כותרות TheMarker >
    ';

    פרחים בלב

    מהות הבריאה היא אחת ואין בלתה. ושמה של מהות זו הוא האהבה.

    אהבה היא דבר שלא השתנה כלל במהלך ההסטוריה.

    אהבה לא מזדקנת עם הגוף. היא חלק מעולם שאין בו זמן חלל וגבולות.

    אהבה היא רגש מלא צבעים.

    אהבה פירושה ספק תמידי, רטט תמידי, ליטול סיכונים, להמר על הלא בטוח, לצעוד על חבל דק על פי תהום.


    נתינה בצורתה הטהורה ביותר אינה מצפה לדבר בתמורה.

    המתנות הטובות ביותר הן אלה שבאות מתוך הלב.

    האדם אינו נמדד בגודל חשבון הבנק שלו אלא בגודל לבו.

    אין אדם גדול יותר מסכום מעשיו..


    אנחנו שוכחים הרבה דברים, אבל את הדברים החשובים באמת לא שוכחים אף פעם..


    אנשים אינם מבקשים שיהיה היגיון בדברים, כל עוד הם מרגשים אותם. אשר על כן, האוהבים אינם הגיוניים כלל, האין זאת? (גרהם גרין, The end of the affair)

    "אהבה היא ההסבר האמיתי בעולם הזה"
    (אוסקר ווילד)

    0

    השפעת האווירה המשפחתית על התפתחות אישיות הילד

    0 תגובות   יום שלישי, 28/3/17, 19:17

    ההצגה החדשה בהבימה, Love,Love,Love מאת מייק ברטל- תרגום  ירון פריד בימוי משה קפטן עוסקת בנושא רלוונטי גם בימינו ודומני שיהיה תמיד רלוונטי - מערכת היחסים בין הורים וילדים והשפעתה המכרעת על עיצוב אישיותו של הילד ועל בניית הביטחון והדימוי העצמי שלו.


    המחזה מספר את סיפורה של משפחה לונדונית המתפרש על פני השנים 1967-2011, ומתמקד בשלוש נקודות זמן הממחישות לנו כיצד הרקע המשפחתי  האווירה והדינמיקה המשפחתית הם המקור והגורם המשפיע ביותר על התפתחות אישיות הילד.

     

    לונדון 1967.הביטלמניה בעיצומה, דור ה"אני" בשיאו. קנת הבטלן (עידו ברטל) המתגורר בבית אחיו הנרי (יואב דונט) חי את היום יום על חשבון הוריו. הוא לא מהסס לגזול את חברתו של אחיו סנדרה (אסנת פישמן) ההוללת וחסרת המעצורים מתחת לאפו.

    הם מרגישים ברוח השיר של הביטלס Love, Love, Love שאהבה – זה כל מה שהם צריכים.

     

    המחזה מדלג לשנת 1990. אנו פוגשים את קנת וסנדרה בביתם עם ילדיהם רוז בת ה- 16 (הילה שלו) וג'יימי בן ה- 11 (שפי מרציאנו), בערב יום הולדתה של רוז.

     

    הילדים צמחו להיות אובדי דרך, מנוכרים, מבולבלים ומיואשים. התקשורת בין ההורים לילדיהם לקויה. הזנחת ההורים, גירושיהם וניסיון התאבדות אחותו, יצרו אצלו ג'יימי בעיות תקשורת קשות. הוא מעשן ושותה ומבטא את תסכולו וכאבו באלימות פיסית ומילולית. הוא דועך. ערב יום הולדתה של רוז עצוב ומנוכר. אין בו חם ואהבה.

     

    משם המחזה מדלג לשנת 2011 – שיאו של המחזה. ההורים גרושים, בעיותיו של הבן גיי'מי החמירו והוא ספון כל הזמן באייפון, והבת רוז בת ה- 37 מגיעה לבית האם ומטיחה במונולוג  כואב את תסכולה והאני המאשים שלה על המצב העכשווי בו היא נמצאת.

     

    התפאורה המצויינת של ערן עצמון, התלבושות והפאות של ארנה סמורגונסקי מותאמות בהתאם לרוח התקופה וגיל השחקנים.

     

    המשחק של צוות השחקנים מעולה ויש לשבח במיוחד את הילה שלו בסצנת האני מאשים שלה שהוטחה כלפי אמה.

     

     זוהי הצגה אקטואלית לימינו אנו הבוחנת בחריפות את סוגית פער דורות, הצורך של כל דוד להאשים את הדור הקודם לו בכל תחלואי העולם ושל ילדים להאשים את הוריהם בכל מה שרק אפשר, ההתנערות מאחריות, הציפייה לחיות טוב מהורינו, התלות הכלכלית בהורים ועוד.

     

    מסעם של קנת, סנדרה וילדיהם הוא המסע של כולנו – והוא מרתק, עצוב ומצחיק כאחד המשאיר את הצופה עם חומר למחשבה.

        

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      פרחים בלב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין