כותרות TheMarker >
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    רשיון לחיים, הצגה מומלצת !!! , התאטרון הקאמרי

    ביקורת על "רשיון לחיים" "התאטרון הקאמרי" "מרים זוהר" "אודיה קורן" "שרה פון שוורצה"

    רשיון לחיים, הצגה מומלצת !!! , התאטרון הקאמרי

    2

    אמנות ובמה  ניצולי שואה שואה דור שני זכרו

    0 תגובות   יום שני, 29/5/17, 23:41

    רישיון לחיים, זה שמה של ההצגה. לא קראתי לפני כן, לא ידעתי למה אני באה. 

    ההצגה  סובבת סביב הדרישה להמציא אישורי חיים, אישור המעיד כי אדם הוא חי, כדי שיוכל לקבל את הקיצבה השנתית , הפיצויים ממשלת גרמניה, בשל היותו ניצול שואה. 

    ניצולת השואה, מרים זהר  שחקנית נהדרת. עוברת תהליך הזדקנות לאורך ההצגה, ומרשימה בכל רגע יותר ויותר

    אודיה קורן, שתמיד ראיתי אותה כקומיקאית, מפגינה משחק נפלא כשחקנית במחזה דרמטי

    ושרה פון-שוורצה שחקנית טובה העושה תפקיד מעניין . 

    בחירת התלבושות והפאות מצויינת, התפאורה טובה, התאורה מדוייקת. הבימוי - מעולה. 

    הדיאלוגים במחזה, שכולם סובבים סביב מפגש הנערך כל שנה במשרדי הקונסוליה הגרמנית, בהם אשה ניצולת שואה, ובתה המלווה אותה, נפגשות עם פקידה האמורה לאשר את קבלת הקיצבה כאשר היא מקבלת את "אישור החיים". 

    המחזה שנון. העברית עכשווית ומצויינת  (תורגם על ידי נאוה סמל באופן מדהים, רגיש , מדוייק ומרגש מאד).  הסיטואציות , הדיאלוגים בין האם לבת, בביתן, ובין האם , הבת והפקידה, בקונסוליה, מתובלים בהומור סרקסטי,  "מתכתבים"  עם כל מה שאנחנו חושבים/ יודעים על ניצולי שואה, ועל האופן שבו הם מתמודדים עם הזיכרונות, עם הקיום, עם תחושות האשמה, עם תחושות הכעס, השנאה והכאב שאינו נעלם עם השנים, אלא מנסר בהם ללא הרף. (מה, עברו כל כך הרבה שנים, שיעזבו את זה, די, מספיק לנו..... שמעתי את המשפט הזה - ולא פעם אחת).

    בתכניה מופיע  קטע מרגש שכתבה נאוה סמל (ופורסם בידיעות אחרונות) ואני בוחרת לצטט ממנו  למרות שלא קיבלתי אישור לכך... ""אבא טען שאני קופת חיסכון של זיכרון. עכשיו התור שלכם- בני הדור השני, אם כי המושג יתקבע רק מאוחר יותר. "  הביטוי הזה, לדעתי, אינו מתייחס רק לבני הדור השני - בניהם של ניצולים, אלא לכל אחד מאיתנו החי בארץ הזו.  הוא ביטוי שאני ללא ספק אשא עימי   מתייחס להרבה דברים שאנחנו כיחידים השייכים לאומה, שייכים להסטוריה, וגם למשפחה האישית שלנו.  אנחנו קופות זיכרון, וכך עלינו להתייחס לכל מה שעלינו לנצור בתוכנו. אבל נחזור למחזה. המחזה מעולה!!  הוא מציג את עולמם של ניצולי השואה, את המצוקה של בני הדור השני והשלישי, ואת תפקידנו אנו, כמי ששייכם למעגל השלישי, הרביעי, ואפילו רחוק יותר.

    הצגה שלדעתי חשוב לראות וכדאי לראות. נכון, כשאנחנו יושבים בתאטרון אנחנו צוחקים, נהנים, אך בצאתנו החוצה, זה לא עוזב אותנו, וטוב שכך. "רשיון לחיים" הצגה מומלצת!!

     

     

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין