כותרות TheMarker >
    ';

    רווית ביקורות קולנוע

    בלוג ביקורות סרטים וקולנוע.

    0

    ביקורת: "זה" (2017) דרמה מקסימה, אימה מאכזבת

    0 תגובות   יום שבת, 16/9/17, 13:24

    ''

     

    כששמים אותי מול IT, לא יודעים כבר מי מאיים על מי. אני צופה מאוד מאיים, כי באתי אל הסרט הזה מוכן, אפילו יותר מידי מוכן. קראתי את הספר המקורי של סטיבן קינג (שהוא כמובן פנטסטי), צפיתי בסרט טלווזיה המפורסם משנות ה90 כמה וכמה פעמים, ואיך נגיד את זה, אני מכיר את הסיפור, ויודע איך הוא עשוי. להפחיד אותי זה קשה, אבל זה כבר קשה לכל סרט שיצא ב..15 שנה האחרונות. בכל מקרה, לסרט ניתנה משימה מאוד קשה, והיא לתת עיבוד ראוי לסיפור שכבר נהפך לפני שנים לקאלט, ואף להתעלות מעל הסרט משנות ה90 שנחשב בעיני רבים כאחד מסרטי האימה הטובים שיצאו אי פעם. אז.. עבד? לא עבד?


    הסיפור שלנו מתרחש בשלהי האייטיז, בעיירה בשם דרי. בין כל סיפורי הליצנים והאימים בניהם, מסתתר לו סיפור פשוט על חבורה של נערים מאוד לא פופולאריים בחברה שמאוד מגדירה היטב מהי פופולאריות ומהי א-פופולאריות. במילים אחרות, הסרט הזה, הוא סרט נעורים מאוד חד על מעמדי חברה בתיכון. וכל מי שמוצא את עצמו בגיל הזה, או נזכר בטראומות מהגיל הזה, מסוגל מאוד להזדהות עם הדמויות בו; כל הדמויות בסרט עוברות השפלות על מי שהם, ועל מה שהם. אם הם שמנים, אובססיביים למידע, מגמגמים, ממושקפים, או סתם לא חברותיים במיוחד.. הדמויות הכביכול פופולאריות בסרט עושות להם את המוות, משפילות אותם ונותנות להם להרגיש פעם אחר פעם כאילו הם כלום, עד שהם כבר מרגישים ככה בעצמם.

     

    ''


    לא קל להיות מושפל, וסטיבן קינג נותן לזה משקל רב בספרו, שמתמקד בלהיות אדם מושפל. הסרט הזה, באופן מקסים, נותן לטון הזה המון מקום של ביטוי. אתם מבינים, לפני שIT הוא סרט אימה, הוא פשוט סרט נעורים מעולה. כזה שמתחרה בסצנות אגדיות מסרטים כמו "אני והחבר'ה" או "מועדון ארוחת הבוקר". יש בו המון מסר לנוער, והמון מסר לנוער שלא מוצא את עצמו. אבל מעבר למסר, יש כאן פשוט סיפור טוב על חבורה של לוזרים שמוצאת נחמה אחד בשני, ומצליחים לחוות את החיים ואת הנעורים אחד בעזרת השני, וזה מדהים. זה הסיפורים שאני הכי אוהב.


    עוד דבר שאהבתי בסרט, הוא הדיאלוגים ועיצוב הדמויות, שאיך נגיד את זה? הרסו אותי וקרעו אותי, גם מצחוק וגם מבכי. יש כאן את פין וולפהארד, שמגלם את ריצ'י, נער ממושקף וחסר חברים, שהוא פשוט הדמות הכי מצחיקה ואייקונית שראיתי בסרט נעורים מזה הרבה זמן. יש כאן את ג'רמי ריי טיילור, שמגלם נער שמנמן ומקסים בטירוף, שהוא דמות שבקלות נכנסת לטופ הילדים החמודים שראיתי לאחרונה. וגם ג'יידן ליברהר, בתפקיד הראשי, ביל, שהוא נער חתיך וכריזמטי בטירוף, אף על פי שהוא מגמגם, שמקבל את הנערה היפה בסופו של דבר, בוורלי, אותה מגלמת סופיה ליליס, שהם ביחד הזוג הכי חמוד שתראו בקולנוע השנה.  יש שם אפילו דמות של נער יהודי סטריאוטיפי עם כיפה, והוא מוצלח במיוחד.


    אז בסופו של דבר, מבחינת סיפור, ודמויות, יש לנו כאן באמת סרט טוב. סרט שיודע איך ליצור דמויות רגישות ומעניינות, וכאלו שאשכרה יהיה איכפת לנו מהן. זה דבר שלא ראיתם בסרטי אימה הרבה זמן, אם לא אי פעם, נכון?? אבל אתם יודעים, כדי ליצור סרט אימה טוב, דמויות וסיפור זה דבר מבורך, אבל בסופו של דבר, צריך שהסרט יהיה... מפחיד. אז כאן מגיע רגע האימה, שבו חבורת הלוזרים שתיארתי כאמור, עוברת חוויות טראומתיות על ידי ליצן מאיים ללא שם שפעם אחר פעם מוצא נערים בודדים ורוצח אותם בדרך אכזרית. הוא מפתה אותם באמצעות אשליות של הדבר הכי מפחיד שהם מדמיינים לעצמם. בספר, ואף בסרט המקורי, זה מצמרר. כאן... זה בעיה.

     

    ''


    והכי מעצבן, שזו בעיה שהיה ניתן לפתור. אתם מבינים, IT, החדש, הוא סרט שנורא מנסה להפחיד, והוא לא מתפשר על זה. בניגוד לסרטי אימה של פעם שעובדים על "מה שאתה לא רואה הוא מה שאתה מפחד ממנו", הסרט הזה מראה הרבה, אבל מפחיד מעט. יש כאן הרבה חומר מפחיד. יש כאן גם הרבה סצינות שכשאתה צופה בהן אתה אומר "וואלה, זה באמת היה מפחיד אם הייתי נתקל בזה". אבל ברמה התכלס'ית, בצפייה עצמה, קשה לי להגיד שהסרט הצליח להפחיד אותי באמת. הוא כל כך התאמץ והיו כל כך הרבה סצנות כאילו-מבהילות וכאילו-מגעילות שפשוט לא הצלחתי להתרגש מהן; הן באו ברצף כל כך היסטרי וחסר מעצורים שהיה קשה לי לקחת נשימה ולהבין בכלל שאני אמור לפחד.


    עוד סיבה שהסרט לא מפחיד, היא בגלל דבר שנוא שנקרא CGI. אפקטים ממוחשבים, בסרטים כמו "הנוקמים" או "מלחמת הכוכבים" וכו', זה סבבה לגמרי - בסרטי אימה זה דבר פשוט מיותר. עם כמה שהCGI מתקדם היום, אנחנו עדיין מודעים לעובדה שאלו אפקטים ממוחשבים, וקשה לנו להתנתק מהמחשבה הזו. יש בסרט הזה המון, אבל ה מ ו ן אפקטים. דברים פשוטים שניתן היה לעשות דרך איפור מושקע ואמצעים קולנועיים פשוטים נעשו בבזבוז כסף בעריכת מחשב אינסופית שלא מותירה רגע של אמינות כלפי הסיטואציות עצמן. כשאתה צופה בסצינות מפחידות שעשויות מאפקטים דיגיטלים, זה פשוט לא אמין. וכשזה לא אמין, זה לא מפחיד.

     

    ''


    אבל אם מתעלמים מהטעויות אימה שהסרט הזה עשה, אין לי ספק שעד כה, זה אחד העיבודים הנאמנים והיפים שנעשו לאחד מהספרים של סטיבן קינג. הוא מרגש, הוא מוסרי, הוא מלא בהומור שחור ובדיאלוגים שנונים, יש בו עלילה יפה ודמויות שקל להתאהב בהן. כמו כן, הוא גם לא כזה מפחיד. לי אישית זה ממילא לא חשוב, לחלקיכם כן. אז... פשוט צריך לדעת למה לצפות, או יותר נכון, אל מה לא לצפות. כי דרמת נעורים יפהפייה ומרתקת זה כן, וסרט אימה מפחיד, לצערי, זה לא. 

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      זאב גרשטיין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין