כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    אגדות מיערות וינה

    0 תגובות   יום שני, 11/7/16, 22:33

    עליס בליטנטל

     

    ביקורת הצגת " אגדות מיערות וינה" בסטודיו יורם לוינשטיין

    ''

    אגדות מיערות וינה – לכאורה

    אדן פון הורבאט זכה לתהילה עולמית במחזהו מ-1931 "אגדות מיערות וינה". סטודיו יורם לוינשטיין מעלה את הצגת בוגרי הסטודיו של השנה כ"רימייק" לעיבודה ותרגומה של דפנה זילברג, למקור שהיה עבודת הגמר שלה בבימוי ב 2013, ועלה באוניברסיטת תל אביב.

     

    אמנם המחזה הפעם עולה עם אותו תרגום ואותו עיבוד של דפנה זילברג, הרי בימויה של איה קפלן, שברזומה שלה קיימות הצגות משובחות ומוצלחות ביותר, הרי ההפקה החדשה בבימויה של קפלן זכתה לטאץ' שונה, וכל רוח המחזה קיבלה טויסט אחר.

     

    למרות שהבמה המעוצבת רק בקירות אולם הסטודיו שבשכונת התקווה, כשחלקי עצים לאורך הקירות מהווים את ההיגד של היער – וחרף המיעוט בשימוש באביזרים מלבד שרפרף או עגלת תינוק או שולחן עגול וכסאות – הרי העושר שמושקע בתלבושות הססגוניות, בנוצות בת היענה הלבנות לעיטור רקדניות המועדון, מרנין מאד את העין, ומהווה פיצוי לכל היתר.

     

    אמנם הסצינה הראשונה בה הגיבור, אלפרד, מתעמת עם אמו ועם סבתו במשכנות העוני שלהן, ותלבושותיהן הדלות כסחבות מעניקות את הרקע למצב הכלכלי הנוראי בו שרתה אוסטריה לאחר מלחמת העולם הראשונה – אך בהמשך, תאור החיים בוינה עצמה, בה המעמד העליון חי ללא דאגה, והנוכלים והנצלנים מוצאים את פרנסתם בהימורים ובמעשי נוכלות (מה שמזכיר את הנוכלים של ימינו, בכל העולם) - תאור זה שונה בתכלית.

     

    אלפרד(תום מרסייה, שאינו רק יפה אלא שחקן דרמטי משובח ורב הבעה) יודע כיצד להתחנחן לנשים ולדעת כיצד לחיות על חשבונן. מלבד פעם אחת, בה התאהב קלות בבתו היפה של "הקוסם" ישראל קוזינסקי – קוז'ו בפי ידידיו, ושחקן שמסובב את הצופים סביב אצבעו הקטנה.. אך הנערה, מריאן (ג'ייד דייכס וויקס, שנושאת על גבה את רוב הטרגדיה בהצגה בכשרון רב) מתאהבת בו נואשות, חרף היותה מאורסת כבר לאוסקר (אבי סרוסי), ונכנסת ממנו במכוון להריון. מה שלא היה לפי תכניתו של רודף הנשים, ולאחר זמן מה הוא נוטש אותה, וגורם לה להעביר את התינוק לבית אמו בכפר. מאריאן מגיעה לפת לחם, ועובדת כסטרפיזאית במועדון-בורדל ידוע. כשכל החבורה הוינאית מגיעה לאותו מועדון ונחשפת לחמוקיה של מריאן – נשבר בקירבה כל שמץ של רצון להמשיך ולחיות. למזלה, אוסקר סולח לה ומוכן לקבלה שוב ככלתו. אבי סרוסי מגלם אותו בכנות המירבית ונוגע ללב במונולוג האחרון שלו.

     

    בהפקה הקודמת, כשהסבתא זוממת ומביאה למותו של התינוק הבלתי רצוי על כולם מלבד אמו, היה זה החלק העמוק והמרשים ביותר ונוגע מאד ללב. משום מה, הפעם הוא הוזכר במשפט או שניים, ונטמע בין השירים בגרמנית כמו ֿ,לילי מארלן" ששרה מרלן דיטריך, או שירי הנאצים החדשים שצמחו בוינה על רקע הסדר החברתי הגרוע, ועלית היטלר לשלטון, שהיתה להם אמירה חזקה משלהם.

     

    דניאל דמידוב, מחמל הנפש, המשחק את אריך, עושה את המעבר מחיים לא מסודרים של סטודנט התלוי ברוזנות ונשים מבוגרות לכלכלתו, לפעיל במפלגה נאצית, עם מדים ומשכורת. הוא למעשה הסמל לכל התפנית שחלה בעם הזה שהיאוש מהרעב וחוסר העבודה גרמו לו להתפתות לסיסמאות של הקורפורל הקטן עם השפם ורהיטות הנאום, שהבטיח לכולם "גרמניה נקיה מיהודים וכל הלא-אריים”, וכן כלכלה משובחת והגשמת כל חלומותיהם. וכמו כל אנשי המעמד הנמוך הסובלים ממצוקה כלכלית וחברתית – גם בוינה של שנות השלושים נאחז ההמון בקלישאות וההכרזות מלאות התקווה שיהיה טוב רק אם השלטון יתחלף. הבלוף הקבוע החוזר בכל עת בהיסטוריה. וזה מה שאיפשר את עלייתו של הקורפוראל הקטן לכס קנצלר גרמניה.

     

    צוות השחקנים המובחר מצטיין בכמה עם נוכחות בימתית רבת רושם – כמו אוריה חייק כקצב האבליצ'ק, וכמו ישראל קוז'ינסקי – שניהם רמי קומה בעלי קול ברור וחזק, והופעה מרשימה במיוחד. כך גם היטיבו לשחק יעל פולמן כאמה של מריאן, אוראל איזיקל בתפקיד קטן אך טוב של "האמריקאי", רוני אוחנה בדמות הסבתא הקשישה, שרי שמחוב הרבגונית בתור הגברת אמה והלנה, הדס פורר כ"וואלרי",סתיו בנית כברונית ועוד, גילי בורד כ"קפטן" ולישי זטלאווי (משנה ב') בתור פרדיננד פון היילינגר וכן הפתיע בתור המנחה במועדון החשפנות, שהזכיר את המנחה במחזמר ”קברט”..

     

    המוסיקה שמלווה את ההצגה אותה ערך אודי ברנר, שלל הצבעוניות בתלבושות המושקעות שעיצבה יהודית אהרון הכה מוכשרת ובאביזרים, הקצב של ההצגה שלא מותיר רגע דל, לו אחראית הבימאית המוכשרת, התאורה הטובה של אמיר קסטרו והתנועה של הרקדניות והשחקנים שעיצב עמית זמיר באופן כה מגוון – עשו מהמחזה הצגה משהו יותר מעניין וויזואלית ובימתית ממה שפון הורבאט אולי תכנן, כי הרי במילא – מי שת לבו לסבלם של הגרמנים או האוסטרים, שהם בעצם שהיו אחראים להרס חצי מאה בשל מלחמות העולם הראשונה והשניה? עליהם לא ידוונו ליבנו. גם אם סבל הוא סבל, והתדרדרות מוסרית היא פשע בכל מקום ובכל עת. ובל נליט את לבנו ונגלגל את עינינו כמו המציאות לא טופחת עלינו. על העולם להתעשת ולחזור אל תיקנו, תוך שלום ואחווה.

    בצילום של רדי רובינשטיין נראים דניאל, קוזו, תום והדס.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל