כותרות TheMarker >
    ';

    ביקורת: "האנטומיה של גריי", פרק 263

    0 תגובות   יום ראשון, 24/4/16, 11:23

    אחרי רצף של פרקים די ממוצעים (במובן החיובי) שהציגו שיפור ניכר בסדרה, ובמיוחד לקראת סוף העונה, חזיתי איזושהי נפילה, אבל בכל ליבי לא הפסקתי להתפלל שאמשיך להנות ולא אתאכזב, ושיהיו אפילו פרקים מעט יותר ממוצעים. אז לא הייתה נפילה, ותפילותיי נענו בפרק שהוא לא סתם מעט יותר ממוצע, הוא הרבה הרבה הרבה יותר ממוצע.

     

    ''

     

    במרכז עלילת הפרק עומדים בן וביילי. כאשר בבית החולים מופעל "קוד וורוד" המודיע על חטיפה אפשרית של מטופל, כל הדלתות והמעליות ננעלות אוטומטית. בן נמצא במסדרון עם הריונית שנפצעה בתאונת דרכים כשהיא זקוקה לניתוח קיסרי מידי שמא גם היא וגם התינוק ימותו, אך המעלית לא מגיעה ומצבה מחמיר. במה שמצטייר כ"חוסר אונים", בן פותח את המטופלת במסדרון, אם כי בדיוק ברגע זה הקוד הוורוד מתבטל והמצב חוזר לשגרה.

    הפתיחה שהציגה את הסיבה שבגללה הופעל הקוד הוורוד הייתה מיותרת והוקרצה משום מקום, אם כי אני יכול להבין את הצורך העלילתי בה. מיד אז, מתחיל לו כל האקשן, והמתח עולה מדקה לדקה ובונה את עצמו בצורה מצוינת. מעשיו של בן גורמים זעזוע, אך עולה הרצון המאד חזק להאמין כי הוא עשה את מה שהוא היה חייב לעשות.

     

    העלילה נמשכת, והמטופלת הפתוחה נשלחת לניתוח חירום וכך גם הילד. בסופו של דבר, לאחר אינספור ניסיונות, גם האם וגם הילד מוצאים את מותם על שולחן הניתוחים. ביילי נחרדת מהמצב, ובניסיון לבדוק אם בן אכן היה במצב של חוסר אונים, היא עוברת בין כל הרופאים והמתמחים שהתקשרו כך או כך לעניין, ושומעת את חלקם בסיפור.

    העלילה מצליחה להמשיך את הפתיחה הלא רעה שלה, ואף להשתפר ממנה בעזרת יצירת מתח מורט עצבים. מוות האם והילד גורמים לזעזוע רב ומאלצים את ביילי לבחור אם לתמוך בבן או לא, כשהיא יוצאת במסע מרגש להוכיח שהוא אכן היה במצב של חוסר אונים.

     

    הסיפור מסרב להיגמר, ולמרות שהחקירה של ביילי הוכיחה כי בן אכן היה במצב של חוסר אונים ועשה את מה שהיה חייב, ועל פי התמיכה לה הוא זוכה מכל הרופאים, היא מסרבת להאמין כי הוא עשה את שעשה מ"רצון טוב" ומחליטה לצפות בכל מה שקרה כפי שקרה, ממצלמות האבטחה.

    ביילי מצליחה לרגש בצורה יוצאת דופן, וניתן להתחבר אליה תוך שניות בזכות משחק מעולה. היא עומדת באמצע קרע שמאלץ אותה לבחור בין להאמין לבן ובן ללא להאמין לו, וזה אחד הדברים היותר מרגשים שנראו לאחרונה על המסך.

     

    טוויסט גדול מגיע לעלילה, ולמרות הסיפור שמצייר את המקרה כחוסר אונים ומציג את בן כמי שעשה את מה שהיה חייב, המצלמות של ביילי מוכיחות אחרת, ונראה כי שנייה לפני שבן פתח את המטופלת, המעלית נפתחה והוא אפילו הביט בה, ובכל זאת החליט לפתוח אותה במסדרון. בן מתנער ומתכחש, אך ביילי מציגה לו את ההוכחות בתקיפות, אך הוא מתעצבן, צועק עליה ועוזב את המקום בעצבים.

    זה השיא של העלילה, השיא של הריגוש והשיא של המתח. אחרי שהתחברנו לבן כחסר אונים במשך כל הפרק ובאמת רצינו להוכיח את חפותו, מגיע הטוויסט שמצליח לזעזע ולבלבל לא מעט. הדיאלוג בו ביילי מציגה לבן את צילומי האבטחה הוא הדבר המרגש ביותר שנראה על המסך בחודשים האחרונים, והסוף שלו בהחלט מצליח להעלות כמה דמעות.

     

    הסיפור נגמר במעט סימן שאלה, ובהחלט מצליח להשאיר את הצופה במתח מורט עצבים מבלבל, ועם רגש אינסופי שלא יכול להפסיק לצוף.

     

    ''

     

    ההתייחסות לפרק הזה מגיעה כנקודות, חיובית ושליליות. מזל שחיוביות יש חמש ושליליות רק אחת.

     

    הנקודה החיובית הראשונה בפרק: יש רק עלילה אחת. אין איזשהו עומס של עלילות וקשתות סיפור, ואנחנו מקבלים עלילה אחת לפרק אחד, בלי כל מיני שטויות שנכנסות לצד.

     

    הנקודה החיובית השנייה בפרק: העלילה עצמה, התסריט. העלילה מציגה את הבעייתיות שתמיד ידענו שיש לבן, ועושה את זה בצורה מצוינת עם סיפור מעולה שמרגש על כל רבדיו. הכתיבה הכל כך חזקה, שמציגה לנו את המקרה דרך פלאשבקים באיטיות ובנינוחות, מלאה בדיאלוגים כתובים היטב ומאד מרגשים.

     

    הנקודה החיובית השלישית בפרק: הבימוי, המשחק. תודות לעבודת בימוי מצוינת, העלילה מצליחה לעבור בצורה מעולה, והיא משוחקת בצורה יוצאת דופן (לא ספרתי דמות אחת שבוצעה רע). המשחק המעולה של ג'ייסון ווינסטון כבן מצליח לרגש ונותן לנו להתחבר אליו במהירות, וכך גם המשחק של צ'נדרה וילסון כביילי.

     

    הנקודה החיובית הרביעית בפרק: "מלחמת אזרחים". בדיוק כמו הסרט שיגיע בקרוב לאקרנים ("קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים"), גם כאן הדמויות מתחלקות לשני צדדים: אלו התומכים בבן ומבינים את שעשה כחוסר אונים, ואלו שלא. העלילה מאלצת אותך לבחור צד, ובן וביילי הנמצאים במרכז מופרדים וקרע גדול של אמון וביטחון זה בזו נוצר בניהם.

     

    הנקודה החיובית החמישית בפרק: הסיום. כל פרק בסדרת טלוויזיה אמור להשאיר אותך במתח כזה או אחר בסופו כדי לוודא שתחזור גם בשבוע הבא, ו"האנטומיה של גריי" היא הסדרה שיודעת לעשות זאת בצורה הטובה ביותר מכל סדרה אחרת. הסיום הספציפי לפרק הזה מצליח למתוח כמו שאף אחד מקודמיו לא עשה, והמקום שלי בפרק הבא כבר הובטח.

     

    הנקודה השלילית הראשונה והאחרונה בפרק: העלילה ותשומת הלב לבן וביילי מגיעים משום מקום. שלא תבינו לא נכון, אני מאד שמח שהוקדש להם פרק מלא, אבל אחרי שעונה שלמה התעלמה מהם כמעט ובכוונה, התמקדות פתאומית זה די מעצבן.

     

    ''

     

    זה ללא ספק פרק מעולה, מהטובים ביותר בעונה הזאת. התסריט מעולה, הבימוי מעולה והמשחק מעולה, מה עוד צריך יותר מזה? הפרק הזה מציג את הנוסחה המושלמת לדרמה שבועית, תוך כדי שאנחנו זוכים למתח מורט עצבים ולרגש מעלה דמעות.

     

    אבל..... כל בלון מתפוצץ בסוף, וכך גם זה. מיד אחרי הפרק הזה שודר אחד נוסף, שאיך נומר... "לא עמד ברף". אבל למי אכפת כשהפרק הזה כל כך טוב?!?

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה