הפקת ענק מוזיקלית איכותית ומושקעת, 'עלובי החיים' ( Les Misérables), עולה בתיאטרון הלאומי הבימה, בבימויו של  הבמאי משה קפטן, עם 50 שחקנים וזמרים ובליווי תזמורת חיה.

המחזמר הנודע והמצליח בעולם, מבוסס על הרומן הקלאסי משנת 1862 של הסופר הצרפתי ויקטור הוגו.

הוא נכתב במקור ע"י הפזמונאי אלן בובליל והמלחין קלוד מישל שנברג בשפה הצרפתית, הופיע ב- 1980 כתקליט קונספט, ובאותה שנה הועלה לראשונה על הבמה בפריז. מאז עבר המחזמר גלגולים שונים והופיע על מיטב בימות התיאטרון ברחבי עולם.

ההפקה המפורסמת משנת 1987 הפכה את החזן דודו פישר לכוכב ברודוויי, ואת סוזן בויל לכוכבת על, לאחר ביצועה המדהים של השיר "חלמתי חלום" (מתוך המחזמר 'עלובי החיים')  בתוכנית הבריטית "Britain's Got Talent". הרומן גם היווה מקור השראה לגוגן אשר קרא את הספר הזדהה עמוקות עם גיבורו "ז'אן ולאז'ן" וניסה לצייר את עצמו בדיוקן עצמי זה בדמותו.

המחזמר מושר במלואו (למעט משפט פה ושם) ומגולל את סיפורו של האסיר מספר 24601 ז'אן ולז'אן (אמיר דדון), שהשתחרר על תנאי מהכלא בשנת 1815 ע"י המפקח ז'אבר (יגאל שדה).

בעקבות מפגש עם הגמון נדיב ואוהב אדם, ולז'אן חזר לדרך הישר והפך לאחר שמונה שנים לראש עיריית מונטריי ולמנהלו של בית חרושת.

אחת מעובדיו, פנטין (מירי מסיקה), המגדלת בסתר את בתה קוזט (טל ברגמן), מפוטרת לאחר שסודה מתגלה. על ערש הדווי מבטיח לה ולז'אן, לחפש את בתה קוזט ולקחת אותה תחת חסותו.

הוא מאתר את קוזט הקטנה בפונדק דרכים עלוב, המנוהל ע"י צמד הנוכלים מר וגב' טנארדייה (אבי קושניר וחנה לסלאו) והמגדל את בתם אפונין (רוני דלומי) וקוזט. הוא משחררה מידיהם לאחר ששילם להם סכום כסף גדול וחוזר לפריז כשבעקבותיו דולק ז'אבר שנחוש להחזירו לכלא.

פריז  - שנת 1832 נמצאת באווירה מהפכנית עקב מותו של הגנרל למרק – האדם היחידי בממשלה שדאג לעניים. הסטודנטים נאספים תחת הנהגתו הכריזמטית של אנז'ורא (עידו ברטל) לתכנן את המהפכה. בין המהפכנים נמצא הסטודנט מריוס (הראל סקעת), בו מאוהבת בסתר אפונין בתם של הזוג טנארדייה, אך הוא מאוהב בקוזט המשיבה לו אהבה.

ולז'אן גם לוקח חלק פעיל במהפכות הסטודנטים תוך ניסיון נואש להסתיר את עברו וזהותו האמיתית  עד..

ההפקה הנוכחית בהבימה כוללת שני קאסטים : אמיר דדון וזוהר בדש (יגלמו לסירוגין את ז'אן ולז'אן), יגאל שדה וגלעד קלטר (יגלמו לסירוגין את ז'אבר), מירי מסיקה ומיכל שפירא (יגלמו לסירוגין את פנטין), חנה לסלאו ומיקי קם (יגלמו לסירוגין את גברת ת'נארדייה), אבי קושניר ואורי הוכמן (יגלמו לסירוגין את מר ת'נארדייה), רוני דלומי ונוי הלפרין  (יגלמו לסירוגין את אפונין), הראל סקעת ואלדר ברנטמן (יגלמו לסירוגין את מריוס), ועוד רבים וטובים. 

היום, צפיתי בקאסט השחקנים הראשון שכל אחד ואחד בו מדהים - ליהוק מושלם.

אציין את אמיר דדון הסקסי והכובש בנוכחותו הבימתית וצמד הנוכלים הקומיקאים המשעשעים בחסד אבי קושניר וחנה לסלאו.

התפאורה מרהיבת העיניים והמושקעת בעיצובו של ערן עצמון  מתחלפת באופן מדויק והרמוני, התלבושות בעיצובה של ילנה קרליך מאפיינות את התקופה ואציין במיוחד את התלבושות הצבעוניות בסצנת רובע הזונות. התאורה בעיצובה של קרן גרנק משלימה את העיצוב הבימתי.

המחזמר נוגע בשולי החברה הפריסאית ועולות בו שאלות של מוסר, אנושיות ומהותה של מחילה.

בנוסף, הוא עוסק במאבק חברתי שמזכיר את מחאת האוהלים בשנת 2011 כנגד אי הצדק החברתי, מחירי הדיור הגבוהים ויוקר המחיה  – מאבק שנשאר עדיין רלוונטי.

זהו מחזמר מעולה, חוויה עילאית ,הנאה צרופה במשך שעתיים וחמישים דקות כולל הפסקה.