כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    זכרונות מהדיוות

    0 תגובות   יום ראשון, 29/5/16, 12:18

    עליס בליטנטל

    ביקורת "זכרונות" בתיאטרון רמת גן

     

    ''

     

    ''

    זכרונות מהדיוות

    כשהזמרות הנפלאות שכולן בוגרות בית צבי בעברן, מתכנסות יחד לערב של שירים ממחזות זמר אמריקנים, הקהל זוכה לקורטוב של נחת. תיאטרון רמת גן מתאים ככפפה להעלאת מחזמרים, וראוי להרבות בהם.

     

    הילה מערבי אלמוג, קרן הדר ורויטל זלצמן הן כמה מתוך שלל הזמרות-שחקניות שיצאו מבית צבי וכבר זוהרות בשמי הבמות שלנו, ומפעימות את לב הצופים בכל פעם שהן על הבמה. על הבמה הפעם מופיעות שש מתוך עשר המתחלפות ביניהן, מהסיבה שכולן עסוקות בהופעות בהצגות על גדולי הבמות. כך שבין כל אלה, ניתן לראות (אך לא בפעם שהיינו) את טל גינת המופלאה, שמוכרת מהשתתפותה בתחרות הזמר, ושיחקה כ"פאנטין" ב"עלובי החיים" בבית צבי (הפקה הטובה ביותר של מחזמר זה שראינו אי פעם, כולל הסרט); נועה גודל מהקאמרי, שאותה החליפה בערב שהיינו מיכל ברנד הכה מוכשרת; נעמה פרידמן כוכבת המחזור האחרון שכבר נקטפה לתיאטרון רפרטוארי, וסוד קיסמה הוא בשירי אדית פיאף שקורעים לך את הלב, ומתחלפת עם יונית טובי, בעלת אותם היכולות והדמיון לזמרת האגדית; דיקלה הדר שבנוסף ליכולת שירתה, היא סטנדאפיסטית וקומיקאית קורעת, ובה חזינו במופע הפעם; כינרת לימוני – השחקנית המרגשת והזמרת המחוננת שהפעם לא הופיעה, ומתחלפת עם דיקלה הדר;

     

    כל היפות והנעימות הללו, לא משנה מי יעלה בגורלכם לראות – כולן הן המיטב מתוצרת בית צבי, שכה מתמחה בבחירת מועמדים לבית ספרו שיהיו גם בעלי קול משובח... עידו רוזנברג, בוגר בית צבי לשעבר, מבכירי השחקנים הצעירים בתיאטרון הקאמרי (סיראנו) ובימאי מוכשר, ביים את המופע, שהפעם, שלא כרגיל, נתון בעיצוב הבמה כמו בסלון בית מגורים אמריקני מהודר, המותאם לפגישה של שש חברות, ושכל השירים שהן מעלות מהווים שרשרת של נגיעה ביחסי נשים-גברים, רומנטיקה ורגשות.

     

    יתכן שהבחירה בשירים שרובם שקטים, בתאורה שמותירה את רוב הבמה באפלולית, אך עם ספוט על הזמרות, קצת מפיגים את המתח, והיה דרוש תמהיל קצת יותר קצבי עבור היפות והקהל גם יחד. אך בחלק המסיים את המופע , הקהל זוכה לדובדבן שבעוגה: שירים ידועים, מוכרים, קצביים ומלהיבים, המוגשים בשילוב תנועות ריקוד מלהיבות שעיצב שחר פרץ המחונן, גם הוא בוגר בית צבי לשעבר.

     

    הקטעים המסכמים היו משהו שמותיר טעם של עוד, ולוואי ובית צבי היה מעלה עוד מחזמרים של אנדרו לויד וובר, ופחות משל סטיבן זונדהיים וכאלה שנוצרו בשנות החמישים בברודוויי. מעניין אם למרות שגרי בילו ז"ל לא העז להעלות את "ישו כוכב עליון" מטעמי רגישות לאוכלוסיה הדתית – מעניין אם מנהלי בית צבי הנוכחיים יחשבו על העלאת מחזר כה מוצלח זה, ויחדלו להיות פוליטקלי קורקט עם הדתיים...ויחשבו על העלאת מחזמר מהטובים ביותר במאה העשרים.

     

    השירים שמושמעים במופע "זכרונות", למען האמת, ברובם אינם מוכרים, ולכן הם בבחינת חוויה פחות מסעירה מאלה שהועלו בחלק האחרון של המופע. למען האמת, היותם של האחרונים מושמעים בשפת המקור, אנגלית, או שירה של אדית פיאף – בצרפתית,ריגשו ונעמו יותר לאוזן והיו מוכרים וחביבים יותר מאלה המתורגמים לעברית, ושאת המקור לא ראו ולא שמעו הצופים קודם לכן.

     

    לסיכום: התזמורת החיה שבירכתי הבמה היתה פנטסטית, בביצוע מושלם ומדויק להפליא, כשהחצוצרן מהווה את השיא שבהופעתם. עיצוב הבמה של אדם קלר, התלבושות המרהיבות והעשירות של אלעד דנון, הכוריאוגרפיה הנהדרת של שחר פרץ, והניהול המוסיקלי של אודי גרשוני היו כולם לעילא ולעילא. הזמרות כולן היו משובבות לב, ואין טוב מזה בערב קיץ חמים מאשר לבלות בתיאטרון רמת גן עם כאלו דיוות.

    צלם: יוסי צבקר.בתמונה התחתונה: רויטל זלצמן וכינרת לימוני.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל