כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    החיים בעיר אלקטרונית

    0 תגובות   יום חמישי, 13/7/17, 19:01

    עליס בליטנטל

    ביקורת "עיר אלקטרונית" בס' ניסן נתיב

     

    ''

    החיים בעיר אלקטרונית

    החיים כיום אינם במתכונת שהיתה קיימת עד לפני דור. המכשירים האלקטרונים והקשר האובססיבי אליהם הכמעט כפוי על כולם, הופך לליבת החיים. למעשה, קשר זה מנתק את המשמעות הרגשית שהיתה לאנשים זה לזה עד כה, והופך אותם למעין רובוטים.

     

    מחזהו של המחזאי הגרמני הנודע, השחקן, הכוריאוגרף והרקדן פאלק ריכטר (1969) “עיר אלקטרונית" שעולה בסטודיו ניסן נתיב בתרגומה של ענת ברנובסקי ובבימויו של נטע ישצ'ין, נועד להמחיש מצב זה ולהתריע. אך לא רק. בעיקר, הוא אמצעי להעניק לכל מסיימי לימודיהם בסטודיו ניסן נתיב תל אביב, הזדמנות לכל אחד מהשחקנים אפשרות להחצין את יכולותיו. והם אכן עושים זאת בהצלחה, בפרט כשנוכחים איזו דרך הם עשו מאז החלו להופיע בתחילת השנה ועד להצגה זו שחותמת את לימודיהם.

     

    ששה עשר הצעירים בהופעתם התוססת, על רקע המוסיקה המתאימה המקורית של חגי קשת, ובצירוף מרכיב התנועה שכה שולט בהצגה שעיצבה שונסלה מונגוזה (מרכיב שהחל להיות דומיננטי יותר ויותר בהצגות בכל הבמות לאחרונה) – מחצינים את כל הרעננות שבמשחקם מלא המרץ, ואת מלוא יכולותיהם. כולם כאחד מצליחים לשכנע את הצופים בביטוי הרעיון המרכזי של המחזאי הגרמני המצליח, כאשר הניגודים הקיצוניים בין המצבים בעלילה מומחשים היטב.

     

    הסיפור הקצר, שחוזר בהמון וואריאציות ועליו הם חוזרים במיגוון אמצעי ביטוי, מתמקד בסיפור אהבה בין תום, איש עסקים שעסקיו משתרעים על פני כל היבשות תודות למיכשור האלקטרוני, לבין אהובתו ג'וי שהיא קופאית ברשת בינלאומית למזון מהיר (בניו יורק בלבד יש להם סניף בכל כמה רחובות) שנקראת "פרט-א-מאנז'ה" Pret-a-Manger , על משקל הביטוי "פרט-א-פורטה" המסמל ביגוד יומיומי, זמין, בניגוד ל"הוט קוטור" .

     

    לשם העצמת הבעיתיות שבמצב, הן איש העסקים והן אהובתו חייבים להימצא כל פעם במקום אחר בעולם. דבר המפריד ומאמלל אותם. עבודתה מזכירה עבודה של דיילות אוויר. כל משמרת – מבוצעת בעיר ובארץ אחרת. בעוד הוא, נתון בלחץ זמני הטיסות וההמראות כדי להגיע לפגישות העסקים, עד שהוא מאבד לעיתים את התחושה היכן הוא מתעורר – בלונדון, בציריך, בסידני או בסיאטל? (את השם סיאטל הוגים השחקנים בטעות כאילו היה כתוב Seattel (עם סגול מתחת הט'. בעוד יש להגותו עם שווא מתחת ל=ט': SEATTLE זוהי טעות נפוצה מדי בקרב רוב הישראלים – אי היכולת לבטא אות עם שווא. מעניין מי ידאג לתקן טעות רווחת זו, שנשמעת תכופות מדי במילים כמו "שוביניזעם" במקום שוביניזם, וכדומה.

     

    למען האמת, זוהי תחושה שרבים חשים אותה, במיוחד כאלה שמיתנעים ומרבים בנסיעות. ותחושה זו המערבלת את התחושות הטבעיות, הראשוניות שבאדם של הבטחון במצבו, מסבה את תשומת לב הצופים לרעיון של המחזאי האנטי מימסדי. הגבור (שאת דמותו ממלאים כל הגברים שבקאסט, כפי שאת דמותה של ג'וי ממלאות כל הנשים)) אינו יודע האם הוא במלון, או שמא בבית חולים או השד יודע איפה. התערערות הרגשת הבטחון מה אתו – ממחישה את התערערות התחושות אצל כל אלה שהפכו לעבדים של לוח הזמנים, בעזרת תקשורת האלקטרונית.

     

    העבודה על התנועה, תוך דקלום הטקסט, וצירוף כל יתר מרכיבי ההצגה, תוך משחק משובח עם קולות השחקנים שנשמעים היטב – מהווה כרטיס ביקור נאה לכיתת המסיימים של מחזור נ"ב .בהצלחה ביציאה לדרך החדשה!!!

     

     הצילום: אורי רובינשטיין.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל