כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    מי באמת עשוי מפלדה (חלק ב' של הביקורת)

    0 תגובות   יום חמישי, 16/3/17, 07:42

    חלק א' של הביקורת נמצא כאן.

    לקס לות'ור וסופרמן - הרע והטוב האולטימטיביים בשבירה והיפוך תפקידים ''

    בואו נחזור לתחילת הספר:

    העיר מטרופוליס, כפי שהיא ניבטת מבעד לעיניו של לקס לות'ור, יפהפייה. קשה שלא להתאהב בה כשהוא מדבר עליה, התאור מלהיב וכובש, כיאה ללקס לות'ור הכריזמטי. ככה הוא בנוי באישיות שלו. קשה לדמיין את סופרמן, גם כקלארק קנט, מדבר ככה על מטרופוליס. להזכירכם, מדובר בחייזר דמוי אדם, שגדל כנער חווה בקנזס. הוא אולי למד לראות את מטרופוליס כביתו, אבל הוא ממש לא הטיפוס העירוני הרגיל.

    מיד בהמשך,כשאנחנו מביטים בסופרמן מבעד לעיניו של לקס לות'ור, קשה שלא לחטוף הלם. מצחו חרוש קמטים, הוא מטיל צללים מאיימים ומבטו מאיים וחייזרי, מאיים להבעיר הכל. [22]

    לות'ור לא מסתפק במבטים: הוא משתף אותנו במחשבותיו על סופרמן, מפרק בשיטתיות כל רעיון חיובי הקשור בסופרמן. לסופרמן יש אמרה שכזו, "יש טוב ויש רע, מאוד קל להבדיל ביניהם!!!".

    הבלים, קובע לות'ור, מדובר בראייה הצרה והיהירה של סופרמן, הוא רוצה לחשוב שהוא יודע מה טוב עבור כולם, רעיון שאיננו בהכרח נכון, מעבר לעובדה שבאופן פופוליסטי כבש את לב הציבור.

    סופרמן טוען, (זהו למעשה המוטו שלו) שהוא פועל למען האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית. אבל האמת, כך מזכיר לנו לות'ור, תלויה באדם המספר אותה. היא עניין של פרשנות, של נקודת מבט. הצדק, ממשיך לות'ור, משוייך חברתית לשופט, היושב ומחליט החלטות מכס השיפוט שלו, שממוקם מושגית מעל ההמונים שהעלו אותו לגדולה, מכיוון שאינם יכולים לסמוך על עצמם. לפתע אנו מגלים בלות'ור מורד  גדול, המסרב לקבל כל סמכות שהיא רק בשל היותה סמכות, באופן שרירותי ועיוור - ורואה בצורת חשיבה שכזו סוג של מורך לב רגשי ואינטלקטואלי, ממש כמו פרידריך ניטשה, אליו נגיע בהמשך.

    הצדק האמיתי, הטבעי, מתאים את עצמו למטרות ולאינטרסים של האינדיבידואל, אין צדק "כללי", זהו שקר מוסכם. ודרך החיים האמריקאית? היא משתנה, מתפתחת כל הזמן, למשהו שמוכיח עצמו כאמת אך בו זמנית גם שקר, צדק ודבר מה נוסף. אין דבר כזה, "דרך החיים האמריקאית". לא כמושג סטטי.

    השיחה בינו ובין ברוס ויין מוסיפה מימד נוסף, כמעט אינטימי, לאישיותו. [2.2.3]

    ניכר בו, שהוא באמת דואג לביטחון ידידו באותו רגע, אולי לגורל האנושות כולה. איך אפשר לסמוך על סופרמן, שבעצם עליונותו, אפשר לומר, מסכן ומדכא את הפוטנציאל האנושי?

    ומה כל כך שובר מוסכמות בתמונת העולם הניבטת בספר הזה? ולמה טענתי שהמציאות מבעד לעיניו של לקס לות'ור, היא מציאות שונה?

    לא צריך להיות פוסט מודרניסט נלהב, כדי להבין, שלעיתים קרובות אנחנו "צובעים" את המציאות כפי שנראה לנו. לעתים נדירות בלבד, אנחנו אפילו מתקרבים לראות את העובדות כפי שהן, מבלי להשליך עליהן את המטען האישי שלנו.

    כאשר האדם מאוהב, למשל, סביר שיראה בעיקר את הטוב והיפה שבאהובתו. את התכונות המבחילות ומעוררות הסלידה, יראה גם כן, כמוזרויות קטנות ומקסימות, שרק גורמות לו לאהוב אותה יותר. כאשר האדם שונא מישהו מכל הלב, מצד שני, הוא יראה בעיקר את הרע והמכוער שבמושא שנאתו. המחשבה, כי יש לאותו אדם צד אנושי, תחלוף במוחו רק לשבריר שנייה, אם בכלל.

    אותו סובייקט, אותן תכונות - וראה זה פלא: גם כאשר האדם מקבל את כל העובדות לגבי מצב או אדם מסויים, הגישה שלו והאינטרסים שלו ישפיעו על תמונת המציאות שלו.

    כאשר "יורד לנו האסימון" ואנחנו מבינים, שיש יותר מדרך אחת לראות את המציאות המתוארת ברומן הגרפי, ההבנה עשויה להכות אותנו בהלם, אם התרגלנו לראיית העולם השטחית שנהוג היה לצרוך בקומיקס הקלאסי הישן. באותה מדיה לא מתוחכמת, הוצגו לפני הקורא גיבור בלתי פגיע, נאה, חזק, מושלם במוסריותו - ומולו נבל ערמומי וחורש מזימות, רצוי מכוער מעט או לפחות בעל מראה "מעניין", נטול כל ערכים אנושיים או חמלה, כמובן. [4.1] במקרה של סופרמן, לא רק הקשישים שבינינו, שהיו עדים ללידתו המתוקשרת ב- 1938, מכירים את המיתוס:

    סופרמן, חייזר מוסרי, בלתי פגיע, וחזק בצורה שלא תיאמן, נוהג תמיד להופיע כשהוא מרחף ולהציל עלמות במצוקה. מולו, נלחם בו בכל הטריקים המלוכלכים, מקורקע לאדמה כמו שאר בני התמותה, ניצב לקס לות'ור, בתחילת חייו על הנייר מדען מטורף ושפל שעבד עבור העולם התחתון ובגרסתו הנוכחית איש עסקים מושחת ואכזרי, שפל לא פחות. סופרמן נוהג לעוף מעל כולם ולהביט באנושות במבט חומל, לקס לות'ור נותר על הקרקע ומתבונן בו במידה לא מבוטלת של קנאה.

    לא צריך לעוות בהרבה את העובדות כדי לראות כיצד התמונה מתהפכת, כיצד הכל הופך לתמונת ראי של מה שהתרגלנו לחשוב: סופרמן עדיין עף, אי שם ברקע, מאחורי לקס לות'ור, שניצב על הקרקע, אך לפי לות'ור הוא עף מתוך התנשאות.

    התנשאות שדי מתאימה לחתירה שלו לעבר האמת והצדק המוחלטים, שהרי לפי לות'ור הוא יהיר, דוגמטי ודי כוחני, מעביר להמונים את קנה המידה שלו לדברים, כשהוא ניצב כסמל לאומי וכללי לערכים אלו, במקום לסמל את עצמו בלבד. סופרמן בעצמו יודה שהוא חותר לערכים אלו, כך שיש במבט זה משום יסוד עובדתי מוצק.

    סופרמן מציל את העולם. עובדה. סופרמן מרים מכוניות כבדות כדי להציל את האנושות. עובדה. מספיקה רק הצצה למבטו העקום של לקס לות'ור על סופרמן, כדי לראות אותו באור חדש, כחייזר מאיים שמסוגל, למרבה הצער להרים מכוניות ואף מבנים כבדים. הסופרמן אותו סופרמן, רק הצללים שנוספו מציגים אותו באור מאיים. ראיית החום שלו אמיתית, אבל דרך עיניו של לות'ור מדובר במבטו הזדוני והיוקד של יצור על אנושי. קמטי ההבעה של סופרמן מודגשים, אך בהחלט לא מומצאים.

    וכך, בהיפוך מרשים של תפקידי הנבל והגיבור, לא צריך יותר מאשר הליכה קצרה בנעליו של לקס לות'ור, כדי לראות בסופרמן יצור יהיר, כוחני ומפלצתי.

    הראייה המרכזית במוסר החברתי, היא להעדיף חד מימדיות מסוג מסוים, כנטייה מוסרית נעלה, כדוגמת סופרמן. כמה שאתה יותר טוב, ככה יותר עדיף. לעומתם יש הוגים, ע"ע פרידריך ניטשה, שמעדיפים רב מימדיות ואישיות מורכבת יותר, שאיננה חורטת על דיגלה אמירת "לא"  לאחר, אלא מציעה כתחליף אמירת "הן" לחיים. במקום שלילה מוחלטת של הרוע, ניתן להציע כאלטרנטיבה פשוט העדפה של מינונים אחרים מהתכונות השונות, טובות ורעות כאחת, לכולן יש מקום באישיות יצירתית ומפותחת. המוסר החברתי, קובע פרידריך ניטשה, הוא מוסר עבדים ששואב את השראתו מהנצרות. הוא מבוסס על שלילת הגוף וההנאות הקטנות. המידות הטובות שאנו כחברה מהללים, נתפסות ככאלה בשל העובדה שהן מועילות לחברה ופוגעות בבעליהן ובפוטנציאל האמיתי שלו.

    מנקודת מבט זו, ניתן להשלים את ההיפוך שביצענו ולקבוע שמול סופרמן האיתן מבחינה מוסרית, ההחלטי ונטול הספקות (ובואו נודה בזה, גם די משעמם), דווקא לקס לות'ור עשוי לזכות באהדתנו. הוא אנושי, יש בו ספקות מפעם לפעם והוא מתייסר ומתלבט. [2.2.5] האות המדממת המצוירת על חזהו מציגה את עולמו האפל באור מרתק: לות'ור הוא איש הפלדה האמיתי.

    אפילו בנאומו הנלהב של לקס לות'ור נגד סופרמן, בפגישה עם ברוס, יש יסוד של אמת: ברוס ויין (כבאטמן) טען מזה זמן רב שסופרמן נוטה לפעול מבלי לחשוב ולהפעיל את כוחו לעיתים קרובות. למעשה, הסיבה היחידה שבעטיה האנושות אינה נתונה תחת שלטונו של סופרמן, היא רצונו הטוב. הרי בשל כוחו הרב, אין אף צבא שיוכל לעצור אותו. האם אפשר לסמוך באמת על גחמות של חייזר?

    זהו רק חלק ב' של הביקורת נא חכו לחלק הבא!!! (כל הזכויות על מאמר זה שייכות לויקיתרבות, אך מי שהעלה את התוכן הוא איליה בלוגיליה כהן)

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      "בלוגיליה"
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין