימצוהו." (ע'מ.292).אחרי שמונה עשרה שנים קיבל לונדון מכתב רשמי מהנהלת כוח האדם של ה"עיתון של המדינה" ובו הודעה על צאתו לגמלאות "ללא דברי פרידה כמקובל". עדיין לונדון לבקשת עורכי העיתון כותב מדי שבוע רשימה אחת לעמוד הדעות של העיתון.

             לא אלמן ישראל ולונדון הצטרף לאחת מזכייניות שזכו במכרז של ערוץ 2 שהחל לפעול במחצית הראשונה של שנות התשעים של המאה הקודמת בעיקר בזכות היכרותו עם נשיא החברה-חברת "קשת" אלכס גלעדי עוד כשהלה היה עיתונאי ספורט זוטר בערוץ הראשון לפני שפרץ והפך למפיק בכיר ברשתות הטלוויזיה המובילות בארה"ב. לונדון כיכב על המסך של "קשת" במשך שמונה שנים. "שמונה שנות עבודתי ב"קשת" היו הפוריות בשנים. ייצרתי הרה סרטי מסע בארצות טרופיות רחוקות,סדרות של סרטים תיעודיים,כמה סדרות של תכניות שיח,הנחיתי תכניות אקטואליה וערכתי סרטים תיעודיים...היו הצלחות אחדות וגם כישלונות חרוצים "(ע'מ.316).ולונדון מפרט את חלקם בכמה פרקים מעניינים.

                לפני שנמשיך את מסעו של לונדון בתקשורת הישראלית אני חייב להתייחס לכישלון אחד חרוץ של לונדון שלא ידעתי עליו ובדיעבד מתברר ככישלון קולוסאלי וחבל. לונדון התגורר בצפון ת"א בשכנות לסאטירקן הגאון אפרים קישון.  קישון לדעתי הצנועה הוא גאון אדיר אשר אלפי הפיליטונים שכתב, בין שאר תחומי יצירתו הענפה הם גאוניים ואקטואליים גם היום ,חמישים ושיים שנה אחרי שנכתבו! כמו צייר מחונן שצייר ביד אומן רגישה ותמציתית תמונה מורכבת שכל המתבונן בה ,גם עשרות ומאות שנים אחרי שצויירה, מתפעל ממנה ,כך גם הפיליטונים של אפרים קישון, רובם משעשעים ואקטואליים עד עצם היום הזה-הם משרטטים תמונה בהירה ומצחיקה של אומן גאון המספר לכולם בשפה שווה ומשעשעת מצבים שונים בחיי החברה, המדינה אך גם החיי הפרט הישראלי. הם כתובים ביד אומן גאון לא רק בצורה קולעת ומשעשעת ובהירה ומצחיקה ונוקבת באבחון שלה אלא גם באכפתיות רבה, בהזדהות עם המצב המתואר וגם בכאב של אדם אוהב! הדמויות שבנה כמו הסרטים שביים כמובן "ארבניקא", ה"שוטר אזולאי" " תעלת בלאומליך" –היצירות היותר ידועות כמו הסאטירות הרבות שכתב משרטטות את דמותה של החברה הישראלית, המדינה, הצביעות העולמית, סיפור האזרח הישראלי הקטן הנאבק בבירוקרטיה  הנוראית –סאטירות של צחוק וגם דמע גאוניות שמרתק ,משעשע ואקטואלי עד עצם היום הזה לקרוא אותם וזהו מבחנו של יצירה אומנותית כמו גם יצירה ומחקר מדעי-חשיבותו ,נכונותו והצגתו והאקטואליות שלו שם שנים רבות אחרי שנוצר. הביוגרפיה של קישון-היותו פליט שואה שניצל בעור שיניו מהתופת באירופה, עלה לארץ וכאן למרות ששפת אימו לא הייתה עבירת ועד סוף ימיו סימן ההיכר שלו היה שיבור במבטא הונגרי כבד מאד,הצלחתו הפנומנאלית למרות כל זאת בארץ ובעולם הייתה צריכה לסקרן ולהיחקר ולהיכתב. אגב, חבל מאד שאין מישהו/או מישהם שיעודדו את הפצת ספריו של קישון שכאמור הם אקטואליים, משעשעים אך גם מעוררים מחשבה עד עצם היום הזה!     בכל מקרה,התברר לי,לא ידעתי כי קישון בחר בירון לונדון לכתוב את הביוגרפיה שלו. לכאורה הייתה צריכה זו להיות ביוגרפיה מרתקת על האיש המאוד מיוחד הזה! ע"פ עדותו ל לונדון, שרה, אשתו של קישון, שהיתה בידידות עם נירה, רעייתו של לונדון היא שהציעה לקישון להיעזר בלונדון לכתוב את הביוגרפיה של הסאטיריקן המפורסם. עשרה ימים (בלבד זמן מועט מאד לדעתי) ישבו הזוג לונדון והזוג קישון בביתו המפואר של קישון בעיירה השוויצרית אפנצל שם התגורר קישון בשנותיו האחרונות. לונדון וקישון כתבו במשותף את האוטוביוגרפי שהייתה אמורה להיות הצלחה גדולה אך נחלה כישלון אדיר בא ובחו"ל –פספוס אדיר לדעתי בניסיון לההבין את מסתרי נפשו של קישון האגדי.  לונדון מאשים את קישון בכישלון! "במהלך העבודה לא הופתעתי לגלות ששפתו העברית דלה ומאומצת. ...שנים רבות קודם לכן, בשובנו במונית מירושלים מראיון משותף הערתי לקישון על דלות שפתו. קישון התקומם והתגאה בעושר מילונו העברי... מילון עשיר הוא לא שפה !   שיחותינו הניבו כאלף עמודי דפוס. עבדתי בפרך כדי לפענח את סיפוריו השבורים שנעדר מהן שמץ של תבונה עצמית. טיעוניו בענייני חברה, תרבות ופוליטיקה היו כה מגושמים, עד שנאלצתי לשער מה היה בכוונתו לומר והוספתי דברים אשר ניחשתי כי עשוי היה לומר,לו רק ידע לארגן את מחשבותיו ולבטאן כהלכה".(ע'מ. 302).   עושה רושם שלונדון,תולעת ספרים אמיתי לא קרא ולו חלק הפיליטונים של קישון-אומן התיאור התמציתי המשורטט ביד אומן גאון אמיתי ! לונדון מודה כי בארץ הספר המשותף שלהם היה "רב מכר צנוע" ובמרכז אירופה "הארצות אשר כה הוקירוהו,כמעט שלא זכה בתשומת לב...הן מפני שלא התחדש והן שמלכתחילה נקשרה הצלחתם של ספריו ומחזותיו בדימויה של מדינת ישראל ובמהלך השנים פג קסמה של מדינת היהודים" מאבחן לונדון (ע'מ. 302)- באוזני נשמע קצת כמו "הרצפה עקומה"! קישון טען באוזני לונדון כי בעתיד יחשב לסופר חשוב-"אם צדק בניבוי...יהיה אפרים הסופר החשוב היחיד המוכר לי שכמעט לא קרא ספרים. את הגוף העיקרי של ידיעותיו צבר בגיל צעיר, ואחר-כך הפסיק לצבור ידע" (ע'מ.303).  "הצורך שלו בתהילה " מאבחן ירון לונדון," היה גלוי עד כדי מבוכה והשפלה.הוא היה מוכן לנסוע לקצווי תבל כדי לקבל איזה אות הוקרה מטעמם של אישים ומוסדות חסרי ערך....פעמים רבות דיברתי איתו על הסבל שמסיבה לו תאוות הכבוד אבל הוא חשב שאיני מבין את החוקים המניעים את העולם ... תחילה חשב שאני מתחסד ואחר כך הכעיסה אותו העובדה שאני כמעט משוחרר ממחלת הנפש המשעבדת אותו".(שם).פלא שלונדון נכשל בפיענוח דמותו של אפרים קישון אם כך התייחס אליו ואל דמותו ? "לא שמעתי ממנו כמעט שום פרט על הוריו-ברור לי ששנא את אביו וקינא בו.על יחסו לאמו איני יודע דבר"(ע'מ. 304). לונדון שמתגאה כמעט בכל פרק של ספרו על הסקרנות הטבעית שהוא ניחן בה, וכיצד יצר תכניות טלוויזיה רבות ומוצלחות בזכות תכונה חשובה והכרחית לעיתונאי טוב, נרדם בשמירה בניסיון לפענח את דמותו של קישון?  "ספרנו המשותף של אפרים קישון ושלי הוא הספר הוא הספר היחיד שכתבתי עד לכתיבתו של זה אשר לפניכם " (ע'מ.305). ואולי זו עוד סיבה לכישלונו של הספר שהחיה אמור להיות סיפורו האוטוביוגרפי של אחד היוצרים הענקיים שהיו בעם היהודי שנות תקומתו! הכישלון כאן הוא של לונדון וחבל מאד! אולם מותר גם לעיתונאי ולאיש תקשורת בכיר להיכשל ! חבל שבמקרה הזה כבר לא תהיה הזדמנות לתקן את הכישלון-אלי בגלגול הבא...

     

           למעלה מעשור לונדון ועד לפני כחצי שנה יחד עם  שותפו המנוח מוטי קירשנבאום (ספרו של לונדון יצא לאור קצת למעלה משנה לפני פטירתו של קירשנבאום)מגיש לונדון תכנית מיוחדת בערוץ 10 "לונדון את קירשנבאום". לונדון ,בפרק האחרון בספרו כותב כיצד, באורך מקרי למדי נוצרה התכנית המיוחדת הזו ,ועומד על השווה והשונה בינו לבין קירשנבאום "מוטי הוא אדם מעשי ולוחמני,חשדן ודרוך ואילו אני לא מזהה אויבים עד שהם חובטים באפי וגם אז אני עשוי ללמד עליהם סנגוריה ולמצוא הצדקה למעשיהם. הוא איש רעים להתרועע,קשוב להלכי הרוח בציבור ומחזיק ברשת ענפה של היכרויות מועילות ואילו אני, קשריי החברתיים הם כשל דוב מערות, ואת חבריי אני יכול לספור על אצבע אחת,. אני חף מרומנטיקה ומתעב נוסטלגיה ואילו הוא אדם רומנטי המרסן את רגשותיו בעזרת אירוניה מושחזת ...הוא מנהיג מנעוריו ...ואני כפי שלמדתם מניסיונותיי הכושלים,לא מסוגל לארגן דבר ולא רוצה לאכוף על איש את רצוני" (ע'מ.339,340) וכו. וכו.

            וכיצד ולמה התגלגל ירון לונדון מערוץ 2("מהזכיינית "קשת" ) לערוץ 10? הסיפור שלו שלונדון לא מספר בשלמותו ומחסיר בכוונת מכוון פרט חשוב יכול ללמד אותנו למה "קשת" מצליחה כלכלית וערוץ 10 עמד ולא פעם אחת בפני סכנת סגירה בשל בעיות כלכליות וניהול עסקי פרוע וחסר אחריות,פזרני ומנותק מהמציאות . "אחרי עשור בערוץ 2 חשתי כי קרב היום שבו אקרא למשרדו של אבי ניר(מנכ"ל "קשת מ.ר.) והאיש האדיב יסביר לי כי שכרי כמגיש תכנית הבוקר אינו הולם את תרומתי הצנועה לבית העסק.התכוננתי להקדימו ולפרוש והנה פנו אלי מהערוץ המסחרי החדש והציעו לי לערוך ולהגיש מגזין אקטואליה... הודעתי על כך לאבי ניר וגרונו לא נשנק מדמעות..." (ע'מ.334). לונדון לא מפרט את שכרו בערוץ 2 וכמובן לא את שכרו בערוץ 10 אולם בזמנו ,כאשר ערוץ 10 היה על סף קריסה כלכלית פורסם כי אדון לונדון (וגם מוטי קירשנבאום המנוח) מרוויחים עבור הגשת תכניתם השבועית המעניינת מאד לטעמי אך בעלת רייטינג לא גבה, כ-140000 ₪ (במילים מאה וארבעים אלף ₪ ) כל אחד !!! פורסם אז כי הנהלת ערוץ 10 פנתה לכל אחד מהם ודרשה ,לאור צבו הכלכלי העגום של הערוץ והעובדה שתכניתם  המשודרת שעה אחת ביום בשעות         

    אחה"צ המאוחרות, לא בדיוק בשעות צפיית השיא, לקצץ במשכורתם אך הם סרבו! יתכן כי במו"מ חשאי בין השניים לבין הנהלת הערוץ הם כן הסכימו לקצץ אחוז קטן משכרם כך פורסם. בחישוב שנתי עלות שכרו של ירון לונדון מגיע לקרוב למיליון ושבע מאות אלף ₪-ומה ללונדון כי ילין למשל על עלות שכרם של מנהלי בנקים שעובדים קצת יותר שעות ממר לונדון והאחריות על כתפם רבה יותר?   בהקשר אחר לונדון כותב כי "כך קורה שהטלוויזיה,המכשיר שהיה אפשר לנצלו כדי לסייע בטיפוחם של אזרחים בעלי שכל וטעם,התגייסה למען הרחבתו של הפער החברתי.בטלוויזיה הוחלפה רודנותה של הפוליטיקה בדמוקרטיה של הממון ומתברר כי גם זו רודנות ואפילו מסוכנת יותר." (ע'מ. 298). לונדון צודק אבל על שכמותו נאמר "תראו מי שמדבר" או בעברית יפה אפשר לצטט את חז"לינו לאמור "טול קורה מבין עיניך!"   ואולי בכל זאת, ירון לונדון כפי שהוא מעיד על עצמו, "השתניתי ועודני כשהייתי" (ציטוט מכתובת על המצבה של המתמטיקאי השוייצי ז'אק ברנולי,ציטוט שלונדון הדפיס בעמוד הראשון של ספרו.

     

                   בפרק האחרון של ספרו כאשר הוא כותב בהרחבה על שותפו להגשת התכנית המיתולוגית ,לונדון לא מזכיר ולו ברמז כי קירשנבאום הוא חתן פרס ישראל לתקשורת (על בימוי התכנית הסאטירית המיתולוגית "ניקוי ראש"). האם יש בו גם קצת קנאה על-כך? האם גם לונדון, למרות מה שכתב בזלזול על אפרים קישון "רודף תהילה בכול מחיר" גם כן קצת אולי קצת רוצה לזכות בהכרה ממסדית  המכובדת ביותר על פועלו רב השנים העשיר והמגוון בתקשורת הישראלית ? "אם אשאל מהי תרומתי החשובה ביותר לתקשורת אשיב....וכיוון שאיש לא שואל..."(ע'מ.205). אז אם איש  לא שואל, נדמה לי שירון לונדון רוצה לזעוק בקול גדול "גם אני עשיתי והנחתי אבן פינה חשובה והיסטורית בתקשורת הישראלית ומגיע  לי לעמוד באותה שורת מכובדים שהמדינה הכירה בתרומתם היחודית לתקשורת הישראלית כמו חיים יבין ומוטי קירשנבאום"-נדמה לי שבין השאר,זוהי הקריאה העולה מן הספר? היש מי שישמע?

     הספר המרתק הזה הכתוב בצורה בהירה מאד שיטתית ועקבית,בשפה עברית גבה כיאה לקנאי לשפה העברית התקנית ירון לונדון הוא ספר חובה למי שרוצה ללמוד על התפתחות ההיסטורית של התקשורת הישראלית אחרי הקמת המדינה, ,אבל גם למי שרוצה לדעת על שורשיו ההיסטוריים ועל פועלו של "ירון לונדון" שהפך מזמן למותג תקשורתי במובן החיובי ביותר של המילה  (והפוך לחלוטין מהמושג הזול,הפופוליסטי ובעל התהילה הרגעית מאחורי המונח "סלבס" תקשורתי"). כמובן שעל הקורא לזכור שלונדון פורש את התמונה מנקודת ראותו כפי שנוא עצמו מעיד, לא מגלה או יותר נכון מסתיר במכוון נושאים אישיים/משפחתיים כואבים ולא רק (כפי שהוא עצמו מעיד) וגם בנושאים אחרים צריך לדעת את כל התמונה ועדיין, זהו ספר מרתק ומעניין ביותר !

             ומה יותר ראוי לסיכום התובנות האישיות שלי על ספרו האוטוביוגרפי של ירון לונדון מאשר הסברו שלו מדוע בחר את השם "לו הייתי פיראט" לספרו,כשמו של אחד מפזמוניו הידועים: " יכולתי לחשוב על שמות רבים שכולם מתחלים במילים "לו הייתי",כי הרי אימי הנחילה לי את השאיפה לגדולה ,אלא שאת המטרה לא סימנה ובכוחות עצמי לא מצאתיה. תמונת הספינה ומפרשיה עצומי הבטן,גולשת מאין לא ידוע אל אין לא ידוע,היא הכמיהה הזו,כמיהתי לגלות ולכבוש ולהגדיל עשות,אבל הספינה תועה,הנווט מכזב ומשאת הנפש נועדה שלא להתגשם"(ע'מ. 198).    לא מעט אנשים היו מוכנים ,למרות מה שירון לונדון מעיד על עצמו, להגיע, ולכבוש את  ההישגים ,לפחות בתחום המקצועי שירון לונדון הגיע אליהם בעמל קשה, בשכל חריף,בידע ספרותי,תרבותי ובכלל, עצום, ביצירתיות ובכושר המצאה והתחדשות מחזורית בכל פעם מחדש ועוד כוחו במותניו ! על כך אולי בספר ההמשך עוד כמה שנים...

            

     

      

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נהג מונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין