כותרות TheMarker >
    ';

    נקודת מבט

    0

    נותנת ברוק - "The Paz Band" בבארבי

    4 תגובות   יום שני, 25/4/16, 00:57

    הדיעה הרווחת היא שניו-יורק יותר ג'אזיסטית ולוס אנג'לס יותר רוקיסטית. מה שמעלה אצלי את התהייה לאן לשייך את ההופעה של "The Paz Band". איפה הייתי רוצה למצוא את עצמי בהופעה כזו. אני מעדיף בניו-יורק. במועדון אפל באיסט ווילג', חמש מדרגות מתחת לפני האדמה. מקום בו הסולנית מתאבדת על הבמה ומעיפה בסאונד חזק וצרחות את הקהל. הופעה שאי אפשר להישאר בה אדישים. חייבים לזוז במקום, להניע איברים ולמחוא כפיים. בסוף מצאתי עצמי בבארבי בתל אביב. מקום בו יש קיבוץ גלויות אך אין Subway לשום מקום.

     

    "The Paz Band" כשמה כן היא. הלהקה של גל דה פז. היא הסולנית וכל השאר ברקע. כל נגן תורם את חלקו והיא מרכז האנרגיה הבלתי נדלה של ההרכב הזה. ההופעה שהם מעמידים היא מקצועית ובלי פשרות. זה ניכר בסאונד החזק, בתאורה וכמובן כמובן במוזיקה. ממש כמו בניו-יורק או בלוס אנג'לס.

     

    ''

     

    Paz sings only in English. Which makes me wonder why?

     

    מסתבר שהיתה זו הופעת ההשקה לאלבום החדש, "Down The Rabbit Hole". אלבום שכולו שירים באנגלית. הקודם היה בעברית ועכשיו יצא אחד באנגלית. החלומות של גל דה פז עברו פאזה מעברית לאנגלית. מלוקאלי לבינלאומי. מבלוז לרוק. מנערה עם גיטרה, א לה ג'ון באאז, לרוקרית שחורכת את הבמה ונותנת את כל מה שיש לה, כאילו אין מחר.

     

    טוב, אי אפשר להגיד את זה במילים יפות, אבל להקות כמו אלה יש כמו זבל בארה"ב. מניו יורק במזרח ועד קליפורניה במערב יש אינספור חורים בהם להקות רוק קורעות את הבמה ואת האוזניים. וכככולם חולמים על הצלחה בינלאומית. זה כמובן לא גורע מהאיכויות של "The Paz Band".

     

    ''

     

    האלבום הראשון של פז שיצא ב 2010 נקרא "בלוז לחלום" וממרחק הזמן ניתן ללמוד על כברת הדרך ענקית אותה עברה בשש השנים האחרונות. השילה מעצמה משקל עודף והעלתה את הווליום ואת העוצמה (זה קצת לא יפה להתעסק במשקל אבל השינוי הוא כל כך דרסטי, שלבטח היתה לו השפעה כלשהי על המוזיקה, על האיכויות ועל ההקפדה).

     

    המשפט "כרטיסים שניתנים במתנה, לא בודקים ביוטיוב לפני" מאד רלוונטי עבורי. אני אוהב להיות מופתע. מקסימום אתאכזב, לא אסון גדול. ההופעה הזו היתה אחלה הפתעה!!! הבארבי היה מלא בצעירים שלא צריכים היו להכין גפילטע פיש לליל הסדר או לנקות את הבית לקראת בוא האורחים. הם האורחים שהדודות מחפשות עבורם/ן בני ובנות זוג.

     

    אז יש סצנת רוק בתל אביב. ועוד יותר מכך, האלבום עצמו הופק במימון המונים. שזה יפה. חשוב שהקהל יתרום כסף לפרויקטים שונים ויהיה אחראי לעוד לבנה בחומה שאחרים מנסים להרוס.

