כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    החיים והמוות כקברט

    0 תגובות   יום שישי , 25/8/17, 19:14

    עליס בליטנטל

    ביקורת "קברט חיינו ומותינו" בת' תמונע

     

     

    ''

     

    ''

    החיים והמוות כקברט

    עיבודו ובימויו של ציון אשכנזי את "קברט חיינו ומותינו" עפ"י המחזה "יובל" מאת ג'ורג' טאבורי, המכיל צירוף של אמיתות שנשכחות מתוך רצון או בורות. אך גאונותו של הבימאי מלכדת את הפרטים לכדי אירוע מסעיר ומטלטל, השונה מהמחזה המקורי ובעל ישות עוצמתית משל עצמו.

     

    ג'ורג' טאבורי (1914 בודפשט-2007 ברלין) נחשב לאחד מגדולי המחזאים הגרמנים של תקופתנו. ממחזהו "יובל" שעוסק ב 1983 במלאת יובל לעלית היטלר לשלטון, ושעלה לפני שנים בתיאטרון החאן, וב-2011 עלה בהפקה מרשימה בסטודיו ניסן נתיב, ממנו עיבד ציון אשכנזי את המחזה "קברט חיינו ומותינו"בתרגום של כל האנסמבל BLACK GUARDIAהעשוי בסגנון יחודי: אין זה סיפור רגיל כפי שעולה בדרך כלל על הבמות. דמויות העוטות קרעים של בגדים מסוגננים, אותם עיצב גם כן אשכנזי, כשאפר מכסה את פניהם, כך עולים המתים, שמדי שנה חוזרים לחיים ליום אחד, על מנת להזכיר לנו את מה שאירע - ובעטיו את הקורות אותן.

     

    העובדות שעולות מתוך דברי ושירי הדמויות ניתנות בתמציתיות ובטיפות. הרי את הכל ידענו (מי שאי פעם התעניין בנושא השואה). אך עצם העמדתם, העימות בין כל זוג דמויות והניגוד ביניהן, שפת הגוף והתנועה הפנומנלית שכה רבת משמעות, עד שלא צריך כמעט לדבר – כל אלה מהווים מארג של מסר נוקב ודרמטי ביותר. כל דמות כאן מסמלת מיגזר אחר באוכלוסיה בו "טיפל" היטלר: הומואים, יהודים, מעוותים וכאלה השונים מכל סוג. כל מי שאינם תואמים את ה"ארים הטהורים". מעולם לא נראו הצגה או סרט שיש להם קשר לשואה בצורה כזאת. כתב ידו של הבימאי-המעבד-והמעצב ציון אשכנזי הוא כה ייחודי, עד שאין אדם שיוצא מההצגה שעלתה בתיאטרון תמונע ללא התרגשות וסערת נפש.

     

    לא, זה לא מחזה כמו הסרטים הדוקומנטריים עם בגדי האסירים במחנות הריכוז. אין כאן שום תצוגה של מחזות כמו אלה שנראו בעבר. כאן משחקים החיים והמוות במחזה קברטי מקאברי, כשידו המנווטת של הבימאי המחונן מרימה אותם מארץ המתים לחיים ומפילה אותם חזרה בכל סצינה. ציון אשכנזי עצמו, כארנולד שטרן, היהודי הנודד (בתסרוקת ושפם היטלראי/בשילוב דמותו של צ'ארלי צ'אפלין, הנווד הנצחי); שרון טל האצילית כאשתו; ירגן הנאצי שהגיע לבית הקברות כדי לרסס צלבי קרס – אותו מגלם נפלא אורי לבנון;  הספר (שרון פרידמן הכה מרשים )ואהובו  עמרי הכהן, שהתגייר ועשה ברית מילה למען אהובו; דבר שלא עזר לו עצמו ברגע הקריטי. הדס אייל המרשימה בכנות משחקה בתפקיד כפול: האם, וכן בדמות מיצי, הנערה המעוותת, המסמלת את כל השונים אותם השמיד היטלר הראשונים, מיד לאחר עליתו לשלטון; שרון פרידמן כ"הספר", אורי לבנון ושרון טל – כולם מפרקים את העלילה של "היובל" ויוצרים מממנה בסצינות הקצרות של כל צמד הוויה מטלטלת ומצמררת כאחד. השחקנים-הזמרים בהצגה בעלי קולות משובחים, כשההיגוי והשירה מתמזגים עם התנועה לקברט אמיתי הממזג חיים ומוות.

     

    דומה שהקהל הישראלי ברובו נקעה נפשו מלהיזכר בשואה. חלקם – משום שהוריהם מעולם לא העלו את הנושא בבית. וחלקם – משום שהגיעו לישראל מארצות שמשפחותיהם לא נמנו על ששת המיליונים שעלו בעשן במישרפות. לכן הצגה זו היא כה חשובה ומשמעותית שיראו אותה מה שיותר ישראלים. אולי לאחר הצפיה יבינו כל אלה הטומנים את ראשם בחול, ומסרבים להאמין למאניפסטים של אש"פ ושל החמאס; כמו גם להצהרותיהם של האירנים וכל המוסלמים בעולם, שדבקים בהוראת נביאם הכתובה בקוראן: על המיצווה להרוג ולהשמיד את כל היהודים. וכמו כן, ההוראה שעל בריתות שחותמים - אין הכוונה לקיימן.

     

    מדוע חשיבותה של ההצגה כה גדולה עבורנו? כי היא מהווה מראה אמיתית מול שטיפות המוח של התקשורת והעיתונות המתעקשים לטחון את מוחינו ברעיון "השלום המתקרב ובא – בתנאי שנוותר על חלקת האדמה עליה אנו יושבים (או על חלקה הכה חשוב לעצם בטחוננו וקיומנו). כאילו לא היה לנו זכר בהיסטוריה ככובשי הארץ (כנען) ומלכי יהודה ושומרון. כאילו הר הבית לא היה המקום הקדוש ביותר ליהודים מאז הברית בין הבתרים, אלפי שנים בטרם היוולד "המשיח" הנוצרי, או הנביא של האיסלם, עם הבדיה על כך שבתוך לילה אחד בו סוסו הטיס אותו מערב הסעודית להר הבית בירושלים, עלה לשמים כדי לקבל את תורתו מהאל. לכאורה.

     

    המחזה "קברט חיינו ומותינו" נוגע בנקודות הצורבות ביותר של הזיכרון הקולקטיבי וגם הפרטי שלנו. הוא לא מעניק לנו את חסד האשליה המתוקה שהנה אנו על אדמה בטוחה, עם עתיד וורוד, בו לא תחזור לעולם ההשמדה שחווה עמנו בשואה. להיפך. הוא מהווה איתות, אור אדום, על הסכנה האורבת לנו בפתח, שהשקיעה באשליות – עלולה חס ושלום לממש את הכלייה המאיימת.

     

    כשרונו של ציון אשכנזי, שחקן בעל נוכחות דרמטית מהמעלה הראשונה, כזה שאי אפשר לשכוח את משחקו במחזה "ז'אן ז'נה בן זונה" או בהצגת "אנגינה פקטוריס", בסרט "גיא אוני" ובהצגות ב"גשר" ועוד – כשרונו זה יחד עם צוות השחקנים המוצלח שכל אחד בו בכשרון רב מחייה את התפקידים הקשים לביצוע, הדורשים את כל כוחות הנפש שלהם בהעלאת דמויות המתים-החיים רק ללילה אחד מדי שנה, למען מטרת שימור הזכרון. המילים דלות מכדי לתאר את מלוא עוצמת המשחק, עיצוב התנועה שמדברת יותר מכל הטקסט והמוסיקה - כשכל פרט בהצגה הוא חלק חשוב במושלמות שלה.

     

    הצגה מופלאה, בעלת איכויות שונות מהרגיל, מהיותן כה ייחודיות בסמליות שלהן. ביצוע ומסר מהמעולים שראינו על הבמות.

    בצילומי דויד קפלן למעלה נראים הדס איל וציון אשכנזי.מתחתיו:שרון פרידמן ועמרי הכהן.


    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל