כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    מלחמה לחיים ולמוות

    0 תגובות   יום רביעי, 1/3/17, 13:15

    עליס בליטנטל

    בקורת הצגת מלחמה בבית צבי

     

    ''

    ''

    מלחמה לחיים ולמוות

     

    המחזה "מלחמה" מאת לארס נורן, מחשובי המחזאים השבדים בימינו, עולה בבית צבי בביצוע מרגש בבימויו של אלון טיראן. על המחזה כתבתי כבר הלל כשעלה ב 2014 בסטודיו יורם לוינשטיין, אז – עם תום גרציאני (תאג"ד) בתפקיד האב.

     

    המחזה שמתרחש בארץ עלומה, כנראה אחת מחלקי יוגוסלביה, לאחר מלחמה, מותיר את האזרחים והארץ מנותצים, שבורים ומשפחות מתפוררות. המחזה מוכיח עד כמה במלחמה אין מנצחים, רק מפסידים.(ראה מלחמת צוק איתן). בתוך שרידי ביתם שנשרף, על במה המכוסה כולה בחול כהה וסמיך, ישנים על מצע של בד מסמורטט, עם שולחן ושני כסאות וסיר לבישול (לא ברור מה), חיים אם ושתי בנותיה. למרות שביתם נשרף, הן ממאנות לעזבו בגלל חוסר התקווה לשינוי. הבעל נעלם במלחמה ונחשב כמת. אחיו בינתים כובש את לב האשה והבנות, ומתכנן את עזיבת הארץ לאי שם עם האשה.

     

    חזרתו המפתיעה של הבעל (יבגני מוליבוגה בהופעה מזהירה) נופלת כרעם ביום בהיר על שתי הבנות והאם. האם (נטלי מאירי שכל כובד היגון והעול שעליה לשאת כתפיה ניכר בפניה וביכולתה להחליט החלטות, קשות ככל שתהיינה- כמו להתיר לבתה הגדולה למכור את גופה כדי שיוכלו לקנות אוכל ולא לגווע ברעב) - מסרבת לחזור לחיק בעלה, כאילו כל מה שהיה – נמחק. הבעל שהתעוור במלחמה, מתקבל באדישות על ידי הבת הגדולה, בנינה (כריסטינה פרוקופייב המדהימה ביופיה, ברגש וביכולת המשחקית שלה) כמו אמה, אבל האחות הקטנה בת ה- 12 סמירה (עדי גור המתוקה המשכנעת כילדה, וקונה את הלב במשחקה הכנה והטבעי) – היא מחבקת ומעטירה על אביה חום ורגש.

     

    בימויו של אלון טירן אינו מגיע לרבדים האכזריים והמשולחים של סצינת האונס כמעט של האב את בתו הגדולה, אותה ראינו ביורם לוינשטיין, וכאן היא עשויה בשום לב וברגישות. טירן מצליח להעביר את תחושת ההשפלה, הביזוי והזוועה של חיי אלה שנרמסו במלחמה, גם אם לא הלך עד הסוף כמו בגירסה הקודמת. דניאל חסין בדמות האח, הדוד, שיחסיו עם האם אינם יכולים להינתק בגלל תשוקת השניים, מרשים גם הוא מאד בדמות שיודעת לאהוב ולהעניק רגש לכל המשפחה שננטשה. כך גם כשהוא משחק בדמות האב העיוור, ונתקל במה שלא פילל לו.

     

    בצפיה נוספת בהצגה עם קאסט שונה לגמרי, היתה ההתרשמות ממנה עוד יותר עמוקה.  כאשר שני השחקנים בתפקיד האחים התחלפו ביניהם בתפקיד - שניהם הוכיחו כשרון משחק  מעולה,תוך ביטוי בניואנסים שונים הנובעים מטבע אישיותם. כל ההצגה קיבלה צבע וטון שונה הודות למה שחמשת השחקנים והשחקניות הטביעו בה את חותמם. לגבי הנשים בהצגה - בתפקיד האם היתה הפעם שחף אברהם שריגשה ונגעה מאד ללב; סיון בן זזון כבת הבכורה בנינה, שיחקה בצורה מושלמת את התפקיד, כאשר יעל מואב  כאחותה הקטנה היתה מלבבת ומתוקה כך שלא יהיה אפשר לשכוח את משחק שלושת השחקניות.

     

    אין רגע דל בבימוי הזה, כשהסצינות מתחלפות במהירות, והמוסיקה שערכו אלון טיראן ודניאל חסין  מעצימה עוד יותר את הסערה המתחוללת מבחינה דרמטית, והמהלכים מביאים את הדרמה לשיאה בסוף המחזה, ומותירים את הצופים בתדהמה. הצגה עזת ביטוי, במשחק נוקב ונוגע ללב, בהדרכת התנועה של גיא אלון, עיצוב התפאורה והתלבושות הבלויות של דינה קונסון, התאורה של יעקב סליב והעריכה המוסיקלית המצוינת. אהבתי את רגע הסיום בו המוסיקה הרקידה את חמשת השחקנים בקצב העכשווי המדליק.

     

    מי שלא ראה – הפסיד.

    בצילום העליון של יוסי צבקר נראים סיוון זזון, שחף אברהם, יעל מואב על השולחן ודניאל חסין, האב שחזר מהמלחמה.

    בצילום התחתון של יוסי צבקר נראים נטלי מאירי ויכגני מוליבוגה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל