כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    3 זוגות ומיטה אחת

    0 תגובות   יום שישי , 28/7/17, 23:05

    עליס בליטנטל

    ביקורת "של מי המיטה הזאת?”

    ''

     

    ''

    3 זוגות ומיטה אחת

    קומדיה מטריפה שכתב ריי קוני בראשית דרכו, מלבבת עוד יותר מכל האחרות, דווקא משום ראשוניותה. מסיימי סטודיו יורם לוינשטיין מעלים את מצב הרוח לכל הצופים, ומעניקים ערב של הנאה כזו שמשכיחה את כל הסובב אותנו.

     

    פיליפ ורעיתו, מוזמנים לארוחת ערב. באותה עת המעצב של דירתם העסוק בדקורציה, קבע עם העוזרת האיטלקיה שלהם להתענג על המיטה החדשה העגולה שעיצב עבור הזוג. בלי קשר לתכנונים חשאיים אלה, שותפו למשרד של פיליפ, הנרי, הזמין נערת שעשועים שתגיע לשם אף היא. הענינים מסתבכים כשלא הכל דופק לפי התכנית. לדירה מגיעים כולם אחד אחד, וכדי לחפות על הסיבוך – כל אחד משנה את זהותו. כי מה שטוב לשייקספיר – עוד יותר משעשע אצל ריי קוני.

     

    מה שכה נפלא בקומדיה-הפארסה הנהדרת "של מי המיטה הזאת?" של קוני, הוא מתן האפשרות לכל אחד משחקני ושחקניות ההצגה לעטות על הדמות המקורית זהות שונה, ובכך, להחצין את מלוא אפשרויות המשחק שלהם. והמשחק אכן מגובש, מהוקצע, היסטרי בצחוקים ומושלם.

     

    בן לוין השותף במשרד הוצאת ספרים לאור, נהדר כ-פיליפ, סתיו בנית מצוינת כאשתו ג'ואנה, אריק רינט שותפו של פיליפ, כ-הנרי- רב תיחמונים, מעללים והתפתלויות לפי הצורך של הסיטואציה, מעין איטח כאשתו של הנרי מקסימה גם היא; יהב מרום כסופרת שמגיעה כדי שיחתימו אותה על חוזה לכתיבת ספרי ההמשך של שוברי הקופות שלה למשך עוד 3 שנים – עושה גם היא תפקיד רב הבעות ויכולות. הסצינה של שני המו"לים המנסים לשכנעה לחתום ממחישה את ה"עבודה" שהם עושים על הסופרת – ריאליה אמיתית. מאי רופ הנהדרת והסקסית משובבת כל לב כעוזרת האיטלקיה, במיבטא האיטלקי הכה מבדר, לישי זיטלאוי כמחזר התמים המגיע למקום בזמן הלא נכוןלורן פיטארו כשרלילה שהוזמנה לליל עינוגים, והגיעה לבלגן כי לא הצליחו לבטל את בואה למקום הפשע המתוכנן;  ועולה על כולם ביכולתו לגלגל אתכם מצחוק עד דמעות במשחק כה רבגוני הוא ניב חביב כדקורטור המכנה עצמו "מעצב חללים". מה שמזכיר את ה"מעצבת" המקומית הטיפוסית שמתנהלת כמו היתה ארכיטקטית, אך גורמת לנזקים וטעויות בלתי הפיכות.

     

    הקומדיה העסיסית הזו כה משובבת לב, ללא טיפת קיטש וללא ירידה לרמה הנמוכה של קומדיות נדושות, על רקע של עיצוב במה מוקפד של רועי וטורי - את הדירה האנגלית הטיפוסית המסוגננת; בתרגום ובימוי פנומנלי של השחקן והבימאי מורדי גרשון (וותיק קומדיות בעצמו, כרגע ב”סיפור אהבה בשלושה פרקים” בהבימה), עם תלבושות יפות של דנה ברלינר קרן, ומוסיקה קצבית נאותה של ברק אוליאר, כל זאת בתאורה הולמת של פרננדו מאיחיקר - הקומדיה כה משובבת, עד שממש השכיחה כליל את היות המזגן בשביתה אותו ערב, פשוט משום שכה הקסימה במשחק המעולה והשוטף בקצב הבלתי פוסק, ובסיטואציות הבלתי מתוכננות, שטרפו לכולם את הקלפים.

     

    מזמן לא צחקנו כל כך עד דמעות, מה גם שהתחושה הנפלאה שההצגה העניקה לצופים המשיכה ללוות ללא הרף זמן רב אחרי הצפיה בהצגה.

     

    כרטיס ביקור משובח לכל הקאסט בדרכם החדשה אל בימות התיאטרון, ושאפו ליורם לוינשטיין.

     

    הצילומים של רדי רובינשטיין.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל