כותרות TheMarker >
    ';

    "במציאות אין ניסים" (Blogilia)

    דף המשמש להגות בנושאי פילוסופיה, אנטי פילוסופיה ותרבות. הבלוג של איליה "בלוגיליה" כהן

    מי באמת עשוי מפלדה (חלק ג' של הביקורת)

    0 תגובות   יום חמישי, 16/3/17, 16:30

    חלק ב' של הביקורת נמצא כאן.

    יחסי הכוחות הכלכליים ושאלת המעמדות''

    באחד העמודים הראשונים, די בתחילת העלילה, אנו נתקלים בצד אחר של לקס לות'ור, לקס כאדם רחום השואף לעזור לעובדיו.

    כאשר הוא פוגש בפועל הניקיון של חברת לקסקורפ, הוא מבקש ממנו לקרוא לו לקס. הפועל מסרב בנימוס רב, מכיוון שאינו חש בנוח, לקרוא בשמות פרטיים לבוס שלו, למעביד. מצד שני, הוא חש בהחלט בנוח לספר לו על הבן המוכשר שלו, שעלול ללכת לאיבוד בגלל התנאים הכלכליים בהם הוא חי. [2.2.11]

    הם מסיימים לשוחח, נפרדים איש איש לדרכו ובהבזק של אנושיות חמה, ישירה, לות'ור קורא לעובד שלו בשם המשפחה, כמעין כבוד. יש רגע קל של אחווה ביניהם, העובד מודה לו, מאוחר יותר יורה לאנשיו לשלב את הבן הכשרוני בתוכנית לימודים מיוחדת שתקדם אותו.

    אם עד עכשיו ראינו בלקס לות'ור אדם אכזרי, אך אותנטי בהרבה מסופרמן, נראה במבט ראשון כאילו בהתמקדות שלנו בהתרחשות זו, אנו נתקלים בלקס רחום יותר, הרבה יותר אבהי וחביב. לכאורה. ואולי גם נקודת מבט זו נכונה, אך כאשר אנו בוחנים מקרה זה לעומק, ניתן רק לתמוה על הזעם הקדוש שבו רודף לקס לות'ור את סופרמן, על היותו היוצא מהכלל של הכלל המנוסח במגילת העצמאות, לפיו כל בני האדם נבראו שווים. שהרי לקס לות'ור עשיר כקורח, דבר המעניק לו יתרון בנקודת הפתיחה של מרוץ ההשרדות היומיומי - והוא בפועל איננו שווה זכויות לעובדיו, לא חשוב כמה ינסה להיות אחד מהם.

    מלבד היותו פושע מתוחכם, המבצע בעלילות שונות בקומיקס פשעים כנגד האנושות, לקס לות'ור הוא גם הראשון בהיררכיה הכלכלית והמעמדית, בתוך מערכת קפיטליסטית נוקשה, המתקיימת כחלק מחברה שהוא בעצמו הקים. הקפיטליזם יוצר חוסר שיוויון מובנה בין בני האדם ברוב המובנים - ולא רק הכלכליים - ואף מוחק במידת מה את זהותם של הפרטים העניים יותר, כמו גם את יכולתם לפעול בחופשיות דומה לאלו הנמצאים מעליהם בהיררכיה המעמדית, בצורה כזו שבה הפרטים יוצרים ביחד חברה, הפועלת כמכונה משומנת, למשל מבחינה כלכלית.

    לות'ור - וזה ייאמר בהחלט לזכותו - אינו חש בנוח ביחסי הכוחות הללו, כאשר הם חורגים מעבר לפונקציה שהם מעניקים לו, להשגת מטרות ספציפיות. הוא מבקש מהעובד שלו שיקרא לו בשמו הפרטי, במטרה לשבור את דפוסי ההתנהגות הכוחניים הללו. הנסיון נכשל. קרוב לוודאי כי אין זו מקריות, שהעובד חש שלא בנוח, שכן הנורמות החברתיות הנהוגות בתעשיות לקסקורפ, בוודאי משכפלות את הנורמות הקיימות בחברה בכלל. ולקס לות'ור, להזכירכם, הוא המקים והדמות הדומיננטית באותה חברה. אין ספק כלל, מהתבוננות קצרה בדמותו, שהוא מרוצה מהעובדה שהוא אוחז בכל כך הרבה כוח, למעשה חוסר השיוויון הבסיסי, המצוי ברווח שבין פעולותיו, לבין אפשרויות הפעולה של העובדים הזוטרים, מזין אותו ומעניק לו חיוניות ועוצמה נפשית, לא רק כלכלית. הוא אוהב להיות בראש הפירמידה, ברוב המובנים.

    לקס, הממאן להשלים עם הכשלון, חותר למעין פשרה וקורא לעובד שלו, כאמור, בשם המשפחה. אמנם יש ביניהם לאחר מכן רגע אנושי ברמה מסויימת, שכן העובד אסיר תודה על היחס מלא הכבוד, אך דפוסי ההתנהגות שהושגו, קריאה אחד לשני בשמות המשפחה, מייצגים אוירת עבודה רשמית, שלא לומר מעט מנוכרת. מנקודת מבט זו, ההסדר שהושג בסופו של דבר, תואם טענה מסוימת המיוצגת בספר "שיבוש תרבות". לטענת קאלה לאסן, מחבר הספר, החברה המערבית מנותקת מהעולם הטבעי, כך שהחיים בחברה זו אינם אותנטיים וחופשיים. הביקורת על חוסר השיוויון אינה מוגבלת למעשיו של לות'ור, כי אם מרחיבה את עצמה לעבר המציאות האמריקאית שמחוץ לספר, כלומר הקפיטליזם האמיתי, כאשר מאוחר יותר יטען ארל, פדופיל מורשע, שהוא משגיח על עצמו והולך לטיפול שליטה בדחפים. אל תשקר לי, מבקש העובד מטעמו של לות'ור בגיחוך קל, אחרי שהממשלה קיצצה ברוב תוכניות הסיוע - אני יודע שאין לך לאן ללכת. [2.2.44]

    המסקנה - המדיניות החברתית הקפיטליסטית מסכנת את האזרחים סכנה של ממש ופוגעת בביטחונם, כאשר פדופיל שהמערכת שלחה לחופשי מסתובב ללא טיפול. ניתן לקבוע, אף מבלי לדעת מהי במציאות מדיניות הממשלה בנושא הפדופיליה, שאכן בפועל ניתן לציין מקרים  דומים, כגון מדיניות נשיא ארה"ב המנוח, רונלד רייגן, שבעטיה נסגרו מוסדות לחולי נפש. אך כאן, לאחר שדילגנו מעט קדימה בעלילה, עדיף שנחזור לבחון את יחסו של לות'ור לעובדיו.

    אם נעבור לעניין הבא באותה ההתרחשות, הושטת העזרה מצידו של לות'ור, לבנו של עובד הניקיון, המעשה הנדיב והרחום הזה מאדם כוחני כמוהו, צפוי להרשים אותנו, לגרום לנו להתפעל מהצדקה הזו, שנעשתה כנראה מטוב לבו בלבד. אבל למעשה, אם נבחן שוב את דפוס הפעולה הזה יותר לעומק, נמצא שלקס לות'ור, במובן מסויים, סידר את חייו כך שהוא יהיה זה שמושיט עזרה לאנשים חסרי אמצעים העובדים תחתיו - ובכך בעצם שימר תבנית חברתית כוחנית, שבה הוא מסייע כלכלית והעובד מקבל טובות הנאה, שיטה שמעצימה אותו מבחינה פסיכולוגית ומותירה את העובדים הכפופים למרותו צייתנים ואסירי תודה. ישנו צורך אמיתי לחשוב, אם לקס לות'ור הנדיב לכאורה מנהל את העניינים, מדוע מלכתחילה ישנם עובדים עניים הזקוקים לעזרתו, מדוע שחלוקת הרווחים, כנורמה בסיסית, לא תתבצע באופן מעט יותר שיוויוני?

    תחושת חוסר הנעימות מתעצמת, כשאנו מתמקדים באופן בו מוגשת העזרה. לקס נאלץ להתערב בעצמו. דבר זה גורם לנו להבין שאין באותו מקום עבודה מנגנון סיוע והעצמה לעובדים, שיתערב ויאזן מעט את חוסר השיוויון, מנגנון שיבצע פעולות אלו כעניין שבשגרה, שיהפוך את הסיוע למעשה יומיומי ורגיל לגמרי. במקום זה, בפעולה חריגה, לקס לות'ור "עושה להם טובה" ומושך בכמה חוטים.

    אפשר לטעון אפילו, ברמה מסוימת, שלות'ור תורם בנדיבות לא באמת מתוך טוב ליבו, אלא כדי להאדיר ולטפח את האגו שלו. וכבר טען הרבמיכאל לייטמן שכל בני האדם אגואיסטים, רעים וטובים כאחד. כל אחד פועל מתוך הרצון להנות והרצון לקבל. הדבר נכון לגבי מעשיו הרעים של לות'ור, אך גם לגבי רצונו לתרום ולעזור. הדבר נכון גם לגבי סופרמן, לפי התאוריה של לייטמן. גם הוא אגואיסט.

    עד כאן הביקורת על אופיו של לות'ור עוסקת במישורים התיאורטיים והמרומזים בלבד, אך ככל שאנו מתקדמים בעלילה אנו מגלים פנים נוספות ופרצופים מפתיעים לאישיותו של לקס לות'ור. השביתה שמתרחשת באיגוד העובדים של לקסקורפ חושפת את פרצופו האכזרי של לקס לות'ור. במהלך ברוטלי, הוא שולח ביריונים שיאיימו על חייו של ראש האיגוד ויביאו לסיום השביתה. אם דמותו, כפי שהיא מעוצבת בספר, יצרה עד כה סחף של הזדהות ואהדה כלפיו, כך שניתן היה להתפתות להאמין שמא הוא הגיבור הטוב, פתאום נחשף המקרה הזה והופך לנו מחדש את המציאות המתוארת בספר ואת היחס כלפיו. ושוב, אנו רואים את דמותו כפי שהיא מתגלה לנו בספרים אחרים: דמותו של איש עסקים קר, אכזרי, אדם כוחני שמשתמש במעמד שלו כדי לשלוט בסביבתו, אחד שמוכן אפילו לרצוח כדי להשיג את מטרותיו. [2.2.55]

    אז מה האמת? מיהו לקס לות'ור? אדם טוב, נדיב, המעוניין ברווחתם של עובדיו וביחס אנושי כלפיהם? אדם מיוסר, עמוס ברגשי אשמה, בהתלבטויות? או שמא רוצח מבחיל, גביר כוחני חסר רגש? לפי הד"ר יואב בן-דב, השאלה איזו דרך היא הדרך המתאימה לתאר את המציאות כולה איננה רלוונטית. שום תיאור איננו יכול להקיף בצורה נאמנה את המציאות כולה - ולכן אנו נזקקים למספר הסברים לגבי אופייה של המציאות, הסברים שמשלימים זה את זה אך בד בבד הם הסברים סותרים. במילים אחרות, לקס לות'ור הוא כל הדברים הללו - ולא אף אחד מהם באופן בלעדי.

    זהו רק חלק ג' של הביקורת נא חכו לחלק הבא!!! (כל הזכויות על מאמר זה שייכות לויקיתרבות, אך מי שהעלה את התוכן הוא איליה בלוגיליה כהן)

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      "בלוגיליה"
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין