0

אין סוף אפשרויות

לצפייה במסך מלא
ביקורת על ההצגה - אין סוף

אין סוף אפשרויות

2

אמנות ובמה  

4 תגובות   יום שבת, 27/5/17, 21:51

 

מה היה קורה אם? שאלה שאנו שואלים את עצמנו לא פעם במהלך חיינו.


בשאלה זו דן המחזה הנהדר והשונה מהמוכר לנו "אין סוף", מאת המחזאי האנגלי ניק פיין שעלה באנגליה ובברודווי  וזכה לפרסים ולביקורות משובחות, ובימים אילו מוצג בתיאטרון הבימה בבימויה של מירי לזר, תרגום עידו ריקלין.


המחזה מספר את סיפורם של זוג צעיר המצוי במערכת יחסים מריאן (אושרת אינגדשט) ורונלד (עידו ברטל) בו מוצגת בפנינו אותה סיטואציה בקונסטלציות מרובות כאשר התנאים משתנים, בהן המחזאי ניק פיין מעניק לרולנד ומריאן אין ספור הזדמנויות לחבור זה לזו, לאהוב או לשנוא.

 

באהבה ישנן אין סוף אפשרויות, אך במוות – אין. המוות במחזה מסמן איזה גבול ממנו אין המשך לעומת החיים בהם האפשרויות הן בלתי מוגבלות.


הקשר הזוגי בין רולנד ומריאן מתפתל לכדי עשרות עולמות אפשריים ומעורר שאלות של רצון חופשי מול גורל, את משמעותה של כל בחירה. כל בחירה שאנו עושים תקבע איזה עתיד אנו נחווה.


הצופה נותר עם השאלה ותהייה לגבי טעמה של כל בחירה שאנו עשים במהלך חיינו - מה אם היינו משנים נתון אחד בסיטואציה מסויימת. מה אם היינו הולכים לסרט ולא להצגה, מה אם היינו מגיעים עם מישהו אחר להצגה. מה אם האוטו היה נתקע בדרך. מה אם היינו גרים בעיר אחרת / בארץ אחרת, מה אם היינו לומדים משהו אחר, מה אם היינו עוסקים במקצוע אחר, מה אם...?


המחזה 'אין סוף' למעשה מניח כי כל האפשרויות קיימות אם לא בעולם הזה אזי בעולמות אפשריים אחרים.


ברטל ואינגדשט מעולים במעברים הקטנים והמהירים בין סיטואציה אחת לשניה והמשחק של שניהם מצויין.

 

זהו מחזה מעניין, שונה מהרגיל מומלץ מאוד..



ההשראה למחזה באה מסרט דוקומנטרי של בריאן גרין בשם 'יקום אלגנטי' אשר דן ברעיון של ריבוי יקומים- התיאוריה הגורבת שהיקום שלנו הוא אחד מני רבים. מספר תוצאות של רגע אחד או חוויה יכולים לחיות בד קיום בו זמנית.

 


 

 

''

    

דרג את התוכן:

הציון שלי: 5 מתוך 5