     

    ''

     

    לא פעם ולא פעמיים הבעתי את דעתי השלילית על אמנים ישראלים שבוחרים לשיר ולהופיע באנגלית. זה לא נראה לי שייך הקטע הזה של לעלות לבמה ולהגיד לקהל "וואו, תודה, איזה כייף להיות פה, מ ה   ק ו ר ה   ב א ר ב י ... הקטע הבא נקרא whatever its name is". לגבי "The Paz Band", אני לא יודע מה לחשוב. כאילו, היתה לה דמות בעברית ועכשיו יש לה דמות באנגלית, ואין קשר בין שתי הדמויות. בכל זאת, אני חושב שלהקה ישראלית צריכה להופיע עם חומר מקורי בעברית. הנה, כתבתי את זה שוב. זהו.

     

    חובבי רוק יכולים מאד בקלות להתחבר לשירים של גל, גם בשמיעה ראשונה. היא מחזיקה את ההופעה ואף אחד לא יכול עליה. יש לה את הנוכחות החזקה והממגנטת שכוכבות רוק גדולות מתברכות בה. כאחת שלא עברה דרך תוכניות ריאליטי מוזיקליות, היא היתה צריכה לכתת דרכה בדרכים ולקושש קהל מן הגורן ומן היקב. רוק בסגנון שהיא שרה זו פנייה לעולם הגדול. פה ושם יש ישראלים שמצליחים בעולם (אם כי אני לא מצליח להיזכר עכשיו באף רוקר/ית ישראלי שממלא אולמות בחו"ל). מי יודע, אולי גל דה פז תהיה האדל/כריסי היינד/אנני לנוקס הבאה.

     

    שיר אחד דווקא כן הכרתי וזה הקאבר שביצעה ל "Life on Mars", מחווה לדיוויד בואי. מאד אהבתי את הביצוע. בלי אמצע. עד הקצה. קטע וידיאו שצילמתי בפלאפון:

    ''

    https://youtu.be/1VQBKhSSQms


    גם הבלדה ששרה עם המפוחיסטית (יש מילה כזו בעברית, או רק "נגנת המפוחית"?) אופיר ונטורה היתה נפלאה. יש למפוחית סאונד של זכרונות מבוב דילן וניל יאנג וזה הסתדר באופן מושלם עם שתיהן.

     

    ''

     

    על הבמה מצד ימין עמדו שני בחורים (שיסלחו לי שלא קלטתי את שמם) שתפקידם היה – קולות רקע. זה חידוש. הגדולים נעזרים בזמרות שחורות ומנוסות שיהיו עזר כנגדן. ליאונרד כהן הגיע לרמת גן עם שתיים. "הרולניג סטונז" הגיעו לפארק הירקון עם שתיים. וגל דה פז באה לבארבי עם שניים. זה קטע טוב. לא ראיתי את זה קודם בשום מקום (בעצם, בטוח היו ולא שמתי לב, נכון?).

    בנוסף עלו לשני קטעים הרכב שנקרא "Lucille Crew". חבר'ה ישראלים פלוס סולן אמריקאי פלוס פז ששרים/מנגנים היפ הופ. לא נפלתי. אף פעם לא התחברתי להיפ היפ, וגם הפעם לא.

     

    ''

     

    תודה לערן מקפה דה-מרקר על ההזמנה להופעה אנרגטית.  ציון 5 מתוך 5 בהחלט הולם את המעמד. יש לקוות שבהופעות הבאות תשולב מוזיקה גם בעברית.

    דודו ישורון

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/11/16 19:22:
      ראיתי אותה בעבר. יופי של הופעה.
        1/5/16 01:34:

      אחלה תמונות דודו. והקאוור לbowie יפה לה. אבל לא יעזור. הוא אין עליו. בכל אופן. העלמה. פעם כן שרה בעברית ואפילו עשתה את זה נפלא. הנה אחד שאני לפחות מאד אוהבת שלה 

       

      ''

        25/4/16 13:56:
      אין מה להוסיף על המילים המשבחות והמהללות שלך. נותר לי רק להסכים איתך.
        25/4/16 13:48:
      לא מכירה את ההרכב אבל זה נחמד כשמשווים לניל יאנג או דילן זה אומר שהשמים הם הגבול ויש לאן לשאוף. ואם נתת להם ציון טוב זה אומר שסיפקו את הסחורה וכנראה ולא היית צריך שום מרתף ניויורקי כי הבארבי היה מספיק טוב. אחפש אותם

      ארכיון

      פרופיל

      מסתכל סביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין