כותרות TheMarker >
    ';

    מבקר בסביבה

    תיאטרון, מוזיקה, מחול, ספרות - תרבות !!!

    פוסטים אחרונים

    עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

    א-יידישע מאמע ללא פילטרים - יוקי לביא

    0 תגובות   יום שני, 7/8/17, 21:13

       רשימת היוצרים ששמם מתנוסס בתוכניית ההצגה כוללת את חוה אלברשטיין, יורם טהר-לב, איציק מאנגער, דן אלמגור ועוד רבים וטובים. ברשימת היצירות הנלווית אליהם תוכלו להתענג על עסיסיותה של דבורה קידר מ"אסקימו לימון", על נוקשותה של חנה רוט ב"אלכס חולה אהבה" ולהפליג למחוזות הקלאסיקה הישראלית עם "קרום" של חנוך לוין. את המעטפת הזאת מגיש לכם תיאטרון היידישפיל בהצגה "א-יידישע מאמע" - מחזה מוזיקאלי על יחסי אמהות ובנים. 

    ''

      צילום: ז'ראר אלון

     


      האמא היהודייה מצטיירת בספרות כדאגנית, כמרוכזת מאד בפיטום ילדיה במזון, כשאפתנית ובעיקר כדמות המסוככת על יוצאי חלציה. ויש לה דרך מאד מיוחדת להראות זאת: במניפולציות, באיומים גלויים ומוסווים, ובהבטחות אטרקטיביות בעלות שכר נאה שקשה לעמוד בפיתויו. ששת השחקנים שהעניקו את התשורה היפה והמרגשת לאם הגדולה מהחיים ידעו ללכוד את שלל התכונות המאפיינות אותה. שלוש השחקניות ולצידם שלושת השחקנים העניקו מראה חוצת דור של יחסי אם-בן, שאיננה רק נוסטלגיה דביקה כי אם הצהרת כוונות של חינוך, הקרבה, הישגיות ובעיקר אהבה.

     

      ואת האהבה הזאת רקח במיומנות עד אין קץ הוגה ההצגה ואחד משחקניה - יוני אילת. בבימויו ובעריכתו קרם הרעיון המופתי עור וגידים. את הדימיון הפורה לשילובם של קטעי הקישור בין השירים והמנגינות הוא שאב מחוויות ילדותו, ללא ספק, אך גם מההשראה שבעבודה המשותפת סביב האנסמבל של צעירי תיאטרון היידישפיל. לאחר ההצלחות המסחררות בהן נטלו חלק בשנים האחרונות "מונולוגים מהקישקע" ו - "נשמה צוענית", התפנה אילת בסיוע חבריו לצוות לפרוייקט המצדיע לתפארתה של האמא בתרבות היהודית בואכה היישוב היהודי בתחילת דרכו. 

     

      "אמא נאנחת" שרה בקולה הססגוני חוה אלברשטיין, והוא הפרולוג למסע בין השעה וחצי שהתקיים על במת צוותא כשששת המבצעים - מירי רגנדורפר, רונית אשרי, יהונתן רוזן, ניב שפיר, יעל יקל ויוני אילת - יצאו לדרך במחווה לזמרת שיידיש היא מוטיב מרכזי ברפרטואר המגוון שלה. מיד לאחר מכן יקל ואילת מעניקים לנו את חסדו הפואטי של "על הדרך עץ עומד" ( אויפן וועג שטייט א בוים ) למילות מאנגער - והקהל מתמוגג בהנאה. יקל נותרת על הבמה עם "סרנדה" מפי חוה אלברשטיין ובלחנו של שוברט, כשהלהקה מלווה אותה ופורטת לנו על המיתרים. גם את "חיימקה שלי" של דן אלמגור זכינו לשמוע, כשרונית אשרי סוחפת אותנו אל קורותיו של הטירון הצה"לי הנעבעך, כשבעינו אימו הוא ההירואיות בהתגלמותה - ודמותו מגולמת בכישרון רב ע"י ניב שפר. "צימוקים ושקדים" מצליח להדמיע את רובנו כשיקל, אשרי ורגנדורפר מתחילות לשיר. וכמובן "געגועים" של אלברשטיין המתאר את חוויותיה בשבת בבוקר כשהטלפון נותר מיותם, עדות לכך שהוריה אינם עוד בנמצא. הם מותירים אותה מתרפקת עליהם תוך הדגשה ש: "אני לא בוכה, רק מתגעגעת" - שכצפוי לא הותירה עין אחת יבשה.

     

    ''

     צילום: ז'ראר אלון


      השירים הם נדבך אחד. קטעי הקישור הם המהות הפארודית אותם שילב אילת באדפטציה בימתית שמתכתבת עם המקור הקולנועי כמעט בשלמותו: אלכס ואימו בשוק השחור ( יהונתן רוזן מפליא במשחקו ). בנצי ואימו מתמקחים על טיב המכנסיים אותם ירכשו עבורו כשהזבן מגיש להם פכים הומוריסטיים להנחתה. אלכס שמביע מחאה על כך שבן דודו מגיע לביקור פתע. ובנצי שמתקוטט עם הוריו, ומתנגד לאכול את מאכליה של אימו, כשהיא מצידה לא נותרת לשבת בחיבוק ידיים. ולצד כל המטעמים מהמסך הגדול, גם "קרום" מיודעינו ( שממש בימים אלו מוצג על בימות הקאמרי ) מגיח לקראתנו, בדו -שיח מצחיק ומעציב "לא הצלחתי בחוץ לארץ". חנוך לוין שוזר בו הטחת אשמה מהולה בעליבות כלפי ילדותו, כלפי סביבת מגוריו כשגולת הכותרת היא מהלומת ההתחשבנות עם אימו. הומור שחור, ציני ונוקב כמו שרק המחזאי הדגול הזה ידע להפיק. 

     

       אקורד הסיום היה, איך לא, "א יידישע מאמע" של ג'ק יילן, והוא המסכם את המופע כולו. ששת השחקנים/ זמרים מגישים לנו את הקינוח שהוא למעשה מפגן של שירים קומיים, נוגים, מהורהרים, מעוררי מחשבה ומעצבי תודעה של מרקם חיים שכל אחד מהצופים מצא בו נקודת השקה אישית.

     

      ייחודה של ההצגה שהיא איננה על טהרת היידיש בלבד. השירים ברובם היו בשפת העברית, וזוהי בחירה ייחודית ומושכלת של אילת, שהשתוקק להנגיש את החומרים גם לקהל הרחב, ואולי גם לרמוז על הקשר הגורלי בין שתי השפות, הניבים, ההיסטוריה והמורשת המשותפת. 

     

    ''

     צילום: ז'ראר אלון

     

     

      לירון בליס עושה מלאכת מחשבת עם עיצוב התלבושות המותאמות לרוח התקופה, ומאיה פלג מעצבת התפאורה ממש מחוללת מציאות מוחשית על הבמה במינימום אביזרים שקולעים במדוייק להווייה אותה אילת וחבריו יצרו עבורינו. אני אישית יצאתי מההצגה בתחושה מרוממת, אז רק תתארו לכם באיזו אופוריה אמוציונלית היו האמהות - יידישע או מכל תפוצה עדתית אחרת - בתום צפייה מחוייכת וקורצת, שבדרכה גם הביעה כלפיהן סוג של אמירת תודה. וזה אכן ראוי !!!

     

     

     

     

     

     

     

     


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 3 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      YukiLavy
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין