כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    פתאום דפיקה בדלת

    1 תגובות   יום שני, 4/9/17, 12:52

    עליס בליטנטל

    ביקורת "פתאום דפיקה בדלת" בקאמרי

     

    ''

     

    ''

    מחכים לדפיקה בדלת

    בתיאטרון הקאמרי

    המחזה “פתאום דפיקה בדלת" אותו רקם הבימאי צבי סהר על פי סיפורי אתגר קרת, מזכיר את הציפיה לגודו במחזה האלמותי של סמואל בקט. גם בו הציפיה למשהו שלא מגיע מכילה את כל הסיפור. בדומה לציפיית הסופר לסיפור גדול, שאינו מגיע. ולכן הוא נשאר עם סיפורים קצרים.

     

    אתגר קרת (1950) בשפתו הקלה, היומיומית, בונה סיפורים שכולם מצביעים על הציפיה שמישהו יקיש בדלת, ובכך ישנה את המציאות. מה שיכול להתרחש רק בדימיון ובתיאטרון. קרת, עם כל הדימיון והאבסורד שבסיטואציות המתוארות, משתף את הקהל בו זמנית בנסיון אמנותי רב תחומי: הקהל שומע את המוסיקה היפה שחיבר גיא שרף (מ"יונקי הדבש" וטריו "פלורה"); צופה בערימת חלקי הריהוט שנדמים לגל הריסות שעיצבה בכשרון אסתטי איה צייגר, כיצד עקב שינוי מיקומם והצבתם הם משנים משמעות; ונלכד לצילומי הווידיאו המגדילים על המסך את תנועת הבובות על הבמה, כשהודות לתאורה ממוקדת של עופר לאופר, יכול לצפות בכל פעם על התרחשויות שונות בעת ובעונה אחת – ובכך הופך הבימאי צבי סהר את הצופים לנסייני-צרכני תרבות חדישה.

     

    למורגלים לבוא לתיאטרון ולצפות בסיפור עם דרמה, תזומן כאן הפתעה. הנטיה כיום לשלב צילומי ווידיאו ברקע הבמה, תוך השמעת מוסיקה מקורית של מוסיקאים ישראלים צעירים, מקבלת כאן שידרוג בזכות דחיפה קדימה, עם תוספת הבובות שעצבה בכשרון יאנה מלישב, בוגרת אוניברסיטת טבליסי, המשתלבת יפה עם עבודת הבובנאיות גוני פז ואילה גולן, יחד עם הקרנת ההתרחשות הזעירה על המסך ברקע ובגדול.

     

    כל אוהדי אתגר קרת, שאמונים על ספריו, רווים נחת מההצגה. ראש צעיר הוא תמיד הקהל הטוב ביותר למה שמכיל הומור, תהיות על הגורל, והחיפוש אחר הפתרון - מציאותי, ואם לא – אז דמיוני.

    התיאטרון הקאמרי נענה לאתגר של קרת, הודות להתמחותו של הבימאי סהר בניו יורק בתכנית PUPPET LAB. שם פיתח את שפת ה-PuppetCinema, המשלבת הפעלת בובות ווידיאו במעגל סגור. הסצינה בה הכלב הוא גיבור הסיפור, מומחש בצורה מקסימה ומלבבת ע"י הבובנאית גוני פז יחד עם איילה קריינס.

     

    הצרוף של הסיפורים "פתאום דפיקה בדלת", “אניהו" ו"געגועי לקיסינג'ר" נארגו יפה בידי הבימאי ליחידה תיאטרלית אחת. כמו שהיה נהוג בימי הביניים ונהוג עד היום באירופה, בתהלוכת סיפורי התנ"ך עם חיי ישו – שכל סצינה בתהלוכה מוצגת על גבי עגלה אחרת, וביחד – מתמצק הסיפור לאחד, וממלא את מטרתו בהשפעה על הצופים.

     

    השחקנים שמחה ברבירו ואסף סולומון המרשים במיוחד כבן דמותו של המחבר, יובל סגל, ונטע פלוטניק, מרשימים כל אחד וביחד במופע החדש הזה. השלמות בהרמוניה של תנועתם, בהתאם לתזוזת חלקי התפאורה, ויצירת הרכב התרחשויות המעניק לצופים את הבחירה במה להתמקד – מוצלח הודות ליכולת השחקנים המהוקצעים, לבימאי ולכל היוצרים היצירתיים.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/9/17 17:36:
      את הבובות להצגה עיצבו ובנו במשותף: גילי קוזין-אולמר, יאנה מלישב, אמירה פנקס. ולא כפי שנכתב!!!! נא לתקן מייד!!!

      ארכיון

      פרופיל