כותרות TheMarker >
    ';

    החיים בסרט

    קולנוע, חברה, תרבות

    0

    "מעבר להרים ולגבעות" תסריט ובימוי ערן קולירין

    2 תגובות   יום שבת, 8/4/17, 20:45

     

    "מעבר להרים ולגבעות" - תסריט ובימוי ערן קולירין (זהירות, ספוילרים)

    מבט קצת אחר על הכיבוש, ליתר דיוק, על מציאות חיינו בנסיון להדחיק את מציאותו: דוד גרינבאום, סא"ל בקבע, משתחרר מהשירות ומתקשה להשתלב באזרחות. הוא מנסה את מזלו בשיווק רשתי של ערכות דיאטה. אשתו רינה, מורה לספרות המתאהבת בתלמיד שלה, בנו ובתו בני עשרה, בנו עומרי מדבר בחוצפה אל האם, ובתו יפעת היא אקטיביסטית שמאלנית המפתחת קשרים עם צעירים ערבים. כמו ב"ביקור התזמורת" ניכר שקולירין אוהב סיטואציות שהן קצת סוריאליסטיות: תזמורת מצרית המגיעה בטעות לעיירת פיתוח, וכאן, מציאות הכיבוש, שמזמנת לא מעט סיטואציות כאלה.

    המשפחה חיה בירושלים וכל אחד מבני המשפחה חי את חייו במסלול נפרד. ממש מעבר לגבעה גם יש חיים ומשפחות שחיות את חייהן, עליהן איננו יודעים דבר כמעט. ברוב הפעמים שיש התיחסות לחיים שמעבר, כל כך קרובים פיזית, וכל כך רחוקים מהתודעה, הדבר נעשה דרך צילום של אותה גבעה סלעית. אלא שמציאות הכיבוש פולשת לעיתים אל החיים, וזה לדעתי מה שהסרט מנסה להגיד - זה לא מוסרי לנסות לנהל חיים נורמליים, כשמעבר לגבעה אנשים חיים תחת כיבוש כל כך הרבה שנים.

    הסרט בעצם מציב מראה לנו, החיים כאן, והוא עושה את זה בשלוש דרכים:

    המשפחה המתוארת, הכי ישראלית שיכולה להיות, כל כך ישראלית שזה לא אפשרי לא להזדהות עם הדמויות: האב משוחרר טרי מקבע, המתקשה לאמץ את קוד ההתנהגות של החיים באזרחות (למשל בראיון העבודה), ומנסה את מזלו, בלי הצלחה גדולה, במכירות של ערכות דיאטה. האמא מורה, גם הבית נראה הכי ישראלי שאפשר, ארוחות ערב שבהן הילדים בוהים כל אחד לתוך הסלולרי שלו, והמציאות חודרת אל הסלון המשפחתי דרך מהדורות החדשות. המשפחה הולכת יחד להופעה של שלמה ארצי בקיסריה.

    בתחילת הסרט ובסוף הסרט יש שבירה של האשליה הקולנועית בכך שהדמויות מסתכלות על המצלמה. בתחילת הסרט, במסיבת הסיום לסא"ל דוד גרינבאום, ארבעה חיילים וחיילות שרים לו שיר פרידה ומתבוננים אל המצלמה. בד"כ כשמסתכלים עלינו מהמסך, מלווית אל המבט תוכחה כלשהי. למשל בסוף הסרט "400 המלקות" (פרנסואה טריפו, צרפת 1959), כשאנטואן מגיע לאחר ריצה ארוכה אל הים, אליו ברח מפנימית הנוער בה שהה, רגע לפני שהוא נכנס אל המים, הוא מביט אל המצלמה, בפריז שוט ((Freese shot שהוא סופו של הסרט. כך גם בסרט "אור" (רונית ידעיה, 2004), אור, שאחרי נסיונות בלתי נפסקים להוציא את אמה ממעגל הזנות, נגררת אף היא לעבודה בזנות, ורגע לפני שהיא הולכת לשכב עם הרווקים במסיבת הרווקים אליה הוזמנה, המצלמה מתעכבת על פניה מביטות עלינו בפריז פריים, השוט האחרון בסרט.

    ב"מעבר להרים ולגבעות" הדמויות מסתכלות אל המצלמה פעמיים. בדרך כלל כשמסתכלים במראה, יש מישהו שמסתכל אלינו בחזרה, והסרט מתכוון להציב מראה מול פנינו. הפעם הראשונה, היא כאמור במסיבת הפרידה לאב, המשתחרר מצה"ל, והפעם השנייה היא בסוף הסרט כשהמשפחה נמצאת בהופעה של שלמה ארצי בקיסריה (אין יותר ישראלינה מזה), הם רוקדים להם, (שומעים אבל לא רואים את שלמה ארצי שר), הבת מסתכלת במבט ארוך אל המצלמה, וזהו השוט האחרון של הסרט.

    הטענה שלי היא שהסרט מתכתב עם "בגרות" של כריסטיאן מונגי'ו (רומניה, 2016), גם שם יש הורים המנסים לחיות את החיים במסגרת האפשרויות: רומניה הפוסט קומוניסטית, שהחיים בה הם חיים של אלימות ושחיתות, והאב מנסה בכל דרך לעזור לבתו לעבור את בחינות הבגרות בציון גבוה, תנאי לקבלה לאוניברסיטה בלונדון והזדמנות לעזיבה של החיים הקשים והרעים ברומניה. "מעבר להרים ולגבעות" מתכתב בשלוש (שוב שלוש) דרכים עם "בגרות":

    לאם רינה, כמו לאב ב"בגרות" יש רומן מחוץ לנישואין. זה מצביע על פגם מוסרי. לאם המורה לספרות, יש רומן עם תלמיד שלה,(נדמה לי שזה אחרי הסבר קצר של אסתרית בלצן על השיר "הכניסיני תחת כנפך") ניכר שהיא התאהבה בתלמיד הרגיש, חובב עגנון, אלא שהוא מנצל את חולשתה, מצלם אותה בעירום, ומפיץ לכל תלמידי בית הספר. למה קולירין היה צריך להראות לנו את זה? כדי שנראה שגם התלמיד השקט והרגיש, מתחת לחזות הנערית השקטה, הוא מפלצת קטנה. כמעט כל הכיתה מלגלגת על המורה באופן מרושע. לא כל מי שנראה טוב, או חושב על עצמו שהוא "טוב", הוא אכן טוב.

    גיבור הסרט בשני הסרטים הוא האב, המנסה לשרוד במציאות הקיימת. בתחילת "בגרות" האב מדבר בטלפון, כשלפתע ניטחת אבן, משום מקום, על החלון, ומנפצת אותו. זהו רוע חסר מקור. עד סופו של הסרט לא יודעים מי הטיח את האבן ולמה? ב"מעבר להרים ולגבעות" האב נמצא בבית ומדבר בטלפון, כשלפתע הוא רואה מישהו (כנראה מעבר לגבעה), המתקרב למכוניתו וגונב ממנה משהו המפעיל את האזעקה. כמו האב ב"בגרות" הוא רץ אחרי הגנב, וכמוהו, הוא אינו תופס אותו. "בגרות" מסתיים בטקס הסיום של בית הספר התיכון ברומניה, תלמידי הכיתה נעמדים מול מצלמת האב, והוא מצלם אותם למזכרת, הם מסתכלים על המצלמה, השוט האחרון של הסרט הוא פריז שוט של התלמידים המסתכלים על הצופים.

    כאמור, זהו גם השוט האחרון של "מעבר להרים ולגבעות", בו הבת, היחידה שניסתה לעבור את הגבעה (התחילה ביצירת קשר רומנטי עם בחור ערבי המתגלה כאחראי על ירי על ישראלים, ונסתה לפצות את אשתו על הירצחו בשוגג, ניסיון המתקבל בכעס ובצעקות משפילות ע"י אשתו, בקורת מרומזת של קולירין על אקטיביזם שמאלני שהוא לא במקום), מסתכלת עלינו בחזרה, בהופעה של שלמה ארצי.

    פעמיים בסרט נאמר על הדמויות שהן "טובות". בפעם הראשונה כשהאב הולך לקנות כרטיסים להופעה של שלמה ארצי בקיסריה, המוכרת היא בחורה ששרתה איתו בבסיס, וזוכרת איזה קצין טוב הוא היה, ואיזה קצין חרא היה זה שהחליף אותו, כל כך טוב, עד כדי כך שהיא התקשרה לתוכנית רדיו וסיפרה איזה קצין טוב הוא היה. ובפעם השנייה, כשהאם רינה, מתוודה בפני בעלה על ה"סיפור" שהיה לה עם התלמיד, ניכר עליו שזה פוגע בו ומעציב אותו, אבל הוא מיד סולח לה כי "אנחנו אנשים טובים, אנחנו לא אנשים רעים". זה בדיוק העניין. כנראה שאף אחד מאיתנו לא טוב (וכמעט לכל אחד מבני המשפחה יש שק שרצים מאחורי גבו). אנחנו לא יכולים להיות טובים כל עוד הכיבוש ממשיך ומשחית. כך סוכני השב"כ החוקרים את האב על הפעילות של בתו, מתעלמים מהודעתו על כך שהוא זה שירה יריות מהאקדח שלו, שגרמו בשוגג להריגתו של בחור ערבי. ערבי יותר או פחות, בטוח שבשב"כ לא מתרגשים מזה.

    המוטו לסרט הוא שירו של דוד אבידן "יפוי כח". אני מניחה שכוונתו של אבידן הייתה אקזסטנציאליסטית, אבל היא בהחלט הולמת את מציאות חיינו גם כיום: אנחנו פה לטוב ולרע, ואין לנו בעצם לאן ללכת (חוץ מלברלין):  "מַה שֶּׁמַּצְדִּיק אֶת הַיֵּאוּשׁ הַגָּדוֹל, / הִיא הָעֻבְדָּה הַפְּשׁוּטָה, הַחוֹתֶכֶת, / שֶׁאֵין לָנוּ בְּעֵצֶם לְאָן לָלֶכֶת" . משחק מצוין של שחקנים לא מוכרים יחסית, וצילום מצוין של שי גולדמן הופכים את הסרט הזה לסרט חובה.

     

    אסנת פיינזילבר ברדה - מרצה לקולנוע

     

     

     

     

     

     

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/4/17 23:10:
      * תודה, עשית לי בהחלט רצון לראות את הסרט
        9/4/17 10:15:
      תודה על הפרשנות המפורטת על הסרט הנדון. כל פרשן מביא את מומחיותו לגבי היצירה הנדונה. כאן קראנו פרשנות של מומחה לקולנוע, אני מניחה שפוליטיקאי ישראלי, או עוסק בפילוסופיה, יביא ויבליט גוונים נוספים ואולי שונים. חג שמח לך וליקיריך!

      ארכיון

      פרופיל