כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    עפר רותם

    0 תגובות   יום שבת, 25/6/16, 18:06

    עליס בליטנטל

     

    ביקורת תערוכת עופר רותם במוזיאון ת"א

     

    ''

    עופר רותם מפתיע ומחדש

     

    ברגע הראשון אתה חושב שאלה צילומים. אך לא ולא. רישומי הגרפיט של עופר רותם מכים בצופה תדהמה: רישומי הנוף המדהימים ביופיים, טומנים בחובם שפע של פיות, שדונים ושאר יצורים, המתחבאים בין העלים והענפים, וחושפים עולם תת-מודע, סוריאליסטי מעין כמוהו של קסם מכשף.

     

    הפרס על שם חיים שיף לשנת 2015 בתחום הציור הפיגורטיבי הוענק בטקס רב רושם במוזיאון תל אביב מידי הבן, דובי שיף, לצייר עפר רותם.

     

    עפר רותם (1953) בוגר "בצלאל", חי בארה"ב מ-1982 עד 2010, שם הציג והוכר. לכן שמו אינו כה ידוע בישראל, אלא דווקא בניכר. אך פרס ע"ש חיים שיף שהוענק לו, בטקס המתקיים זו השנה התשיעית, מגלה לקהל שוחרי האמנות, שאמנים ישראלים אינם סתמיים. יש בתוכינו אמנים נדירים באיכותם, שיוצרים חידושים בתחום שנדמה כי אבד עליו הכלח. ורק הודות לאהבתו המתמשכת של חיים שיף ז"ל, שהיה מלונאי ידוע, איש אצ"ל וותיק, וחברו של מנחם בגין ז"ל, רק אהבתו הגדולה לציור הפיגורטיבי, הניעה את בנו דובי להקים קרן להענקת פרס מדי שנה לאמן מצטיין בתחום זה.

     

    כך לא יישכח זוכה הפרס ב-2014  ליאוניד בלקלב, שציוריו בעלי האופי הרוסי המובהק מהווים נקודת אור בעולם הציור הישראלי, וכן את כל האחרים. עפר רותם, אדם שקט וצנוע, לא כמרבית האמנים הישראלים שעושים רוח וזוכים להיזון חוזר ואהדה בתקשורת הודות לחבריהם.רותם הוא אמן אמיתי, עמלן רציני, שמשקיע בכל עבודה שלו את כל נשמתו ומיומנותו, ולא תוכל למצוא בהן רבב או משהו שאפשר לפסול. להיפך, רק להתפעל.

     

    כולם מכירים את רישומיו של א.ק. אשר, שנודע בסגנון ההטעיה של העין, כי בהם אתה רואה בנין בעל ארבע קומות מצד אחד, בעוד מצידו השני רק שלוש קומות – אך הפלא ופלא, כבמעשה קסם, הן מתחברות לאחת. אשר- הוא אחד הציירים הנודעים והאהובים בעולם. אולם למראה רישומיו של רותם, ניתן לומר שהם עוד יותר מפתיעים, מסקרנים ומרתקים מציורי אשר.

     

    נושא הפיות, השדונים והמפלצות הופיע ברובם של ציורי גדולי הציירים. למן הירונימוס בוש, ועד לצייר השוויצרי בן המאה השמונה עשרה הנרי פיוזלי, שבציוריו ממחזות שייקספיר, כמו חלום ליל קיץ, הופיעו הפיות, השדונים וכל יצורי הלילה, שהותירו רושם בלתי נמחה על הצופים. אצל רותם אין המראה כה פשוט וקל. כי היצורים הללו מוחבאים וממוזערים, ולעיתים נזקקים לזכוכית מגדלת (הצמודה לכמה מהם במוזיאון) כדי לזהות את הסודות החבויים בציורים. אני מכנה אותם ציורים, גם אם הם עשויים בגרפיט על ניר, כי אלו הן יצירות מופת מרהיבות, ואינן בגדר סקיצות הכנה לציורי צבע, כמקובל. אלא יצירות העומדות בפני עצמן.

     

    מלבד יצורי הלילה, משבץ רותם ביצירותיו גם דמויות מהתרבות הכללית – כמו דיוקנו של ווינסנט וואן גוך, לאחר שחתך את אוזנו; או דיוקן הדמות הנודעת מציורו של אדוארד מונק – הצעקה; פרצופים מטילי אימה המצוירים על עלה, שרק בהגדלה ניתן להבחין בהם ביתר קלות; ובכלל – יצורים דימיוניים העפים ומשתרגים בנופי היער שבתערוכה.

     

    אך אלה הם רק חלק מהתערוכה הגדולה והמרשימה. בקבוצה אחרת של עבודות מתמסר רותם לאהבתו לגשרים, לקשתות ולמיבנים קונסטרוקטיביים כמו תחנות רכבת בעולם כולו, במיוחד בגרמניה. המבט שלו כה שונה מהמקובל, ובחירתו במיקטעים אלה דווקא, היא שמעניקה לכל יצירה עומק ומבט מושכל, השונה מהמבט היומיומי אליו מורגלים בני האדם. לציור גשר הירקון, וסיפור ההיסטוריה שמאחוריו, מקדיש אוצר התערוכה, שהוא גם אוצר ראשי של מוזיאון תל אביבי ד"ר דורון לוריא, חלק ממאמרו המרתק בספר התערוכה. ספר, שראוי וכדאי לרכוש אותו, כי בו מצויים לצד הרישומים המלאים גם מקטעים מהציורים המוגדלים כך, שאפשר לראות בקלות ובבירור את כל הסודות הכמוסים ביצירה.

     

    גשר הירקון המוכר לכולם, הוקם בשלבים – בשתי תקופות שונות. וכך, נותר רווח בין שניהם, ורותם נישבה דווקא בקסם המראה שמתחת לגשר, ובמיוחד לקרן האור החודרת דרך הרווח, והמאירה את גשר הולכי הרגל שמתחת לגשר המכוניות, ומגיעה עד למי נחל הירקון. זו דוגמא טיפוסית למבטו הייחודי של רותם על נושאי ציוריו.

     

    החידוש שהוא מביא לציור הישראלי מצוי גם בציורי הנוף ההיפר-ריאליסטי, בהם משתקפים נופי החוץ דרך זכוכיות בנין אל תוכו, כך שהמראה הוא מלפנים ומאחור כאחד. אך מעבר לפיגורטיביות והדיוק המהמם, שנראה כמו היו אלה צילומים – משלב רותם בציוריו משהו אישי משלו: רטט אכספרסיוניסטי, חופשי יותר מהגיאומטריות של המיבנים, הודות למשחק קרני האור ההופכות מישרות, בעולם המציאות העליון, למעוגלות ופתלתלות במה שמתחתיו, והרטט שהן מכניסות לתמונה הוא התת מודע של הצייר עצמו: הרגישות, הרוך, עיגול הזוויות, וההומניות המצויים באמן. אלה הם החלקים היותר מרגשים שבתערוכה. כך ניתן לראות גם את דמות האשה, ”גילה”, שצוירה כשהיא עומדת בתוך בריכה, וקרני השמש המרצדות במים גורמות לתמונה להיות פתלתלה, כמו מעוותת, ומוליכה את העין למחוזות פנימיים בנפש.

     

    הרישום "גילה בבריכה" יונק את שורשיו מציורו של בוטיצ'לי (שאת תערוכתו ראינו בשבוע שעבר בלונדון בויקטוריה ואלברט מוזיאון) “הולדת וונוס". אם בוטיצ'לי, המחיש את המיתוס על הולדת וונוס מהים במבט פרונטלי , כשהיא ניצבת בתוך צדף ענק – הרי כאן הצייר מביט מלמעלה, וקולט את הדמות בזווית לא רגילה, מלוכסנת, כשאריחי ריצפת הבריכה וטיפות המים שבה הופכים למשהו אכספרסיוניסטי, ההיפך מהקונסטרוקטיבי הנוקשה שבעולם החיצון. באותו מעמד של פתיחת תערוכת רותם, הוכרז על הענקת הפרס ע"ש  שיף לציירת המחוננת פטמה שנאן מרע. למראה ציוריה שהוקרנו על המסך באותו ערב, ואותם ראיתי גם במייל - יש לצפות בכליון עיניים כשיוצגו בתערוכת היחיד שלה, אותה נוכל לראות בעוד שנה, כנהוג במוזיאון לגבי זוכי פרסי שיף.

     

    תערוכה מהממת, הזורה אור על אמן יוצר ומחדש, הממצק את מה שראינו בתערוכות בכל מוזיאוני לונדון כעת – שהציור הטוב לא מת, וכל מה שמלבדו - (כל הצילומים, הווידאו והמיצגים) - יכול להיות הצלחה רגעית או זמנית, אך הציור הטוב – לעולם עומד.  

     

    תערוכה שתקסום לכל המשפחה.

     

    שאפו למוזיאון תל אביב, לקרן חיים שיף ולצייר הזוכה, עפר רותם.

    צילום "גילה בבריכה" באדיבות מוזיאון תל אביב


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל