כותרות TheMarker >
    ';

    ספרים חדשים

    קונספט חדש ומרתק לקריאת שירה

    0 תגובות   יום שני, 5/6/17, 13:31

     

    "מורן דייגי היא משוררת החושבת מחוץ לקופסה. היא מסמנת קווי זינוק יום יומיים, תופרת להם כנפיים ועפה לעולם שיש בו גם מילים וגם ציורים"                                                               רוני סומק

     

    קונספט חדש ומרתק לקריאת שירה

     

     

    ''

     

     

    תערוכת "נפח" / מורן דייגי


    לגעת במילים הנוגעות ללב


    יוצרת התערוכה: מורן דייגי

     

    עורך השירים: רוני סומק

     

    עיצוב תעשייתי: אידה וואש

     

    * * * * * *   

    רביעיית פלורנטין, רחוב מעון 3, תל-אביב


    פתיחה: יום שישי ה-16.6.17 מ- 14:00-10:30
    בהשתתפות שאנן סטריט


    ערב ספוקן וורד יתקיים ביום רביעי ה-21.6.17 בשעה 20:00

     

    נעילה: יום שלישי ה-27.6.17 

     

    בתערוכת "נפח", המכילה 13 משיריה של מורן דייגי, ניתנת הזדמנות לראות ולהרגיש את המילים באופן ויזואלי וחווייתי.

    היוצרת מזמינה את הקהל לבוא ולגעת במילים, בדיוק כפי שהן נוגעות בנו. לחוש שירה ולא רק לראותה.

    דייגי בחרה בעץ כחומר גלם, והיא מפיחה חיים בשיריה ע"י הכנסת נפח למילים בעזרת טכניקות שונות של כירסום וחיתוך בלייזר. את התהליך הטכני ליוותה המעצבת התעשייתית אידה וואש. 

     

     

    במהלך התערוכה (יום רביעי 21.6.17 בשעה 20:00) יתקיים ערב ספוקן וורד. מורן דייגי תארח את טובי יוצרי המילים מסצנת הספוקן, לערב בנושא "מילים.שירה.כתיבה." (יפתח לייבוביץ, יעל טל, הדס מושל, מיכאל חסיד, תמי פ. תות, נעמה גרינשטיין).

    בתערוכה יימכרו ספרים כרוכים בעץ בעבודת יד במהדורה מוגבלת, וכן חוברת המכילה את כל השירים בליווי איורים של אלינור סאם. כמו כן, תימכרנה גלויות עם תמונות השירים בצילומו של בעז פרלשטיין.

     

     

    התערוכה תוצג בין התאריכים: 16.6.17 עד 27.6.17.


    שעות פתיחה: ימים א'-ה' 21:00-17:00 | יום ו' 14:00-10:00 | יום ש' 14:00-10:00 ו-21:00-17:00


    יוצרת התערוכה: מורן דייגי /עורך השירים: רוני סומק/עיצוב תעשייתי: אידה וואש


    צילום: בעז פרלשטיין/נגרות: איתמר שי/ניקוד: אורה רינות

     

    על מורן דייגי

    משוררת וסופרת ירושלמית, ילידת 1985. נולדה וגדלה בירושלים, תמיד כתבה: יומנים, שירים, הגיגים, סיפורים קצרים. הכתיבה מלווה אותה ברגעים קשים, ברגעים שמחים ובעצם בכל רגע ורגע בחיים. הפעם הראשונה בה הפכה את הכתיבה למקצוע ולפרנסה, היתה בגיל 20 כשהפכה לעיתונאית בעיתון "כל-העיר".

    סיימה תואר ראשון במדעי הסביבה וגיאוגרפיה באוני' העברית בירושלים. באמצע התואר השני בתכנון ערים הבינה שתחום זה לא נועד לה ועברה לעולם התרבות והאמנויות. במשך מס' שנים עבדה במשרד הפקות אירועי מוזיקה וייצוג אמנים. אירוע טראומתי שינה את מסלול חייה. את הבריחה היא מצאה במקום עבודתה, לא מותירה לעצמה זמן לשום דבר אחר. אחרי תקופה של עבודה אינטנסיבית על אוטומט הבינה שהיא צריכה הפסקה כדי להחזיר את חייה לעצמה. בגיל 30 החליטה לעזוב את המשרד שהיה לה כבית ולהתרכז בכתיבה. היום היא מחלקת את זמנה בין עבודה בחצי משרה לבין כתיבה ויצירה.

     

    במאי לפני שנה החליטה על ניסוי כתיבה אישי – כתיבת שיר אחד כל יום. 365 שירים בשנה. לא עובר יום שהיא לא כותבת שיר – הוא יכול לצאת גרוע, הוא יכול לצאת מצוין, הוא יכול לצאת סתמי או מדהים - העניין הוא הכתיבה. גם בימים העמוסים ביותר היא מוצאת חמש דקות לפני השינה כדי לכתוב את השיר היומי. כתיבת שיר בכל יום היא כתיבה מאתגרת. הניסוי נותן לה מקום לגלות את היצירתיות שלה ולעיתים אף את הא-יצירתיות שלה. לא כל יום הוא אותו הדבר, יש יום רע, יום טוב או סתם יום שלא בא לכתוב. השירים יכולים להיות קצרים, ארוכים, פיוטיים, פילוסופיים, ספוקן וורד ועוד. לאחר סיום כתיבת השיר היא מותירה אותו לנוח ללא עריכה, גם אם לפתע היא חושבת שמשהו לא מסתדר בו. מעניין יהיה לראות, בתום שנה של כתיבת שיר ביום, איך כל יום מביא עימו סגנון שונה וצד אחר של הכותבת.

    היא למדה שכתיבת שיר ביום תורמת לכתיבתה באופן כללי. סיפורים קצרים שיוצאים תחת ידיה ורומן שהולך ומתהווה בשנה האחרונה, באים אליה בצורה נעימה ונינוחה יותר. כתיבה מפרה כתיבה מפרה כתיבה.

     

     

    על מאחורי הרעיון לתערוכה:


    הרעיון לתערוכה צץ במוחה בתקופה בה לא היתה יכולה לעשות דבר – וירוס תקף אותה והיא סבלה מורטיגו למשך שלושה שבועות ארוכים. בזמן הזה לא היתה יכולה לכתוב או לקרוא, העולם הסתובב סביבה והאדמה נשמטה תחתיה. כל שנותר לה הן המחשבות. מתוך הואקום שנוצר בנפשה, מתוך הריק שבין המילים לנפש, הגיע הרעיון.

    הנפח שהמילים תופסות בחיינו הוא עצום, מדוע אם כך לא ניתן למילים נפח פיסי? המילים נוגעות בנו בצורות שאנו לא תמיד מצליחים לתפוס, מדוע אם כך לא ניגע במילים באופן פיסי? מדוע לא נתפוס אותן בעצמנו?

    התהליך הטכני ליצירת התערוכה ארך חודשים. נעשו נסיונות שונים בחומרים שונים בעזרת מעצבת תעשייתית על מנת להגיע לתוצר הרצוי. בסופו של דבר השימוש בעץ היה לה לדבר הטבעי ביותר. העץ נותן תחושה חמה, טבעית, תחושה מוכרת של חזרה הביתה. בדיוק כפי שחזרה היא למקום הטבעי לה – לכתיבה.

     

    בספטמבר 2016 השתתפה ב"דייט שירה" במסגרת פסטיבל השירה מטר על מטר. היו אלה פגישות אישיות אחד על אחד עם משוררים שונים. שם פגשה לפגישות קצרות את רוני סומק, דורית וייסמן ואילן שיינפלד. הם שוחחו על כתיבתה ועל ניסוי הכתיבה הפרטי שלה, בחנו את שיריה. שם נוצר הקשר הראשוני עם רוני סומק. לאחר מספר שבועות פנתה אליו בבקשה לערוך את שירי התערוכה שהתהוותה במוחה זה זמן מה. לשמחתה, הוא נענה לבקשה ומשם הדברים התגלגלו. השירים בתערוכה כולם מתוך השנה האחרונה בה כתבה שיר ביום.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      ציפי ארצי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין